חברים שלנו שגרים בבלגיה אמרו לנו שאחד היתרונות שיש להם בחיים שם, זה שהם לא מכירים את השפה ואת התרבות, וככה בעצם חצי מהדברים הרעים שמתרחשים במדינה פוסחים מעליהם. "אמרתי לקולגה שלי פה, 'איזה מדינה נהדרת', והוא ירה מיד את כל הדברים הנוראים שהתרחשו שם מבחינה פוליטית בחודשים האחרונים ולא היה לנו מושג", סיפר החבר, "איזה כיף לא לדעת. בורות היא ברכה".
העולם שלנו עובר סחרחרת טרלול שלא ברור בכלל מהו קצה הקצה הקיצוני שלו. הפוליטיקה מקצינה, מזג האוויר מקצין, בני האדם, האזרחים הפשוטים, מאבדים את זה. קראנו לאחרונה שבקנדה יש לא מעט אנשים שבטוחים שהממשלה היא זו שהציתה את שריפות הענק במדינה כדי לקדם אג'נדות תומכות אקלים. האמת כל כך נזילה, לא נגישה, לא ברורה וקלה לעיוות באמצעים טכנולוגיים פשוטים, שאנחנו מתנהלים בתוך מבוך של חרדות קונספירציה.
אולי חלקן נכונות. לא נדע. האמת היא לא נר לרגליו של איש יותר. והדבר היחיד שנשאר להיאחז בו באמת הוא הדברים הקטנים האמפיריים, הברורים: עם מי נעים לנו להיות, מה מזג האוויר בחוץ, מה טעים לאכול.
ולכן אפשר לקבוע בוודאות ומעבר לכל ספק סביר שכרגע חם מאוד. לא רק אצלנו. גם בקנדה, באיטליה, ביוון, בהוואי. ואנחנו אוהבים אוכל טעים עם אנשים שנחמדים אלינו.
נוסיף לאמיתות האלו שאנחנו אוהבות עגבניות ישראליות, חושבות שהן הטובות ביותר בעולם, ושמחות להקדיש להן מדור סוף חופש, עם רוטב פסטה קליל, בלי שימורים, עם בישול קצר ולא מקדיח מטבחים, שעושה להן כבוד.
נתנו פה כל מיני רעיונות שמבוססים על אותו רוטב, ואתם מוזמנים להביא עוד כמה משלכם. שלחו לנו במייל רעיונות!
פסטה עם עגבניות מרוסקות ושמן זית
הפסטה הזאת כל כך קלה להכנה ובסיסית, שהיא באמת מתבססת על הקלישאה המוכרת: חומרי גלם. היא יכולה להיות פתרון אדיר לסוף אוגוסט, אם תשקיעו בעגבניות מגי או עגבניות לב השור מאיזה שוק איכרים, או אם תעמידו מישהו לגרר עגבניות שרי בפומפייה.
גם שמן הזית קריטי פה - חפשו כזה שאתם יודעים מיהו, מהו, מאיפה הוא בא ושרמת החומציות שלו נמוכה (0.5 ומטה).
ומילה על הפסטה: הרוטב הזה הוא קליל, לא שומני, לא דביק, וככזה יש לו נטייה לזלוג מהפסטה ולא להידבק אליה. לכן כדאי לבחור פסטה שתדע לאגור אותו לתוכה. למשל פסטה פנה או מקרוני.
החומרים:
1 חבילת פסטה (500 גרם)
1 ק"ג עגבניות שוות כמו מגי
3 כפות שמן זית איכותי + עוד קצת להגשה
3 שיני שום, לא חובה, חצויות
מלח בנדיבות
לקישוט: עלי בזיליקום
אפשרות: פרמזן
הכנה:
1. חוצים את העגבניות ומגררים אותן על פומפייה לקערה גדולה. זורקים את הקליפות שנותרו לכם ביד.
2. מוסיפים למחבת סוטז או ווק את שמן הזית ושיני השום החצויות, שמים על אש בינונית ומחממים עד שיש בועות קטנות סביב השום, וריח שומי עדין.
3. מוסיפים את העגבניות המרוסקות ומבשלים אותן קלות, כמה דקות, עד שהן חמות.
4. בינתיים מביאים סיר גדול עם 4 ליטר מים ו־4 כפות מלח לרתיחה. מוסיפים את הפסטה ומבשלים אותה לפי הוראות היצרן.
5. מסננים, מעבירים לקערה ויוצקים על הפסטה 2/3 מהרוטב. מערבבים היטב ומתקנים תיבול.
6. מעבירים לקערות הגשה, מוסיפים עוד רוטב מלמעלה, עלי בזיליקום טריים ופרמזן, ואוכלים מיד.
בואו נהפוך את הפסטה הזאת לפסטה של גדולים:
נצמדים להוראות של המתכון הקודם, אבל מוסיפים לרוטב 4־6 נתחים של פילה אנשובי איכותי, פלפל צ'ילי ירוק חריף, לפי הטעם שלכם, ו־2 כפות צלפים שטופים היטב תחת מים זורמים. אפשר להכניס את כל הדברים האלו לרוטב או לקשט איתם מלמעלה, וככה להכין רוטב אחד לכל המשפחה, אבל תיבולים שונים בהתאם לחשקים ולגיל שלכם.
מה עוד אפשר לעשות עם הרוטב הזה?
* להכין צזיקי מיוגורט יווני: קצת שמנת חמוצה טובה וקצת שמנת מתוקה, שום, מלח, מלפפונים מגוררים. לפני ההגשה לקשט עם הרוטב.
* לצקת מעל פילה דג לבחירתכם רגע לפני שהוא נכנס לתנור.
* לשים בקעריות עם שמן זית ולהגיש ליד הלחם.
* לשלב כממרח בסנדוויץ'.
* מתחת לטוסט אבוקדו.
* להכניס במקום לימון בוויניגרט הבא שמכינים. הרוטב חומצי פחות מלימון, ולכן לא צריך להוסיף הרבה שמן זית.
כוכבת נולדה בין התכניות
לפני הרבה שנים, מועצת הירקות ומועצת הפירות - כפי שהן נקראו אז - יצאו בשורה של תשדירי שירות שפירסמו, ובכן, ירקות ופירות. לא עם מיתוג מסוים, לא עם מגדל ספציפי. פשוט פרסומת לחציל, לקלמנטינות, לפטריות, והמפורסמת מכולן - פרסומת לעגבנייה. הפרסומת הפשוטה והגאונית כללה אנימציה של עגבנייה רוקדת, וברקע שיר איקוני "אני עשירה במינרלים, טעם וצבע לא נורמליים!" בלחן של דורי בן זאב ובביצוע של קורין אלאל. ילדים שרו את שיר העגבנייה בהפסקות, מבוגרים זימזמו אותו בדרך לעבודה, ולא היה אדם בארץ שלא ידע להוסיף סלסול אופראי של "עגבנייהההההההה".
זו הייתה הברקה אדירה, לייצר שרשרת של פרסומות מצחיקות דווקא לירקות ולפירות. תשומת הלב המיוחדת שקיבלה אז, לפני יותר מ־30 שנה, העגבנייה הישראלית, שנים רבות לפני שהפכה לתופעה תרבותית קולינרית כמו שהיא היום, הייתה בדיוק הבסיס לצמיחה ולפיתוח של הפרי־ירק האהוב הזה. הפרסומת הזאת הייתה יריית הפתיחה למרוץ הפיתוח של העגבנייה כמותג ישראלי, שהגיעה בסוף לשיאים עולמיים של טעם ואיכות. סליחה, אבל אין בעולם עגבניות כאלה. גם לא בשוקי איכרים באיטליה.
מאחורי הקלאסיקות הקולינריות
מאות שנים לקחו לאירופאים עד שהסכימו לטעום עגבניות ותפוחי אדמה, כן, גם לאיטלקים ולאירים המזוהים כל כך עם הירקות האלו של העולם החדש. במאה ה־18 האירופאים הביטו בחשדנות עמוקה על כל מה שהגיע מהאמריקות. תפודים ועגבניות נראו להם כמו אקזוטיקה קטלנית. האיטלקים היו הראשונים לאמץ עגבניות, האירים והגרמנים הראשונים לאמץ תפוחי אדמה, והצרפתים, לעומת זאת, האמינו בלב שלם שמי שאוכל תפוח אדמה יפתח די מהר צרעת, ייצא מדעתו, וככל הנראה ימות. ככה, מצ'יפס. מי שהביא את תפוח האדמה לצרפת האריסטוקרטית, היה אסיר מלחמה צרפתי שישב בכלא הפרוסי בזמן מלחמת שבע השנים, וניזון בשבי שלוש פעמים ביום מתפוחי אדמה. לאסיר הזה קראו אנטואן אוגוסטן פרמנטייה - כמעט שם נרדף למנות צרפתיות עם תפוחי אדמה, בעיקר למרק.
הסיפור ההיסטורי המרתק מאחורי מרק פרמנטייה ועוד מלא סיפורים מקסימים, מצחיקים ומפתיעים מאחורי קלאסיקות קולינריות מכל העולם, נמצאים בספר שהוא אוצר קטן של כיף בשם: Foods That Made History: The Big Names Behind the World’s Favorite Dishes שכתב השף והחוקר הישראלי רפאל אגם ויצא באפריל האחרון.
אנחנו צללנו מיד לתוך הסיפורים המקסימים שכתובים באופן קליל וקריא, רק מה? באנגלית. ומיד חיפשנו את הספר בעברית ולא מצאנו. מה שכן מצאנו זה ספר אחר של אגם "או־לה־לה: 365 סיפורים על אוכל", שמבוסס על סיפורים קצרים מהחוויות האישיות שלו כשף שעבד בכל העולם. הוא כולל תיאור של המפגש של אגם עם השף פול בוקוז, על הפעם הראשונה שאכל לווייתן, איך קיבל הקרואסון צורה של סהר, איזה כריך הגניב אסטרונאוט לטיסה לחלל ועוד.
הספר יצא בהוצאה עצמית לפני שלוש שנים, באמצעות גיוס המונים, ואם הוא חצי מקסים כמו הספר שאנחנו קראנו באנגלית, אז אתם עומדים להתאהב. אחלה מתנה לחגים לאנשי אוכל ואנשי ספר.
הספר "או־לה־לה" קיים בגרסה מקוונת ב־49 שקלים באתר "עברית".
הספר Foods That Made History קיים בגרסת קינדל באמזון ב־4.99 דולר.
שני הספרים קיימים גם בגרסאות כרוכות.
