איתי לוי ראה כמעט את הכל במשך עשר שנות קריירה. הוא עבר מסע די מדהים מאלמוני ששר באולפן בחינם עד שהגיע למשבצת של אחד הזמרים המצליחים בישראל. אבל בכל זה, יש דבר אחד שעדיין לא הצליח להבין. "אני חייב לגעת בקטע מסוים", הוא אומר. "גם אם זה לא יישמע הכי טוב לכולם".
בשביל זה אנחנו פה.
"לפעמים יוצא לי לקרוא מה כותבים עליי. יש לפעמים קצת יחס מוזר, גם מאנשי תקשורת כמוך. ראיינו אותי כמה פעמים והמראיינים דיברו על נובורישיות מסוימת שאני משדר, ושאלו למה יש לי בית עם בריכה. ואני לא מבין את זה".
למה בעצם? כמעט לכל אמן נכנסים לכיס.
"זה לא שם. אתה יודע, לפעמים אני תוהה, לא יודע אם להגיד את זה בכלל אבל אגיד: בכל פעם שבאים אליי עיתונאים או אנשי תקשורת הביתה, הם אומרים לי, איתי, איפה אתה חי, יאללה, איזה רולקס על היד, מרצדס. ואני לא מבין את הגישה. לא גנבתי מאף אחד, אני עובד, עובד קשה, וואלה. יש אחד שיסתכל ויגיד, זה קרה לו מהר מדי. ואחד יגיד, יש לו מזל. אני לא רוצה לומר על צבע העור שלי, אבל וואלק אם אני עומד מהצד ורואה בן אדם שבא מהתחתית של החיים, מהמיץ של המיץ של התחתית של החיים, ומעבר למצב הסוציו־אקונומי שלו, אני מסתכל על התא המשפחתי שבא ממנו, החיים שעבר והטיפול באמא שלו - אני אומר, שאפו לבן אדם, שגם מצליח לתת מעבר ללקבל".
רגע, הזכרת את צבע העור שלך. לו היית אשכנזי היו מקבלים אותך יותר בסדר?
"יכול להיות, לא יודע. אני לא יודע למה לא מקבלים את זה אצלי. אני לא ילד. אני בן 35 שעוזר למשפחה שלי המון, ובעצם גם בעקיפין וישירות מפרנס לא מעט משפחות. ויש גם רגעים שוואלה, הבן אדם רוצה ליהנות מהקציר. הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו".
ולמה יש עליך עין צרה?
"בוא, יש גם כאלה שאומרים לי, מגיע לך ושיהיה לך רק טוב, ואני לא רואה רק צרות עין. היחס הזה בא יותר מאנשים שבאים לראיין אותך עם משפט קבוע, איך זה להרגיש שיש לך ככה וככה. אני כל הזמן צריך להצטדק ולהתנצל, ועל מה יש להתנצל? על שום דבר, זה בזכות, אבל גם הרבה בחסד. בתחילת דרכי נסעתי על רכבים זולים יחסית, ואמרו לי בכביש, איתי, זה לא במעמד שלך אחי, אתה זמר מצליח, מה קורה? תתקדם. ואז אתה מחליף למרצדס ואומרים לך, הופה, מה קרה איתי? עפת על עצמך".
זה לא יהיה יומרני לקבוע שאיתי לוי מצוי בהמראה בשנים האחרונות, למרות משבר כבד שעבר בקורונה וטילטל את נפשו ואת גופו. אחרי פעמיים בטקס המשואות של יום העצמאות, לא פחות, הוא מככב במחזמר 'קזבלן' על בימת הבימה, צופה על לוח הופעות מלא לחלוטין (בין המבוקשים ביותר על ידי ועדי עובדים), עומד לחזור לפריים־טיים של קשת 12 עם 'הכוכב הבא' כשופט וגם הגזרות הדיגיטליות מבעבעות אצלו ללא הפסקה. במקביל הוא מוביל כמה קמפיינים ונבחר להיות הפרזנטור של AVIS מכירת רכב ובשנים האחרונות גם משקיע את הונו בעסקי נדל"ן. לפי מקורות בתעשייה המכירים את עסקיו של לוי, הונו הכולל מוערך ב־100 מיליון שקל (ההערכה של גורמים בתעשייה המכירים מקרוב את עסקיו נסמכת על דירות בבעלותו, מתחמי משרדים, קמפיינים שהוא מוביל, מחזור הופעות ועסקי נדל"ן נוספים). "תדגיש בבקשה שזה לפי פרסומים זרים", הוא מבקש.
אבל בסופו של דבר, עם כל ההערכה ליזמות הנדל"ן ולחסכונות ליום סגריר, ליבת חייו של לוי היא המוזיקה, כמו גם הליבה העסקית. שם נפל דבר וימשיך ליפול. עכשיו הוא מוציא גם אלבום חדש כדי לחגוג עשור, 'אחת לדקה', שמחזיק בבסיס פוטנציאל רחב ללהיטים ומבליט בכמה רצועות את יכולותיו המרשימות כווקאליסט. אחרי הפיצוץ המתוקשר עם ליאם הפקות, החבר והמנטור לשעבר איל גולן והחבר לשעבר של החבר לשעבר בני פרץ, לוי גם מנהל את הכל בעצמו. אבל מי מייעץ לו אישית ובאופן צמוד? מתברר שיש כזה.
"יש רב, לא מוכר".
אז בוא נכיר.
"עזוב שם. משתדל מאוד להתייעץ איתו. הכרנו קצת לפני הקורונה. מאוד התחזקתי אז באמונה שלי. הרי הייתי עם כיפה עד גיל 21, עד אחרי הצבא, ובהמשך הורדתי, אבל הקשר עם היהדות תמיד חזק אצלי. מאז הקורונה הרב הוא סוג של מדריך שלי בחיים. תמיד אני אומר - אין ילד לא מוצלח, יש ילד לא מודרך. אפרופו פסיכולוגים, שאני לא הולך אליהם, אז הוא הפסיכולוג שלי".
מתי אתם נפגשים?
"אני כמעט לא נפגש איתו, רק פעם בכמה זמן, אבל מדבר איתו בטלפון. הזמינות שלו אליי מעוררת הערצה. הוא בא לי בזמן מושלם, אחרי כל מה שקרה בקורונה עם סגירת ההופעות, את האדם שידבר לרציונל, לילד שבי לפעמים. הרב עשה לי המון סדר בחיים".
דוגמאות?
"אני מדבר איתו לפני החלטות חשובות בחיים, גם בהחלטות עסקיות שאני עושה. המוזיקה שלי היא שלי כמובן, אבל אני לפעמים שואל את הרב מתי להוציא את האלבום הזה, מה אתה אומר על ההופעה בתאריך ההוא. חשוב להכניס דעת תורה בעולם שאנחנו נמצאים בו".
והטיפים שהוא נותן טובים?
"אם אתה מראיין אותי לכתבת שער ב'7 לילות' אחרי עשר שנים, אז ההצעות שלו מעולות, לא? תשמע, אני מאוד סומך על עצמי ועל ההחלטות שלי ועל הבטן הרכה שלי. כן מאמין בלשמוע דעה. בסוף כולם הולכים למישהו, זה הסיפור. התייעצתי עם הרב לגבי התאריך של האלבום הנוכחי. אני מגיע אליו עם ההחלטה, והוא אומר לי, תן כמה שעות, אני רוצה לחשוב. ואז הוא חוזר ואומר לי, שמע, עדיף ככה וככה. אף פעם לא אמר לי 'לא' נחרץ, וזה עוד קסם שאני אוהב אצלו. הוא אומר, בסוף זה שלך, אתה מחליט".
הרב לא מנסה לקחת אותך לכיוון של יותר דת?
"זה כל העניין, אנחנו לא מדברים על דת. מעולם לא עבדתי בשבת ואני איש אמונה, ובאתי ממוסדות דתיים וגדלתי בבית נורא מסורתי. הוא לא דיבר עם בן אדם שאין לו עבר ולוט בערפל".
× × ×
ההופעות בהבימה מכניסות את לוי ללב ליבה של המחאה נגד הרפורמה המשפטית או ההפיכה המשטרית, תלוי איזה צד מסתכל. "קשה לי מאוד עם זה שהעם קרוע", הוא מודד מילים. "ההפגנות בהתחלה יצאו מהבימה ואני במוצאי שבת צריך להגיע ל'קזבלן'. היו מחנים אותי בחניה סודית ברוטשילד ולוקחים אותי משם, אנחנו עוברים בין אנשים, אני מסתכל ואומר, מה קורה פה במדינה? זו נקודת קיצון. אתה עומד בתיאטרון, עושה את הקטע שלך ואתה שומע צעקות ותופים וזמבורות, ופתאום ההצגה מקבלת טוויסט".
המציאות נכנסת להצגה.
"בול ככה. פתאום אחרי טקסטים שנאמרים אתה שומע תגובה מהקהל. יש שם ספיץ' לטל מוסרי לדוגמה, כשהוא אומר, אל תדאג קאזה, בעוד 30 שנה או 40 הכל יעבור ולא תהיה גזענות ולא תהיה אפליה. פתאום אתה מרגיש את הקהל מבעבע מהבטן ואנשים אומרים בציניות, כן, בטח, ברור. פתאום הקהל עצמו מתערב בהצגה! בדרך כלל כשזה קורה אני שנייה מובך ומחייך והקהל איתי. ההצגה הזו הרי מדברת על גזענות ואפליה".
עד כמה אתה מודאג?
"מאוד. מטריד אותי מאוד מה שקורה ברחוב. אני איש שמח בדרך כלל ואני לא יכול להישאר אדיש. הכל בלהבות וכל מילה שאתה זורק יכולה לתרום וגם להרוס. ועזוב שלא כולם בכלל מבינים על מה הבלגן. אין לנו מישהו שמסביר לנו כמו שצריך, לדוגמה, שזה החוק שאומר ככה, וזו עילת הסבירות נגיד ועל מה הפילוג באמת. אולי הסברה כמו שצריך תפתח לאנשים את הראש".
יש שרת הסברה, אגב.
"זה נכון עובדתית. אבל איפה היא? מישהו מכיר אותה? תשמע, אמנים הם בדרך כלל אנשים רגישים, וכשאמן מגיב בדם ליבו לפעמים זה רגע שהוא בעצמו לא מבין, ואז יש עליהום וזה לא כיף ולא נעים. אני מאוד מאמין שהאמן שמדבר עושה את זה כי לתחושתו המצב רע וכי וואלה, הוא רוצה לדבר. אבל המסבירה הלאומית אייך?"
השרה גלית דיסטל אטבריאן שמה.
"השם יסלח לי, אבל אני לא רואה מה היא עושה".
מסכים עם תיאוריית ישראל הראשונה וישראל השנייה?
"אני לא הרגשתי קיפוח, אבל גם לא היה לי קל. עצם הדיון מייצר פילוג ועצם הפניית האצבע על האנקדוטה הזו היא כבר דיון על פילוג".
אתה אפילו מופיע בהבימה, מעוז האשכנזיות והאליטיסטיות.
"אני שמח שהצלחתי להביא את מי שאני באמת. אחרי ההצגה, כשאנחנו יוצאים מאחור, אנשים אומרים לי שבאו מדימונה ומעכו במיוחד. יש כבר כמה וכמה שאמרו לי, אנחנו לא זוכרים קהל מגוון כזה בהבימה. הרי כל הקטע הזה הוא מינויים, ועכשיו אנשים קונים כרטיס במיוחד ל'קזבלן'. יהורם גאון עשה את זה ראשון. אחר כך עמוס תמם ואני גאה מאוד במקום הזה".
הבנתי שהיה לך רגע מרגש בתחילת הדרך.
"כן. נועם סמל (מנכ"ל הבימה) העמיד אותי על הבמה ואמר לי, פה עמד אריק איינשטיין, פה עמד יהורם גאון, פה עמדה רובינא ופה יעמוד איתי לוי. זה משפט שאני לא יכול לשכוח. גם כשפנו אליי בפעם השנייה לטקס המשואות זה ריגש אותי מאוד. הרלוונטיות מאוד חשובה לי. אני רוצה שיעריכו מה שאני עושה - ואין הערכה יותר גדולה מלהופיע במשואות. עשיתי את הטקס בקורונה כשלא היה קהל. אמרתי לעצמי, עד שמזמינים אותי לטקס המשואות, דווקא בזה אין קהל? ואז הזמינו אותי עוד פעם".
× × ×
לוי גדל בשכונת שעריים ברחובות, ממש בסמוך לבחור בשם אייל ביטון שגדל במרמורק והפך בהמשך לאיל גולן. אלא שבניגוד לגולן, שפרץ בתחילת דרכו בזכות החיבור המרהיב עם אתניקס ב־1997, לוי לא היה אמור לפרוץ בכלל. הוא לא קיבל במה כלשהי ופשוט הקליט סקיצות של שירים לפני שהם הולכים להקלטה לאמנים הבכירים. כך יצא שעברו במיתריו במשך שנים להיטי ענק, שבסופו של דבר עברו לאמנים אחרים. התסכול אז היה גדול. "התבגרתי, עבר עשור, אבל כל המקום הזה של הזמר סקיצות יושב בגב שלי עדיין. הרבה שנים היה לי קשה עם סקיצות כי בעצם שרתי רק מאחורי הקלעים. בכלל לא חשבתי על קריירה. באיזה יום שמעתי שיש אולפן בקיבוץ גלויות בתל־אביב, ועובד שם בחור בשם נדב ביטון. הייתי בן 21. חייל. נכנסתי לאולפן וראיתי שמקליטים, הכרנו".
ולא שרת כלום עד גיל 21?
"קצת, פה ושם, אבל הייתי מאוד ביישן. רציתי לשיר רק במקלטים ובמחסנים, או בקריוקי עם חברים. שים אותי על במה, הרגת אותי. אז נכנסתי לאולפן של נדב וראיתי שיושב טכנאי, ופתאום ראיתי את דורון מדלי ואסף אטדגי, ואז יצא בחור עם משקפיים ואמר לי שלום, נעים מאוד, אני אסף צרויה. סיפר לי שהוא עושה אלבום של דודו טסה, ישבתי להקשיב. פתאום עלה בחור מלמטה, חשבתי עובד מהשיפודים, כי כל הזמן היה בא עם אוכל. הוא אמר לי, אני אבי אוחיון. באולפן הצמוד ישב ישי ריבו, עבד על אלבום, וככה זה התחיל".
אלא שלוי נשאר בעמדת עצור בערך חמש שנים. "הייתי בא לאולפן, היו אומרים לי שמע, מקליטים היום. אני שואל כמה שירים, אומרים ארבעה, נלמד אותם. ככה אני מקליט, והם שולחים לכל מיני זמרים. היו שולחים שירים שהקלטתי לישי לוי, מרגלית צנעני, מירי מסיקה, שלומי שבת, בדקו עליי לאמנים אחרים. ב'רוקדים עם כוכבים' פגשתי את מירי מסיקה והיא אמרה לי, 'אף פעם לא אשכח את הסלסולים שלך'. ציון ברוך היה קורא לי אז התימני. הוא חבר טוב של אבי אוחיון והיה אומר לו, 'בחייאת אבי, תעשה לי דיסק של התימני מהסקיצות', והם היו שומעים את זה באוטו. גם מרגול אמרה לי, הייתי שומעת את הקול שלך בסקיצות והייתי שואלת מי זה הילד הזה ששר".
אילו שירים ניסו עליך שהפכו ללהיטים?
"מלא, חלק היו להיטי־על. למשל 'אחרי כל השנים', 'יפה לך להיות מאושרת', 'שישי בצהריים'. גם אחרי שהוצאתי שני אלבומים המשכתי להיות זמר סקיצות. אמרתי, וואלה מגניב לי, עוד לא הבנתי שאני יכול להיות זמר בעצמי. אחרי כל שיר שהייתי מקליט הייתי אומר ליוצרים, אני רוצה את השיר הזה - והם אומרים אי־אפשר".
הוא קיבל את הצ'אנס ב־2013, עם הסינגל הראשון 'כמעט שיר אהבה'. "אמרתי שמגניב לי, הרי היה לי חלום שיהיה שיר אחד. אבל אז האלבום הראשון יצא, הצליח, ואמרתי שאני רוצה לעשות דרך. הקלטתי עוד סקיצות עד אחרי האלבום השני, תמיד חינם. אף פעם לא חשבתי אפילו לקחת כסף למרות שידעתי בשיח שמי שבא ועושה קולות אז משלמים לו. אבל אני לא ראיתי את זה כביזנס. רק ב־2017, כשעשיתי קיסריה בפעם הראשונה אחרי שלושה אלבומים, הסתכלתי על הקהל שלי והרגשתי שאני מבין, אני זמר. וזה היה בום כזה".
באותן שנים נוהל לוי על ידי ליאם הפקות, כלומר איל גולן ושותפו בני פרץ. הגעתו של לוי לסוכנות הפכה בהמשך לטריגר שהדליק את הסכסוך הגדול בין גולן לפרץ, שנאבקו בין היתר על הזכות להמשיך לייצג מכונת מזומנים מתקתקת כמו לוי. זה נגמר בפירוד שהעסיק בתי משפט ושלח בסופו של דבר את לוי לחופשי ולהקמת חברת רות הפקות על שם אמו.
תשמע אין לי עניין ללעוס שוב את כל חילופי ההאשמות, אבל כן מעניין אותי משהו. אבי גואטה גילה את שרית חדד. אמנון זנדני גילה את משה פרץ. מי באמת גילה אותך, איל גולן או בני פרץ?
צוחק.
רגע, אין מחלוקת שבליאם הפקות הפכת לכוכב גדול.
"הגעתי לליאם הפקות עם שני אלבומים, היו לי שם כבר כמה להיטים גדולים ושניהם רצו מאוד בהצלחתי. בני מאוד רצה שאצליח במובן העסקי ואיל רצה את אותו דבר במובן המוזיקלי. הייתה תחושה של גוד ווייב וכולם ביחד ועשינו המון הצלחות. אז תודתי לשניהם והערכתי".
היה סכסוך לא פשוט מול גולן. הוא הרגיש שנטשת את מי שגילה אותך. איך אתה עם איל היום?
"וואלה אין יחסים, אבל יש הרבה כבוד והערכה. אני מעריך את העבודה שלו ואת ההצלחה שלו ואני שמח בהצלחה שלו. מאמין שיום יבוא ובעזרת השם עוד נשב ונצחק על זה".
למה בעצם לא חברים?
"פרידות זה דבר לא נעים. לא היה ריב ספציפי".
ועם בני פרץ?
"יחסים טובים. נפגשנו יום אחד, התחבקנו וזהו. הוא היה במסיבת ההפתעה שלי. שלום זה הדבר הכי חשוב בעולם עבורי".
לפי הערכות בתעשייה, ויתרת על מיליונים כדי לקבל את העצמאות בחזרה. במילים אחרות: איבדת מיליונים.
"זה רק לפי פרסומים זרים. מאמין באמונה שלמה שמה שקרה לי קרה לטובתי בלבד".
תגיד, בראיון הקודם דיברת על חובות כבדים שנפלת אליהם בקורונה. נכון שההון שלך מוערך ב־100 מיליון שקל - אבל מה מצבך כיום בהיבט של חובות?
"אז דיברנו על התחייבויות פיננסיות שלקחתי על עצמי לפני שפרצה הקורונה. ביום אחד נעצרו ההופעות וזה השפיע. אבל מעולם לא נפלתי לחובות. אני לא חייב לאיש שקל. לגבי השווי שנקבת, אלה עסקים פרטיים ומעולם לא הגבנו בענייני מספרים".
הפרשה הזו התפוצצה במהלך הקורונה, שגם ככה גרמה לשבר קשה בקריירה של לוי ובחייו, אחרי שנאלץ לקחת התחייבויות פיננסיות כדי לשמור על חברת ההפקות שלו בשעה שאין הופעות והפרנסה נעצרת. הוא הרגיש את זה ליטרלי בגופו. "באתי מ־2019 לכניסה של 'הכוכב הבא' והיה פסטיגל וקמפיינים ושיגעון וטירוף, ופתאום זה כמו מטוס שנכנס בקיר. לא הבנתי מה קורה. הגוף עבר כל מיני שינויים. היו קרחות בזקן, גם בראש פתאום. אני יושב בבית ואומר לי חבר, איתי, מה יש לך פה, חור בשיער. הלכתי למראה ופתאום ראיתי אחד בשיער ואחד בזקן, אמרתי רגע־רגע, מה קורה פה? עברנו הרבה דברים, שחרר מהר. זה עוד יותר הכניס אותי לסטרס".
כי עם חרדות לא מתווכחים.
"ואני לא ידעתי. הגעתי לספר, שאלתי אולי חתך אותי בטעות עם המכונה, אמר לי לא. זה היה רגע לא קל. הרמתי טלפון לרב שלי ולמטפלת בהילינג שאני פוגש פעם בכמה חודשים. ואז הרמתי טלפון למנהלת שלי, אמרתי שאני רוצה לפתוח הופעה, לא מעניין מה המחיר. חבר שלי אומר לי, אתה לא מתבייש להופיע עם החורים? אמרתי לו שלפחות איהנה מההופעה. עובדה שהקרחות האלה עברו ברגע שחזרתי להופיע"".
× × ×
הוא לא רק ממלא קיסריות בקלות, אלא גם, הלם, את כותרות מדורי הרכילות שמסמנים מדי פעם בת זוג כזו או אחרת, למרות שהקשר הסתכם לפעמים בצילום אחרי הופעה. לוי טוען שהוא כבר בשל להקמת משפחה. "היו לי מערכות יחסים בשנים האחרונות אבל קצרות, ואני מאמין שהיום אני נמצא במקום אחר. אני מרגיש בגיל ובזמן הנכון להתחיל לתכנן ולבנות את הדבר הכי חשוב בחיים, שזו המשפחתיות והשולחן והילדים מסביב. איזה כיף אפילו לדבר על זה".
מה עושה אותך בשל לדעתך?
"הרבה שנים זה לא היה במיינד שלי, עכשיו כן. כל הזמן אמרתי שהסיפור של ההורים שלי הוא לא הסיפור שלי. שאני אבנה ממלכה ואת החיים שלי ויהיה טוב. אבל בהרבה מערכות יחסים הרגשתי שאיפשהו המודל בבית בעצם דפק אותי נורא, כי לא ידעתי לדבר על הדברים ולא רציתי לשתף וחשבתי שככה צריך להתנהג".
כל אחת שיוצאת איתך זו כותרת.
"נכון וזה מרחיק אותי מהעניין. לא נותנים לך רגע שנייה וזה משגע את המוח. אתה יושב שנייה עם חברה, ואולי אנחנו ידידים ואולי יש משהו בהתחלה, ואז זה מכניס מחלוקות לתוך הבית בעצם. שולחים לי שאלות מהתקשורת על בחורות שמגיעות להופעה עם בן הזוג שלהן. זו גם הזיה. זה גם מבאס מאוד".
קרה שנקשרת אבל היא ויתרה בגלל הפרסום?
"בטח, ברור. אמרה לי מישהי שיצאתי איתה וראיתי שם פוטנציאל: אני אוהבת אותך ואתה מקסים ומגניב לי איתך, וכיף וצחוקים, ואתה תהיה בעל מדהים - אבל זה גדול עליי".
בוא נעבור שנייה על מדורי הרכילות?
"בבקשה".
היו כותרות על קאמבק לחברתך לשעבר אנסטסיה קובל.
"הייתה בת זוג שלי בקורונה, במשך חצי שנה, אהבתי אותה. היה שם משהו אחר. מצאתי בחורה מאוד בוגרת, אישה מעבר להכל".
אז יש סיכוי לקאמבק?
"לא יודע. נשארנו בקשר טוב. עם הדר (חיון, בת זוגו לשעבר) היה ניסיון לקאמבק שלא צלח".
היא התחתנה באחרונה. צביטה בלב?
"הדר ואני היינו ביחד שנתיים וחצי. שמח מאוד בשביל ומאחל לה את כל הטוב בעולם. לא צובט בלב, כשזה לא שלך זה לא שלך. אנחנו לא בקשר ולא הוזמנתי לחתונה. החיים זה מסע".
לא מעצבנות אותך השאלות האלה על זוגיות?
"בוא לא נהיה תמימים, זה חלק מהעניין מהמקצוע וברור שיש רגעים שזה לא מגניב, אבל לפעמים זה בלתי נמנע. יצר המציצנות גובר".
