"ישראל זו אימפריה כלכלית, תרבותית וטכנולוגית, וגם אם הכל נראה עכשיו מפחיד אין ספק שהשבר יחלוף ונשרוד את זה", אומרת השחקנית שני אטיאס, שמשקיפה על הרחובות הזועמים שלנו ממרום הגבעה ההוליוודית, שם היא מתגוררת ועובדת כבר למעלה מעשור.
"אני מאוד מעורבת כאן בקהילה הישראלית, ואנחנו כל הזמן מדברים על מה שקורה. הזהות הישראלית זה לא דבר שנעלם עם השנים, להפך. חשוב לי שאליה, הבת שלי, תדע שהיא ישראלית. היא בת שנתיים, הולכת לגן ישראלי, מדברת עברית, ואנחנו גם מבקרים הרבה בארץ. השנה היינו כבר ארבע פעמים".
טוב, יש לך מלא זמן במהלך שביתת השחקנים בהוליווד.
"השביתה פרצה בתגובה לכך שכל מה שקשור לסטרימינג - נטפליקס, אמזון, הולו - הם תאגידים שעושים ביליוני דולרים, כאשר השחקנים, המפיקים, הבימאים והתסריטאים לא רואים אפילו עשירית מזה. כשאת רואה סרט 20 פעם בנטפליקס, אני לא מקבלת מזה תמלוגים. בכלל, התעשייה בהוליווד עברה המון שינויים בשנים האחרונות, גם בגלל הקורונה וגם בגלל מי־טו. אין יותר אודישנים פרונטליים ונגמרו הימים שאני מחליפה בגדים באוטו ורצה בין אודישנים בכל העיר. את יכולה לגור איפה שאת רוצה ולשלוח אודישן מצולם מהחופשה שלך בתאילנד".
זה גם אומר שאף מפיק לא יציע לך לעלות איתו לחדר אחרי האודישן.
"תודה לאל, הזמנים האלה מאחורינו. מי־טו מאוד מורגש כאן, בין אם זה כיוון שיש לך מתאמות אינטימיות על סטים, ושמדברים איתך בצורה מאוד טכנית ומדויקת בסצנה שהיא מינית, ושאין דבר כזה שבמאי או מפיק ייתן לך הערה לא במקום או חיבוק ארוך מדי. אם נפגשים במשרד, הדלת תמיד פתוחה, וגם הסמול טוק התכווץ מחצי שעה לחמש דקות וזה מאוד יעיל וחוסך בבייביסיטר. אבל יש גם את הצד השני כי חסר הקשר הבין־אישי. בסופו של דבר אני רוצה לראות אנשים, אני מפתחת דמויות דרך אנשים, וצריכה חיבור רגשי".
ועכשיו את ב־Call of Duty, הלהיט המטורף של הגיימרים.
"ולא סתם, אני המפקדת", היא צוחקת. "כשמשחקים את המשחק הזה יש אזורי מלחמה, אז אני הקול הצבאי, זאת שצועקת את הפקודות. אני מדבבת דמות שתמיד בשליטה, תמיד מאופקת, וזה בניגוד לשחקנית שבי, שתמיד מביאה עולם רגשי".
כל הפחדים הוצפו
את העולם הרגשי היא הביאה גם בסרט הקצר "תשובה" של הבמאי הישראלי יואב סויסה, שעוסק בדילמות של זוג חרדי צעיר. "הייתי מעורבת בתהליך היצירה, צילמנו טיזר לסרט כשהייתי בהיריון מתקדם. כשהייתי ממש חודשיים אחרי לידה, באתי עם המשאבה לסט ובין הטייקים שאבתי חלב. כשהייתי עכשיו בארץ הייתה הקרנה אינטימית בקולנוע לב והסרט כבר נוסע בפסטיבלים בעולם".
ויש עוד סרט שעשית בעצמך על תקופת ההיריון שלך ועל הלידה של בתך כשאת חולה בקורונה.
"לקח לי זמן לדבר על זה שהייתה לי קורונה בלידה, ושלקחו את הבת שלי לטיפול נמרץ ולא ראיתי אותה שבוע. לקח לי זמן לדבר על ההתרסקות של כל חלום הלידה, על זה שאחרי שבועות של הכנה ללידה עם תום, בן הזוג שלי, הייתי בסוף בלעדיו, בלי רופא או מיילדת, בלי לשים את הנרות האלקטרוניים והפלייליסט שתום ואני הכנו. במקום זה אני מוצאת את עצמי שרה לעצמי בלופ את 'שיר למעלות' ומתפללת שהכל יעבור בשלום, כי אין מי שיחזיק לי את היד.
"אבל זה מה שהחזיר אותי למוד של הלוחמת מהצבא, הבנתי שאין לי זמן לרחם על עצמי כי אני צריכה ללדת את הבת שלי לבד. בכל פעם שקראתי לאחות לקח לה חצי שעה להגיע כי היא הייתה צריכה להחליף את כל הבגדים ולעטות מסכה ונעליים מיוחדות, ורק ממש בצירי הלחץ נכנסו הרופא והמיילדת לשלב האחרון של הלידה".
את החוויה הזו עיבדה לסרט דוקו, והיא אומרת שבכלל, מאז כל השדים והפחדים שלה הוצפו, ובמהלך השבועות הראשונים עם התינוקת בבית, כשלא היה אפשר לברוח לעבודה, לספורט או לשגרה, לא הייתה לה ברירה אלא להתמודד עם הרגשות הגועשים. "ואף אחד לא מכין אותך להתפוצצות של ההורמונים, לזה שאת הופכת להיות מישהי שאת לא מכירה. הדבר היחיד שכן ידעתי על עצמי באותה תקופה זה שאני שחקנית. זה מה שנשאר לי כזהות שלי. אבל האם אנחנו מגדירים את עצמנו רק דרך העבודה? לכן כששואלים אותי איך זה להיות אמא, אני לא יכולה לענות על זה במשפט. ברגע שהתחלתי לשתף במסע שלי, קיבלתי מאות תגובות מנשים וגברים שרק חיכו שמישהו יקשיב לסיפור שלהם".
רעב למקצוע
פרק מרכזי בסיפור של אטיאס הוא התגייסותה לצבא למרות מחלה גנטית שממנה סובלים כל האחים במשפחה, שמשפיעה על המערכת החיסונית. לאחר חצי שנה על מדים, שבועיים לפני קבלת דרגות, היא מתבשרת שהצבא מוותר עליה וחלום הפיקוד מתרסק. "אבל זה גם מה שהביא אותי לאל־איי להגשים חלומות בגיל מוקדם יותר ממה שתיכננתי", היא אומרת ממרחק הזמן. "תמיד חלמתי להגיע לכאן, אבל חשבתי שזה יקרה בגיל יותר מאוחר".
למה חלמת, בגלל אחותך, השחקנית מורן אטיאס?
"לא חלמתי להיות שחקנית בגלל אחותי", אפשר לשמוע את הצחוק הרך בקולה. "על המשחק חלמתי כבר בגיל תשע, כשהייתי ילדה שעושה מונולוגים בספרדית מול 'בובה פראית'. זה היה עוד לפני שמורן בכלל ידעה שתהיה שחקנית".
ואיך היחסים ביניכן? טובים?
"בטח. בגיל 19, כשהתחלתי ללמוד משחק אצל לי סטרסברג באל־איי, גרתי אצלה כי לא יכולתי לממן את הלימודים אחרת. דווקא בגלל פער הגילים בינינו מעולם לא רבנו בבית על צעצועים או מי מקבלת יותר. זה הרגיש שהיא קצת אמא שנייה שלי ושאחי והיא מגדלים אותי. הם היו מכינים לי צהריים, מוציאים אותי מהגן ועוזרים לי עם שיעורים. כשהייתי בת שמונה אחותי עזבה לאיטליה לדגמן והתחילה שם כמנחת טלוויזיה, ורק אחרי חמש שנים הגיעה למשחק".
אם זה לא החלום שלך אי־אפשר להחזיק במקצוע כזה תובעני.
"נכון. זו חייבת להיות תשוקה בלתי נגמרת. אני רעבה היום למשחק יותר ממה שהייתי בהתחלה. ההישרדות והתשוקה והמלחמה של ההתחלה מצוינות ועוזרות לאמן להכות שורשים, להבין מי הוא, מה הוא רוצה להביא לעולם, אבל בשביל זה צריך לגדל שלווה פנימית ורוגע וקבלה של המציאות".
ואיך את משיגה את זה?
"בעזרת עבודה עצמית יומיומית והבנה שגם ממשברים אפשר לצמוח. היום אני יודעת שכל המשברים שעברתי כאן, כולל מה שקרה לי בלידה, וכולל זה שהסוכנת שלי זרקה אותי כשהייתי בחופשת לידה - זה הברכה שלי, כי מזה צמחתי. לא הייתי מגיעה למקום שלי היום בלי הקשיים. אלוהים מעביר אותנו את השיעורים שאנחנו יכולים להתמודד איתם.
"בסוף בניתי את עצמי חזק יותר עם בחירות מדויקות ומצאתי סוכנת חדשה ומנהל חדש, ולראיה התפקיד שקיבלתי מיד אחרי זה, של הטניסאית האיראנית לולה ארסלן, אקטיביסטית שלא מפחדת לדבר בשם הנשים באיראן, דבר שכמעט עולה לה בחייה. אם לא הייתי עוברת משברים בחיים האישיים שלי, לא הייתי יכולה לגלם את הדמות שלה. לא היו רואים בי את הכוחות".
בגלל המגפה ההיא
כן, היא מתכוונת גם לזה שפוטרה בגלל שהעזה להיכנס להיריון. והיא לא מדמיינת, זה נאמר לה מפורשות. בתוך חופשת הלידה ועם כל השתוללות ההורמונים, שבועות בודדים אחרי שסוף־סוף הרגישה שהיא מתחילה להתאזן ומבריאה מהקורונה הקשה שבמהלכה הופרדה מהתינוקת שלה וגם הייתה מאושפזת פעמיים, קיבלה טלפון מהסוכנת שלה ובו היא בישרה לה שהסוכנות החליטה לוותר על שירותיה.
"היינו ביחד חמש שנים, אנחנו חברות מעבר לעבודה, ואני שומעת אותה מגמגמת ובגרון חנוק אומרת לי שבסוכנות פיטרו המון סוכנים והעזיבו מאות מיוצגים ולצערה הרב מאוד היא נאלצת להיפרד גם ממני כי בשנה וחצי האחרונה לא עבדתי".
לא עבדת כי הייתה מגפה. וכי היית בהיריון ובחופשת לידה.
"נכון. אבל עדיין זכותם. זו החלטה שאני מבינה ומכבדת, ובאמת שאם היו עושים את זה שלושה חודשים אחרי זה הייתי מבינה כי בסוף הכל זה ביזנס. בעיקר בתעשייה שחוותה חבטה גדולה כשלא היו הפקות במשך חודשים. אבל להגיד לי את זה שבועות בודדים אחרי לידה זה לא הרגיש לי אנושי. בסוף זה גם לימד אותי שיעור - שאני צריכה להחליף את השחקנים בסרט הפרטי שלי. וזה מה שעשיתי. החלפתי סוכנים והדברים חזרו לזרום".
מאיפה הבגרות והאמונה הגדולה בדרך?
"נולדתי אולד־סול, וגם זה שאני הילדה הקטנה בבית וגדלתי עם מבוגרים ששמעתי את השיחות שלהם. נהניתי לשבת עם סבא וסבתא שלי וללמוד מהם, סבא היה מקריא לי תהילים והייתי נרגעת. זה עניין אותי יותר מאשר רק לשחק עם בני גילי. אני גם באה מבית מאמין ואני בן אדם מאמין. אני יודעת ומרגישה שכל הזמן מישהו שומר עליי והדברים לא קורים סתם, אחרת למה אנחנו כאן?"
גם סיפור האהבה עם תום, בן המחזור שלה מחיפה, שאותו מתברר הכירה מגיל 13 אבל לא הכירה באמת, מעיד על קשר הגורל בשרשרת החיים שלה. "כשגרתי כבר באל־איי חברה משותפת שלנו שהייתה איתי בצופים אמרה לי שתום בדיוק הגיע לעיר ושאנחנו חייבים להכיר. לא הבנתי למה עברתי לקצה השני של העולם כדי לצאת עם ילד בגילי מחיפה, שרק הגיע לפה ועוד לא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו. אבל החברה התעקשה. לא הסכמתי לדייט, אבל יצאנו כולם ביחד באותו ערב ורק מלראות את הגב שלו - התאהבתי", היא צוחקת.
הם כבר תשע שנים ביחד, מתוכן נשואים חמש שנים, ואטיאס אומרת שזה לא מובן מאליו למצוא בן זוג ישראלי במקום רחוק מהבית, "ולכן ברור לי שהכל כתוב לנו. תום הוא יזם וקבלן ונמצא בעולם הכי אחר משלי וזה כיף ומביא איזון הביתה. אם היית רואה את הסיפור שלנו בקומדיה רומנטית היית אומרת שזה קיטש, והנה".
למרות חוויית הלידה והסוכנת, את חושבת על עוד ילדים?
"תקופה ארוכה אחרי שהסוכנת פיטרה אותי אמרתי רגע, אז היריון שווה עיכוב קריירה? ככה גרמו לי להרגיש. הייתי צריכה לעשות הרבה שיחות עם נשים כדי לשמוע שיש מקרים הפוכים, ששבועיים אחרי לידה כבר קיבלו תפקיד והטיסו אותן עם הבעל והנני לצילומים. גם תום, שהוא בן יחיד, הבהיר לי מהר מאוד שיהיו עוד ילדים. וגם אני רוצה שלבת שלי יהיו אחים ואחיות, כמו שלי יש".
anat-le@yediot.co.il
אטיאס ביקשה להצטלם במחווה לשחקנית אודרי הפבורן מתוך הערכה לפועלה המקצועי והחברתי. "היא הקדישה את השנים האחרונות בחייה להעלאת המודעות לגורל הילדים באפריקה, הלוואי שגם אני אצליח לחולל שינוי". אנחנו מצדיעות לך, שני, על הבחירה הרגישה ומעוררת ההשראה!
כסף משלך
במקום לדפוק את הראש בקיר בגלל שביתת השחקנים, אטיאס מנצלת את הזמן כדי ללמוד איך לנהל את הכסף שלה. "התחלתי קורס פיננסי לא כי אני מחפשת הסבה מקצועית, אלא כי אני רוצה להעניק את הכלים האלה לבת שלי. לימודים פיננסיים זה משהו שחייב להיכנס למערכת הלימודים בבתי הספר כי אלה דברים שאף אחד לא מלמד אותך, אין הכנה לחיים האמיתיים, לעצמאות כלכלית ולהתנהלות פיננסית חכמה.
"זה חשוב בעיקר כשחקנית, כשאת העסק, את חייבת שיהיה לך מושג בצד העסקי של הדברים כדי שתוכלי ליהנות מקריירה ארוכת שנים שבה את בוחרת את התפקידים שאת רוצה לגלם ולא חייבת לקחת פרויקטים שאת לא באמת רוצה רק כדי לשרוד את החודש".
חולצת טוקסידו: TRAFFIC LA; בשער: שמלת תחרה: FARACHE COUTURE, מחרוזת פנינים, עגילים, סיכת ראש וכפפות: אוסף פרטי
"לא חלמתי להיות שחקנית בגלל אחותי, השחקנית מורן אטיאס. על המשחק חלמתי כבר בגיל תשע, כשהייתי ילדה שעושה מונולוגים בספרדית מול 'בובה פראית'. זה היה עוד לפני שמורן בכלל ידעה שתהיה שחקנית"
