'לב של אבן', הסרט החדש של גל גדות, הוא זוועה. אין דרך לעקוף את זה. הוא כתוב כאילו הוליווד כבר עברה לתסריטי AI, ואקשן מסכים ירוקים נראה ממש עצוב בקיץ שבו טום קרוז שוב ניסה למות למען הקולנוע וכריסטופר נולאן יצר פיצוץ אטומי. חבל, כי הפרויקט היקר הזה - כולל קמפיין יח"צ מסיבי - הוא ההוכחה הקונקרטית ביותר עד עכשיו לכך שלגדות יש סטאר־פאוור אמיתי בהוליווד.
וזה חבל גם כי הלב של גדות, בכובע המפיקה, נמצא בצד הנכון. יש לה כוח והיא רוצה לעשות איתו משהו עם משמעות. הוליווד מבינה יותר ויותר את העוצמה של קהל נשי, שהוא היום רוב צופי הקולנוע בארה"ב, והקרקע מוכנה לג'ייסונית בורן. מה שהוליווד עדיין לא מוכנה לעשות זה לתת לנשים את אותו מספר ניסיונות להצליח שהיא נותנת לגברים, וגדות מכירה את זה היטב מהמקרה של פטי ג'נקינס, במאית 'וונדר וומן'. היא יודעת שכדי שרייצ'ל סטון - אפילו השם נשמע כמו משהו שצ'אטבוט היה נותן לגרסה נשית של איתן האנט - תהפוך לכוכבת פרנצ'ייז, זה יצטרך להשתלם לנטפליקס עכשיו, לא בעוד שלושה סרטים. כך שמי שרוצה לראות את גדות מקבלת עוד צ'אנס לעשות משהו קצת יותר טוב מ'לב של אבן', יצטרך להקריב שעתיים ולראות את הסרט הזה. לפחות הפסקול מהנה.
