ספטמבר בפתח. המשבר החוקתי מגיע לרמת רתיחה. זה עלול להיות ספטמבר השחור. אפשר למנוע את זה. שני הצדדים משוכנעים שהצדק אצלם. רק אצלם. צדק עליון ומוחלט. וככל שהם צודקים יותר, גם הפגיעה בישראל גדולה יותר. המחאה צודקת בחשש שלה מהפיכה משטרית בישראל. הרי לא מדובר רק בביטול עילת הסבירות, תיקון סעיף הנבצרות והשינוי המתוכנן בוועדה לבחירת שופטים. מדובר בחוק האי־גיוס, שיעמיק עיוות של עשרות שנים בחברה הישראלית. מדובר בחוק יסוד: לימוד תורה. ומדובר בצעדים ממשיים לפגיעה באופי היהודי־דמוקרטי של ישראל לרעת אופי חרדי ולאומני. מדובר בתקציבי העתק לחרדים ובביטול הדרישה ללימודי ליבה. מדובר בשלבים ראשונים של מתן לגיטימציה להפרדה בין נשים לגברים במקומות שהיא אף פעם לא הייתה. ומדובר כמובן בהשקעות עתק ביהודה ושומרון, כדי לחסל, גם משם, את הסיכוי למדינה יהודית ודמוקרטית.
ותומכי הרפורמה צודקים. הם זכו לרוב. הם מרגישים שכבר יותר מדי שנים מערכת המשפט עוקפת את הדמוקרטיה ופוגעת בדמוקרטיה. אלה לא טענות מופרכות. הרי אלה היו אנשי אקדמיה משמאל שהעלו את הטענות הללו. וזה היה פרופ' שלמה אבינרי, מהבולטים מקרב אנשי הרוח של השמאל הציוני, שכתב, כבר ב־2004, תחת הכותרת "בג"צוקרטיה": "במציאות הישראלית, לאחר שבית המשפט העליון קבע כי כל אזרח רשאי לעתור אליו ישירות וכי פירושו של דבר כי 'הכל שפיט' ועוד בזמן אמת, אין מי שיכול לרסן את בית המשפט העליון פרט לבית המשפט עצמו... בג"ץ חייב להיות כלב השמירה של שלטון החוק. אך כיוון שאין מי שיכול לרסן אותו - מי שיציע זאת ייחשב מיד כאויב הדמוקרטיה - חייב בג"ץ לרסן את עצמו". בג"ץ לא ריסן את עצמו. להפך.
דווקא הבנה שטענות תומכי הרפורמה אינן מופרכות, יכולה להוביל להסכמה לאומית. ישראל זקוקה לוועדת פיוס. היא בהישג יד. אפשר להגיע לרפורמה בלי שמץ של חשש מפגיעה בדמוקרטיה. הדרך הרבה יותר פשוטה ממה שנדמה. הרי יושבים בינינו משפטנים, חלקם מזוהים כשמרנים, או אפילו כאנשי ימין, שאין ויכוח על ההגינות שלהם ועל המומחיות שלהם. בימין מכירים מצוין את השמות. יזמן בבקשה נתניהו שלושה או ארבעה או חמישה משפטנים כאלה, ויבקש מהם לנסח חוק יסוד: החקיקה שיסדיר את הפרדת הרשויות, את הסמכויות של ביהמ"ש העליון בנוגע לביטול חוקים ועוד־ועוד. אם הכוונה של הליכוד היא באמת רפורמה, ולא דיקטטורה, אז מנהיג הליכוד יכול ליזום את הצעד הזה, תוך כדי הקפאת החקיקה עד להגשת תוכנית הרפורמה. נניח לאותו מיעוט מקרב אנשי המחאה שמתנגדים לפשרה ורוצים הכנעה. מותר להתעלם מהם. אבל אסור להתעלם מהרוב, כן, רוב, שכולל אנשי ימין, שרוצים את הפשרה. הכדור אצל נתניהו. הפשרה בהישג יד. ונדמה שכל רגע שהוא לא עושה את זה - הוא רק מדרדר את המצב. ואם הוא יתעקש לא לעשות את זה, הסדקים והפגעים של היום יידרדרו להרס ולחורבן. האחריות תהיה שלו. רק שלו.
כן, אסור להשוות
בצד הפלסטיני יש מנהיגים, לא רק מחמאס, שמחנכים לשנאת יהודים ולהשמדת יהודים. אנשי ימין קוראים להם נאצים או פלסטונאצים. איך מתייחס השמאל לאנשי הימין הללו - אנחנו יודעים. הם נחשבים גזענים ופשיסטים. משום שלמרות שיש שם חינוך לגזענות ולשנאה, בלי שום השוואה לישראל, למרות שיש שם ממשיכי דרכו של המופתי, חאג' אמין אל־חוסייני, לא מקובל על אנשים נאורים לעשות את ההשוואות האלה.
עד שמגיעים לישראל. יאיר גולן הפך לגיבור בחוגים מסוימים בעקבות "נאום התהליכים". עכשיו זה עמירם לוין, שאמר בקלות יתרה: "צה"ל מתחיל להיות שותף לפשעי מלחמה בתהליכים עמוקים המזכירים תהליכים שקרו בגרמניה הנאצית". אצל הפלסטינים זה נכון, יאמרו אנשי ימין. זה כבר קורה בישראל, יאמרו תומכי גולן ולוין. אז יורשה לי לתעב את ההשוואות הללו כשהן באות מימין, בדיוק כשם שהן מתועבות כשהן באות משמאל. בשני המקרים מדובר בזילות השואה.
משתלבים? לא בטוח
יש עלייה מבורכת באחוזי התעסוקה אצל חרדים. במחצית הראשונה של השנה הגיעה תעסוקת גברים חרדים ל־55.8 אחוז, לעומת 52.9 אחוז בתקופה המקבילה בשנה שעברה, ולעומת 87 אחוז אצל גברים יהודים שאינם חרדים. כללית, מדובר בעלייה של 5.3 אחוזים בחמש שנים. אלה בהחלט נתונים מעודדים. עד כמה העלייה המבורכת הזאת היא פועל יוצא של השתתפות אמיתית, ועד כמה מדובר בגידול במספר המשרות בתוך החברה החרדית, עקב תקציבים קואליציוניים? שהרי אפשר להעלות את אחוזי התעסוקה בעוד עשרות אחוזים על חשבון תקציב המדינה. זה לא יעיד על שום תרומה לשוק העבודה. אולי להפך. הפניתי את השאלה לפרופ' דן בן־דוד, אחד המומחים הגדולים ביותר למגמות ארוכות טווח בכלכלה הישראלית.
בן־דוד הפנה אותי לנתוני ההשכלה הגבוהה בקרב חרדים שאולי מצביעים על תשובה. הרי היוזמה לשילוב חרדים בהשכלה גבוהה ראויה לכל ברכה. אבל מתברר שהתוצאות עגומות. או, נכון יותר, אין תוצאות. בשנת 2004 היו 18 אחוז בעלי תואר אקדמי (גילי 35־54) ובשנת 2020 - 15 אחוז בלבד. אצל הגברים היהודים הלא־חרדים הייתה באותה תקופה עלייה מ־40 אחוז ל־57 אחוז. כלומר, הפער בין החרדים לכלל החברה רק גדל. ולמה? משום שככל שיש פחות לימודי ליבה - הסיכויים להחזיק מעמד בלימודים גבוהים הולכים ויורדים. ובהתחשב בהסכמים הקואליציוניים של הממשלה הנוכחית, ושל הירידה הצפויה בלימודי ליבה, אנחנו הולכים ומתרחקים מבשורה.
נזק משולש
השגרירות הנוצרית הבין־לאומית, שמרכזה בירושלים, היא ארגון של נוצרים אוהבי ישראל. לארגון יש עשרות סניפים במדינות דרום אמריקה ואפריקה. פה ושם נחשפתי לפעילות של הארגון. פה ושם הפעילות שלהם הייתה קצת ימנית. בעבר, למשל, הם פעלו נגד ההתנתקות. השמאל לא אוהב את פעילות השגרירות. הימין הקיצוני, לעומת זאת, מתנכל לשגרירות הנוצרית, בגין טענות על מיסיונריות, שהתבררו כטענות שווא. על דבר אחד אין ויכוח. בעולם שהופך יותר ויותר עוין לישראל, בלי קשר לממשלה הנוכחית, השגרירות הנוצרית פועלת בכיוון ההפוך.
דא עקא, שהימין הקיצוני בישראל הגביר בחודשים האחרונים את ההתנכלויות לנוצרים. פה ושם אלה יריקות על כמרים ברחובות העיר העתיקה בירושלים. פה ושם אלה התקפות אלימות של ממש, פה ושם ביזוי וונדליזם. לא חשוב באיזה זרם נוצרי מדובר - הנזק עצום ומשולש. ראשית, מעצם העובדה שיש בתוכנו חוליגנים, ששייכים לאותו זן של אנטישמים שהתנכלו ליהודים, רק משום שהם יהודים. שנית, ההתקפות הללו זוכות לכיסוי בין־לאומי ומציגות את ישראל כמדינה גזענית. ושלישית, ככל שמדובר בידידי ישראל, ויש כמובן כאלה, זו כפיות טובה.
לאחרונה התברר שרשות האוכלוסין סירבה להעניק לאיש דת מהשגרירות הנוצרית אשרת כניסה. יד ימין בממשלה לא יודעת משמאלה. הרי משרדי החוץ והתיירות דווקא משתפים פעולה עם השגרירות. זה אינטרס ישראלי. אלה גם הפעילות בעולם וגם התיירים שמגיעים לישראל. שאלתי את רשות האוכלוסין לפשר ההחלטה. העניין בבדיקה, נמסר לי. ייתכן שמישהו שם הבין שמדובר בטעות.
bdyemini@gmail.com
