ניר שטרית (43), לבקן מלידה, התאהב בבלונים הצבעוניים בגלל בעיית הראייה החמורה שלו, והפך את האהבה הזו למקצוע. היום הוא אחד מאמני הבלונים הבולטים בארץ, ומוכר יותר בשם הבמה שלו, בלוניר.
"התחלתי את הכל בתור בחור לבקן כבד ראייה עם תעודת עיוור", הוא מספר. "לא גויסתי לצבא, ישבתי בבית חיפשתי מה לעשות, מצאתי במקרה קלטת עם הסברים לאמנות בלונים ושם הבנתי עד כמה הבלונים עושים טוב לבחור כמוני. קניתי בלונים פשוטים והתחלתי לעשות פעילויות לילדים, ימי הולדת, כמו ליצן. מאז יש לי הפרעה שנקראת צבעוניות. זה מושך אותי בצורה מצחיקה. זו התעסקות חיי".
בימים אלה ניר, ולצידו אמני בלונים נוספים, אחראים לשמח את ילדי (והורי) ישראל בתערוכת Balloon Story בהאנגר 11 בנמל תל־אביב, אי של שפיות צבעונית (וממוזגת) בתוך החום והאווירה הפחות נעימים בימים אלה. "שמתי לעצמי מטרה לחנך אנשים לאהוב בלונים. כשהתחלתי זה לא היה ענף פופולרי ועשיתי כל מיני מהלכים שעזרו לחינוך הזה לקרות – כנסים, אנשים מחו"ל שלימדו בארץ. תערוכות. הכרתי לאנשים בלונים חדשים ומיוחדים. התחלתי לחפש אמנים צעירים ולטפח אותם שיהיו בלונאים מוכשרים, ואז הכרתי את אורן", והוא מצביע על נער בן 16 שיושב לידו, גם הוא אחד האחראים לפלאים המוצגים בתערוכה.
למרות גילו הצעיר, אורן אמיניה עוסק בבלונים כבר ארבע שנים. "לפני זה גדלתי על בלונים. כילד קטן הייתי מבקש חבילת בלונים, יושב מול היוטיוב ורושם איך לעשות בלוני צורות. הייתי צופה באדון בלון, ברק דגן ועוד אמני בלונים שגדלתי עליהם ולאט לאט זה התפתח להיות עסק משלי של עיצובי בלונים, אירועים, והיום אני אחד מאמני הבלונים בפרויקט הזה שנקרא מוזיאון הבלונים. חברים שלי מאוד מתלהבים ובטוח שזה יהיה המקצוע שלי כשאגדל".
חן סלמן (34) עברה תאונת דרכים קשה ודבר היחיד שהצליח להציל אותה מלשקוע לתהום היו הבלונים. "מאז שיצאתי מהבטן של אמא ידעתי שיש לי שליחות", היא מספרת בדמעות, "לשמח אנשים ולהחיות את הנפש שלי. מגיל קטן אני שרה, הלכתי בצבא לתזמורת צה"ל, עשיתי הפקות בטלוויזיה. הוצאתי תואר של אמנית בלונים מוסמכת. זה תואר שיש אותו רק בחו"ל. עברתי הרבה דברים קשים בחיים אבל מאז שגיליתי את הבלונים הכל השתנה, וזו המתנה שקיבלתי, מתנה ענקית, לא כל אחד זוכה לעסוק במה שהוא הכי אוהב ומשמח אותו ואת האנשים סביב. זה יותר ממעטפה של מיליון שקל".
למערכת היחסים הקרובה שלה עם הבלונים היא הגיעה בעקבות פחד מהם. "כשהייתי קטנה המורה שלי ביסודי חשבה שהיא מפעילה וניפחה בלונים שהתפוצצו חזק ומאז נשארתי בטראומה מזה. הייתי מנפחת בלונים אבל סוגרת בסלוטייפ, מפחדת שיתפוצצו. אבל אהבתי את זה, ותמיד ידעתי שאפתח עסק בנושא. כשהייתי רואה בלונים זה היה מרתק, מהפנט. ראיתי ליצן באירוע שהסתובב בין אנשים ופיסל חיות וזה שימח אותם, רציתי גם. אמרתי שיום אחד אהיה אמנית בלונים גדולה.
"אחרי שסיימתי לימודים בבית צבי חשבתי על קונספט מיוחד ממש, שיוציא את הפחד מהבלונים. אנשים ממש מפחדים מבלונים במיוחד אנשים מהדרום שחווים טילים. הרגשתי שאני חייבת לעשות חוויה מתקנת. היום אני מוצאת את עצמי מוציאה פחד ממבוגרים ומראה להם שזה עולם קסום ומרתק. זו המתנה הכי ענקית, להיות טוב לאחר, להיות עם אהבת חינם, במיוחד בימים קשים כמו של היום. בלונים זה גם למבוגרים וגם לילדים. בתערוכה עזרתי להקים את החלק של החלל, חלק קסום שאני גאה להיות חלק מהצוות שלו".
בר סביר (30) היא ליצנית רפואית, אמא לילדה בעלת צרכים מיוחדים, שמקדישה את חייה להנגשה של מקומות לילדים. "אני בעלת חנות בחדרה שנקראת בר בלון, שדרכה אני מגשימה חלומות לאחרים ולי", היא מספרת. "אנחנו קהילה מאוד מגובשת, עוזרת, נותנת לאחר, כל מי שקשור לבלון הוא בנאדם טוב, מילה שלי. מדברים בלונים, לא מדברים פוליטיקה. אני מגדלת ילדה על הרצף האוטיסטי וזה מה שעוזר לי לשרוד את המציאות. פה בתערוכה ילדים עם מוגבלות נכנסים חינם בזכות הבת שלי".
טטיאנה מורגנובסקי (63) עוסקת בנגרות מאז שעלתה מרוסיה. לפני שמונה שנים, ביום ההולדת לנכדה שלה, החליטה להכין לה זר בלונים, ומאז השתנו חייה. היום טטיאנה מתפרנסת מעיצוב בלונים ומלמדת את המקצוע. "שכרתי מישהי שתעשה לנכדה אירוע יפה מבלונים והיא הבריזה בדקה התשעים", מספרת טטיאנה. "לא רציתי לאכזב את הנכדה אז פתחתי עמדה בעצמי, קניתי כמה בלונים, שמתי יוטיוב ברוסית. והתאהבתי. התחלתי מצורות, למדתי שנה וחצי. הבנתי שיש ביקוש למקצוע. אז ניפחתי בלונים בחנויות, הבאתי לאירועים והמשכתי. במהלך הקורונה הפכתי להיות מורה לבלונים בזום לתלמידים מרוסיה. אין עבודה טובה כמו זו".
מנהל הפרויקט ואמן הבלונים הראשי בתערוכה הוא קובי בלונים קלימיאן (38), אב לחמישה, שמנצח על צוות העובדים יום־יום ודואג לכל בלון כאילו היה המיוחד ביותר. גם הוא ניהל חיים שגרתיים לחלוטין לפני שצלל לעולם הצבעוני והמשמח הזה.
"לא היה לי שום קשר לבלונים, עד לפני כמה שנים הייתי בכלל סוכן מכירת טלפונים", הוא מספר. "טיילתי בירושלים עם המשפחה, ראיתי מישהו שמקפל בלונים, עושה חרב, כלב, התלהבתי. קניתי משאבה זולה ובלונים וניסיתי לחקות אותו. ראיתי שאני טוב, קניתי עוד חבילת בלונים, ישבתי שלוש שעות מול יוטיוב ועשיתי יצירות.
"אחרי שנה וחצי פתחתי עסק ועבדתי במגזר הפרטי בחתונות, עשיתי כובעים וצמידים. רציתי להתקדם בתחום אז עשיתי תואר בעיצוב בלונים דרך חברה מקנדה. התחלתי לעבוד בעיצובי בלונים ולפני שש שנים התקשר חבר טוב, אמן חושים, ושאל: אתה מגיע איתי להודו לעשות מיצגי ענק שם? יש דרישה. אחרי חצי שנה נחתם חוזה עם חברת קניונים בארבע ערים גדולות בהודו. חמישה קניונים, 18 מיצגי ענק, 15 מטר דרקון, ספינת פיראטים. כשחזרתי לארץ חלמתי לעשות את זה בענק פה, להראות בארץ שאמנות בלונים זה לא רק חרב וכלב. הרמתי בהתנדבות מיצג בבית חולים שניידר, ספינת פיראטים, עם אמני בלונים מרחבי הארץ.
"בזמן הקורונה חשבתי לשנות את תחום העיסוק, לפרוש מבלונים, אבל אז אני מקבל טלפון מהבעלים של האנגר 11 שאומר שהוא רוצה להרים תערוכה ואני קופץ על זה. ועכשיו עשינו את הבלתי ייאמן. חצי מיליון בלונים, עשרות מיצגים. בעשרה ימים מתשע בבוקר עד תשע בערב הרמנו תערוכה יחידה במינה בעולם. אלפי ילדים היו פה, וגם אלפי הורים שנחמד להם באותה צורה כמו לילדים". •
תערוכת Balloon Story
התערוכה מתקיימת בימים אלה (ועד סוף החודש) בהאנגר 11 בנמל תל־אביב. התערוכה, מאירועי הבלונים הגדולים בעולם והגדול ביותר שהיה בישראל, מתפרסת על שטח של מעל 3,000 מ"ר עם עשרות מיצגי בלונים כמו מבנים איקוניים וחיות, שפשוט אי־אפשר להפסיק להצטלם איתם.
פתוח בימים ראשון־חמישי בשעות 9:00־21:00 ובימי שישי בשעות 8:00־17:00, הכניסה בתשלום.
