ארבע שנים לקח לרועי עמוס לעבור ממצב שבו הוא מאכיל את ילדיו לחם מפח האשפה, עד לנקודה שבה הוא הפך לקאוצ'ר עם עשרות מדריכים ואלפי מתאמנים. הוא בנה מרכז העצמה בקומה 52 של בניין משרדים בתל־אביב. הוא יזם ומנהל עסקים, כתב שני ספרי הדרכה וסמינר ההתפתחות שלו בהיכל מנורה בראשון הקרוב הפך לסולד־אאוט.
המתאמנים שלו מגיעים מכל תחום אפשרי. רווקה בת 42 שלא מצאה זוגיות, משפחות ובעלי עסקים שלא מצליחים להתנהל כלכלית. נשים מוכות ומכורים לשעבר לסמים ולאלכוהול. אבל ההתחלה של הקריירה שלו הייתה שונה מאוד. סיפור חייו, כפי שהוא מספר אותו, נשמע כמו סרט הוליוודי, כולל האפי אנד וכולל כמה סצנות שנשמעות לא מציאותיות. בנקודת השפל של חייו היה עמוס אב לשניים, קצין במג"ב עם אופק פיקודי עד לפנסיה אבל בלי כסף בבנק. "זה קרה באמצע הלילה", הוא מספר. "עליתי במדרגות אחרי משמרת קשה, ואני זוכר שעליתי לאט כי לא רציתי להגיע הביתה, לחזור למציאות שאני כל כך לא אוהב. פתחתי את הדלת של הבית ובאתי להדליק את האור ואין אור. נכנסתי וראיתי את הילדים שלי בסלון יושבים עם הדר, שהייתה אז אשתי, ולא הבנתי מה קרה".
ומה קרה?
"הדר אמרה לי בעייפות שניתקו את החשמל, וסיפרה גם שהילדים לא יכולים ללכת לגן מחר כי לא שילמנו כבר תקופה. אמרתי לה, 'יהיה בסדר', כמו תמיד, אבל הפעם היא לא האמינה. הרבה פעם היו רגעים נוראים, שזילזלתי ואמרתי יהיה בסדר, אבל הפעם כעסתי על עצמי, איזה גבר הפכתי להיות. ניגשתי למקרר לאכול משהו ולא היה כלום במקרר. חיבקתי את הדר, והיא אמרה לי שייקחו לנו את הילדים ושנכשלתי כאבא. שבע שנים לקח לנו להביא את הילדים האלה, התפללתי לילד, ועכשיו אני לא יכול להאכיל אותם?"
נשמע נורא.
"היא נרדמה על הספה בוכה ומשם אני קיבלתי החלטה קשה. לחשתי לתינוקות שלי שישנו, 'סליחה שאבא לא שמר עליכם לנצח, לא אלו החיים שרציתי שיהיו לכם אני נשבע', השארתי להם מכתב, כתבתי להם שאבא עוזב את העולם כדי שיהיה להם יותר טוב, כי בלעדיו יותר קל. לקחתי את הנשק האישי שלי, יצאתי למרפסת, הצמדתי את האקדח לראש ויריתי. אבל היה מעצור. אין חיה כזו אצלי, אני לוחם, מפקד בגזרות הכי קשות בארץ, אני תמיד דרוך, פעם ראשונה שהיה לי מעצור".
זה נשמע כמו סרט. מה עשית?
"צרחתי לאלוהים, בכיתי, לא הבנתי מה קורה. מצאתי את עצמי באחת בלילה יורד למדרגות ומחטט בפחי האשפה על חצי מדים. מצאתי לחם, והילדים שלי אכלו פרוסה מהפח. מאותה נקודה החלטתי שאני רוצה להרים את עצמי כי הרי אין מצב שאדם אינטליגנט כמוני מגיע לשפל כזה, חי חיי שקר לצד אישה שהוא לא אוהב, במינוסים מפה ועד הודעה חדשה, בעבודה שהוא לא אוהב. בין ניקוי מדרגות לעבודה עד אמצע הלילה בשירות מג"ב".
עמוס קרא ספרים, צפה בסדנאות של מנטורים והמשיך לעבוד כדי לנסות לסגור את החובות עד שהגיע משבר נוסף. "ב־2016 קיבלתי פיקוד על שכם בתקופת הסכינאות הכי קשה. יום אחד הקפיצו אותי לעשות מעצרים ובדרך מחבל עם מטען צינור בא לכיווני. נפצעתי, יש לי עד היום רסיסים ליד האשכים שאסור להוציא. הייתי בלי הכרה, בלי דופק, מוות קליני, לא יודע כמה זמן. התעוררתי יום למחרת וכולם בכו מסביבי. לא זכרתי כלום חוץ מהבום. אחרי שיצאתי מבית החולים הרגשתי שאני כבר לא רועי הלוחם. שאני חנוק. קמתי בלילות עם זיעה בידיים. הלכתי למפקד שלי וביקשתי חופש לחצי שנה. באתי לאשתי ואמרתי לה שאני חייב לעוף מפה. השארתי את שני הילדים שלי ועזבתי לארה"ב".
מה עשית שם?
"עבדתי בתחנות דלק, ישנתי בדרכים, אבל אחרי כמעט שנה הגעתי לסדנה של המנטור הכי גדול בעולם, טוני רובינס, ועפתי. הבנתי איך בנויה הצלחה. ראיתי, כשאני זרוק ברחוב, אנשי עסקים הולכים מולי לעבודות המצליחות שלהם. ובלי להתבייש דיברתי איתם, והם סיפרו לי שהם באו מלמטה והיום הם מעריכים את מה שיש להם. הבנתי שם שהם לא רואים טלוויזיה, לא מבזבזים על זה את הזמן, אוכלים ארוחת בוקר יחד, סופ"ש זה סופ"ש, כשעובדים עובדים, אבל כשיש חופש יש חופש. ופה זה לא נגמר, המרוץ. באחת ההרצאות טוני רובינס אומר: תדמיינו איך יום מושלם בחיים שלכם נראה. החלטתי לנסות לעשות את זה".
ואיך הוא נראה?
"בחיים המושלמים הדר לא הייתה, לא לבשתי מדים, ישנתי עם מישהי שאני אוהב את הריח שלה בחדר השינה. קמתי בבוקר, סידרתי את השיער כמו שאני אוהב, הנוף שלי היה לים, יצאתי לחצר וראיתי את המרצדס שלי שיושבת בחניה, כסף לא חסר. ואז התעוררתי, אמרתי איפה זה ואיפה החיים שלי? אבל הבנתי דבר אחד - שאני יכול לדמיין או להגשים את זה".
הסיפורים שלך כל כך מטורפים. יש כאלה שמפקפקים בהם?
"המון, ונכון זה נשמע מפוקפק, אני מודה, ומבין את הציניקנים שאומרים שזה לא יכול להיות שבארבע שנים הגעתי לאן שהגעתי. אבל יש לי הוכחות, יש לי תמונות, יש לי מסמכים. בהרצאות נגיד אני מראה את התלוש משכורת שלי על סך 1,200 שקלים עם תאריך מאותן שנים שאני מספר עליהם. אבל אני אומר - אל תתעסקו אם זה נכון או לא נכון, אלא תתעסקו במסקנות, בזה שקמתי וצמחתי. אם לא מאמינים לי, אז זה לא משקף את זה שאני משקר או לא דובר אמת".
× × ×
אבל הסיפור שלו לא מסתיים שם. אחרי שחזר לארץ נפרד עמוס בן ה־44 מאשתו, חזר לגור עם אמו בעפולה, החליט לעזוב סופית את מג"ב והלך לקב"ן. "לקחתי כדורים באותה תקופה. קובי שבתאי היה מפקד מג"ב, אז ואני הולך אליו ואומר לו שדי אני עוזב, והוא אומר לי, 'אתה הולך שוב לשטוף רכבים בארה"ב? אה?' ואני אומר, 'לא, לא, אני אצליח יותר מזה ואתה תראה'. ואני עוזב. שלושה חודשים ליוותה אותי קב"נית במחלה. כולם עזבו אותי, אף אחד לא נשאר לידי, הפנו לי עורף".
איך הגעת למצב שהכל משתנה?
"הייתי אז לבד, ילד פצוע, קשרתי את עצמי למיטה בלילה כדי לא לפגוע בעצמי שוב. חשבו שאני פסיכי. אבל ידעתי בלב שאני מפה הולך לפסגה. הלכתי לבנק בעפולה, אמרתי למנהלת שאני הולך להיות ענק, איש עשיר, כדאי לה מאוד לעזור לי כי אחזיר לה בענק, והיא אומרת אוקיי. הלכתי לקנות שלוש חליפות, להיראות כמו האדם שאני רוצה להיות. זה עלה 1,400 שקל, שכמובן לא היו לי, אבל ביקשתי לתת צ'ק דחוי וגם לבעלים הפעם אמרתי, זה ישתלם לך, אקנה ממך גם כשאהיה הכי עשיר שיש. שכרתי קליניקה עם שני כיסאות, קליניקה פיצית בגודל של שירותים. קניתי מפתח של מרצדס מפלסטיק והורדתי אינסטגרם. שילמתי לילד בן 17 על קורס לרשתות חברתיות וככה התחילו לגדול לי עוקבים".
אנשים שהכירו אותך כאיש צבא לא חשבו שזה מוזר?
"היו צחוקים עליי, הייתי הבדיחה של כולם. קצין עם דרגות, אחד החזקים במשמר הגבול, חשבו שאהיה מפכ"ל, הכי קשוח בפלוגה, פתאום אומר, 'שבוע טוב אהובים שלי' בסטורי. לא מתחבר להם, אבל אני מתמיד, לבד. והתחלתי לאמן. אנשים באו אליי והרווחתי כסף".
איך לומדים לאמן?
"עשיתי מסלול להכשרת מאמנים, הלכתי לטכניון, רציתי להיות הטופ אבל לא התאים לי המסלול. אז פרשתי והלכתי למישהו שנחשב מותג, קיבלו אותי בלי לראות אם אני מתאים אפילו, הגעתי לקבוצת תמיכה שם והתחלתי לאמן. עוד בזמן הלימודים מישהו מהעוקבים שלי שולח לי הודעה, 'מתי אתה פותח הרצאה?' ואני אומר, וואלה, יש ביקוש, בוא נראה מה יקרה, ופתחתי הרצאה בבית ציוני אמריקה. ואין לי מושג מה עושים, מעולם לא הייתי בהרצאה. השקעתי את הכסף מההלוואה, בפרסום על ההרצאה, ונרשמו 250 איש".
לא רע.
"פתאום הייתה לי עוד הרצאה, ועוד הרצאה, הקהילה גדלה כמו אש בשדה קוצים. הכרתי את יפית, בת הזוג שלי שבאה לאחת ההרצאות, כבר לא היה לי זמן. ג'ינגלתי בין הילדים, בת הזוג והעבודה. ישנתי ברכב שקניתי אחרי שבעה חודשים. ואז הבנתי שאני חייב לעבור לתל־אביב. בינתיים הקהילה עמדה על 11 אלף איש. ואז הגיעה הקורונה".
× × ×
דווקא הקורונה שהייתה אמורה להיות מכה קשה בכנף הפכה לדבריו לדלק עבורו. "לפני הקורונה הפכתי לשם, למאמן הכי עסוק בארץ. קהל מאוד נישתי של אנשים שבאים עם בעיות כמו חרדות, זוגיות, ביטחון עצמי, הערכה עצמית. מפתח עם אנשים את העסקים שלהם. מביא אנשים לתוצאות מטורפות. ואז פותח הרצאה גדולה לאלף איש. וקורונה, לא מחזירים לי שקל על ההשקעה, ואני יושב בבית. אבל היי, המומחיות שלי זה משברים. ואני אומר, רועי תתעורר, עכשיו בוא נבדוק איך תעזור לאנשים. בנקודה הזו כבר דפקתי כסף, הרבה כסף".
אז מה היה בקורונה?
"אמרתי, כמה זמן הקורונה תהיה פה? חצי שנה? אשרוד את זה כלכלית, ופתחתי קורסים חינם לאנשים. קיבלתי אלף דוחות, אבל עדיין אני עבדתי. העסקתי אנשים ושילמתי להם כסף רק שיצליחו להתקיים. הגדלתי את הקהילה בכמויות מטורפות. כשנגמר הסגר לקחתי אולם בפשא בחולון ובכמה ימים נרשמו 1,500 איש. קפיצה גדולה. שכרתי משרדים בקומה 52 בבניין משרדים בתל־אביב, הקמתי צוות ובנינו מרכז העצמה. פתחתי חברת שיווק וחברת השקעות, חברת הפקות, השקעתי בנדל"ן, קניתי בתים. הכל אני לבד".
מי הקהל שלך?
"אני מאמן מאות מתאמנים מדי חודש, 400 בעלי עסקים שאני מלווה קבוע".
יש אנשים שלא תיקח לאימון?
"יש לי קו אדום אחד - פדופילים ואנסים. והגיעו לפה. לא יכול לטפל באנשים כאלה, לא נוגע. לא שופט אותם, אבל לא יכול להיות איתם נקי, אז מחליט לא לטפל. בנוסף, אם מגיע מישהו שמטופל על ידי פסיכיאטר, אני לא יכול לקחת. יש מעלינו הרבה יותר טובים בתחום. אנשים שאני לא מצליח לפצח אני מיד משתף. לא מתחייב על האימונים. אם מפגש רביעי לא עובד, אני מחזיר כסף ומשחרר. חבל שנגיע למפגש 11 ולא נשיג תוצאות. היום בקושי יש לי זמן, אני לוקח מקרים ספציפיים ואנשים ספציפיים. ואין לי מאה אחוז הצלחה, אבל 80 אחוז כן, זה נתון יפה מאוד".
איזה טייטל היית נותן לעצמך?
"לא מנטור. יש לי בעיה עם אדם שמצמיד לעצמו את המילה מנטור. אני לא רוצה להיות טוני רובינס הישראלי אלא רועי עמוס האמריקאי. כמו שבאמריקה ובכל מדינה מכבדים את הדבר הזה שנקרא קואוצ'ר אני רוצה שגם פה, שיפסיקו לצחוק וללגלג".
