הפיגוע האחרון בדרום הר חברון אינו יוצא דופן. פיגועי ירי על הצירים הראשיים ביהודה ושומרון הם תופעה שקיימת עשרות שנים, פעם בביצוע של חוליות חמאס, בפעמים אחרות של ארגונים אחרים. גזרת חברון נחשבת אמנם כמעוז של חמאס, אך הפעם מי שקיבל אחריות היה הזרוע הצבאית של הפתח, גדודי חללי אל אקצא. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מיהר להאשים את איראן באחריות לפיגועים ולגל ניסיונות הפיגועים. אחרים, שרים בממשלת ישראל, כאלה שנחשבים לימין סהרורי, רמזו כי מדובר באשמתו של שר הביטחון יואב גלנט, בשל מדיניותו המהוססת. "פרשנים" מהימין הקיצוני ניסו לטעון שבעצם מדובר באשמת הסכמי אוסלו שנחתמו לפני 30 שנה, כאילו לא היו פיגועים מסוג זה בדיוק לפני הסכמי אוסלו וכאילו מאז לא כיהנו כאן ממשלות ימין בראשות בנימין נתניהו שיכלו לשנות את המדיניות או את הטקטיקה. בסופו של דבר ממשלת הימין מלא־מלא מגלה את מה שכל קודמותיה גילו במוקדם או במאוחר - להסכמי אוסלו א' ו־ב' ולהסכמי חברון שעליהם חתם בנימין נתניהו - היה מחיר. אך גם להיעדר הסכמים מדיניים עם הפלסטינים ולהיעדר תהליך מדיני יש מחיר כבד מהסוג שאנו משלמים כעת כמעט בכל יום.
בשבועות האחרונים אין שינוי ניכר בשטח - הרשות הפלסטינית לא נחלשה עוד יותר וגם המדיניות הישראלית כלפי הרשות לא השתנתה. אך אין ספק שהסמיכות לפיגוע בחווארה ביום שבת, שבו נרצחו אב ובנו, וכן "נדידת" הפיגועים דרומה, לאחר שהתמקדו בעיקר בצפון הגדה, מעוררות תחושה קשה שאפילו בתוך המגמה הדרמטית של עלייה במספרי הפיגועים והנרצחים, אנו עדים לעוד עליית שלב.
מתחילת השנה נרצחו 35 ישראלים בפיגועי טרור - מספר קורבנות שלא הכרנו בשנים האחרונות, אפילו בהשוואה לשנה שעברה שנחשבה למדממת במיוחד, אז נרצחו 31 ישראלים בפיגועים. ההסבר לכך נעוץ בהמשך המגמות המוכרות לנו - שחיקה במעמד הרשות, למרות ניסיונותיה להשיב לעצמה שליטה באזורים הבעיתיים כמו שכם וג'נין. בג'נין, לדוגמה, משקיעה הרשות מאמץ רב בהשבת הריבונות באזורים בעיר שנחשבו אקס־טריטוריה מבחינתה. 1,200 אנשי מנגנוני ביטחון פלסטינים פועלים כעת במרחב העיר במסגרת המאמץ הזה, בברכת הדרך של צה"ל והשב"כ שמבינים את האמת הקשה - הדרך המהירה ביותר להפחית את מספר הפיגועים היא רשות פלסטינית חזקה שיכולה לסכל פיגועים בעצמה כפי שעשתה במשך תקופה ארוכה מאז 2007 ועד לפני כמה שנים. אלא שבמקביל לניסיון הזה, מעמדה של הרשות ממשיך להישחק, כמו גם מעמדו של יושב הראש שלה, מחמוד עבאס (אבו־מאזן). לנשיא הפלסטיני אין בשורה לציבור הפלסטיני והמנגנונים נתפסים בעיני הציבור כשליחי הכיבוש הישראלי, וזאת בעיקר לנוכח הניסיון של הממשלה הנוכחית בישראל לעשות כל מה שרק אפשר כדי להימנע ממצב שבו הרשות תיתפס כפרטנר לתהליך מדיני. למעשה, בישראל של ממשלת הימין מלא־מלא, הרשות יכולה לפעול על תקן משתפת פעולה בלבד, אך לא מעבר לכך. הציבור הפלסטיני רואה ומבין זאת, ולכן קשה להאמין שמשהו במעמדה של הרשות ישתנה בשנים הקרובות.
וצריך להודות - לממשלת ישראל בוער יותר הטיפול בהפיכה המשטרית, או בניקוי המשטרה והתקשורת מגורמים לא ימניים מספיק, מאשר בטיפול בסוגיות ביטחוניות בוערות. באלה האחרונות אפשר תמיד להאשים את התקשורת והשמאל במקום לקבל אחריות ולומר את האמת הקשה: כשלנו.
