במהלך מגפת הקורונה שמענו רבות על ההשפעות הקשות של הבדידות שנכפתה על רבים בשל הוראות השמירה על מרחק. אבל מתברר שיש מי שמעדיפים להיות לבד. ולא, הם ממש לא מרגישים בודדים. להפך, הם נהנים מכל רגע. ואפילו יש להם כינוי - ה"סולנים".
"סוֹלָנוּת היא בחירה שלנו להיות עם עצמנו בלבד בתוך חוויה או פעילות שיש בה משמעות עבורנו. ובעוד שהבדידות מסיבה לנו סבל, הרי שהסולנות גורמת לנו הנאה", אומרת הגרונטולוגית ד"ר שרון אוסט־מור, עמיתת מחקר באוניברסיטת חיפה שהכניסה לעברית את המילה "סולנות". לדבריה, כדי לענות על השאלה אם אתם בודדים או סולנים יש לשאול את עצמכם שלוש שאלות: האם בחרתי להיות עם עצמי? האם מה שאני עושה או חווה בחברת עצמי משמעותי עבורי? האם אני נהנית מזה? "אם ענית בחיוב על שלוש השאלות הללו - את בחברה טובה עם עצמך. כלומר, את לא בודדה, את סולנית", אומרת אוסט־מור.
אז מה זו סולנות?
"סולנות היא מצב שבו בחרנו להיות בחברת עצמנו ואנחנו נהנים מכך. סולנות מתחילה בגיל הרך, כשהילד קצת מתרחק מההורים ולומד שזה בסדר להיות לבד עם עצמו, שהעולם לא חרב. לאט־לאט הוא צובר יותר זמן עם עצמו. אם החוויה חיובית והוא נהנה, הוא ימשיך בכך. אם החוויה טראומטית או לא נעימה, הוא יתרחק מהמצב הזה. בני נוער מאוד אוהבים סולנות, כי זה נותן להם זמן להגדיר מי הם לעומת החברה, לפתור קונפליקטים, להיות יצירתיים, אפילו להתמודד עם חרם חברתי, ובאופן כללי להגדיר את הזהות שלהם, כי זה הזמן שבו היא מתעצבת".
ואחרי זה יוצאים לבד לטיול אחרי צבא. זה גם קשור?
"בהחלט. בתקופה של אחרי צבא רבים מאיתנו לוקחים את הזמן לעשות טיול סולו ולהכיר את עצמנו. אנחנו זקוקים לסולנות שלנו כי יש בה גם קצת אסקפיזם ויש בה ויסות לחצים ומחשבות. גם נשים שיוצאות לבד למסעות לגילוי עצמי – זו סולנות במיטבה. אבל סולנות יכולה להיות גם אמא ששותה לבד כוס קפה לפני שהיא חוזרת מהעבודה, או ללכת לשבת עם עצמי מול הים כדי לחזור לעצמי. גם ללכת לחוג קרמיקה זו סולנות, כי אפילו שזה בקבוצה, אני עם עצמי ועם היצירה שלי".
"חשוב לדעת", היא אומרת, "שסולנים נראים לפעמים כאילו הם לא עושים כלום, סתם יושבים בשמש ומתחרדנים, או יושבים עם עצמם ושותים קפה, אבל אם נשאל אותם - נגלה שזה משמעותי להם, כי בזמן הזה הם מתכננים דברים, חושבים על העבר, על העתיד, חשים את ההווה. העולם בפנים הוא מאוד עשיר אם אנחנו לא פוחדים ממנו. אם אנחנו ממלאים את הצורך שלנו בסולנות אנחנו גם נינוחים יותר כלפי הסביבה".
נהדר. אז איפה הבעיה?
"הבעיה היא שמגדלים אותנו במחשבה שלא טוב היות האדם לבדו, ובעיקר הכניסו לנו לראש שאסור שזקנים יהיו לבד".
אולי כי הבדידות בגילים הללו באמת קשה מאוד?
"נכון. הרבה מבוגרים, 35 אחוז מהם, מדווחים על בדידות. אבל 65 אחוז לא מדווחים על בדידות, ואנחנו לא מסתכלים עליהם. ויותר מזה: 35 אחוז ממי שמדווחים על בדידות יכולים להפוך את התחושה הזו לסולנות. אפשר ללמוד את זה. יש לי קורס ללמידת סולנות, ואני מעבירה אותו לאנשים מבוגרים, מלמדת אותם להיות בחברת עצמם".
את הקורס הזה היא מעבירה בעיר חריש. לדבריה, המשתתפים מספרים לה שהוא מצייד אותם בתשובות שקודם לא היו להם. "למשל משתתפת שאמרה: 'החזרת לי את הזמן שלי עם עצמי. עכשיו אני יודעת להסביר לילדים שלי – אני סולנית, אל תדחפו אותי ללכת למועדון לשחק קלפים. אני רוצה להיות עם עצמי וככה טוב לי'. או משתתפת שאמרה: 'אני יושבת כל יום בגינה ליד הבית, מתבוננת בלהקת העורבים, מכירה כל אחד מהם, עוקבת יום־יום אחרי הפעילות שלהם, מזהה כבר מי חסר ומי נמצא, נהנית מזה, ופתאום בא החתן שלי ואומר לי שאני בודדה ובמקום לשבת עם העורבים צריכה לשבת במועדון של זקנים'. אחרי שהיא למדה בסדנה מה זו סולנות, היא הצליחה לסנגר על הזמן שלה עם עצמה ולהגיד לחתן שלה שהיא לא בודדה, אלא סולנית".
זו באמת נשמעת פעילות מרגיעה.
"יש בסולנות את העניין של שגרת הרגלים ועיסוקים שלנו עם עצמנו. למשל, יש לי תלמיד, אדם זקן, שמספר לי שהסולנות שלו היא בכל יום לצאת לחצר, להדליק לעצמו מדורה קטנה ולבשל לעצמו את הקפה כמו בצעירותו. זה הזמן שלו עם עצמו. אני אומרת לילדים של האנשים הזקנים: שחררו את ההורים שלכם, מותר להם להיות עם עצמם. ואם אתם לא בטוחים שהם סולנים – תשאלו אותם אם הם נהנים להיות לבד, האם הם בוחרים בזה? אם התשובה היא כן, תניחו להם".
ואפשר להיות גם סולני וגם להרגיש בדידות?
"כן. יכולה להיות תחושת בדידות, אבל אם אתה סולני יש לך את כל הכלים להפיג את הבדידות. הבעיה היא שגם מטפלים רבים לא שואלים את הזקנים שבהם הם מטפלים מה הם מעדיפים. ולכן אני רוצה לציין את עיריית חריש, שאנשיה השכילו להבין שצריך להנחיל סולנות בגיל צעיר. האנשים בסדנאות הם לא בני 90, הם בני 65, 70, שלומדים להיות בחברת עצמם ולהרגיש שזה בסדר. בקורונה, למשל, כשהיה לכולם מאוד קשה עם הסגרים והבידוד, ראינו שאנשים שידעו להיות בסולנות דיווחו על רווחה נפשית. הם הרגישו שהם העוגן של עצמם, וזה עזר להם להרגיש שהם לא בודדים".
אז סולנות זה תחביב?
"לא. זה סטייסט אוף מיינד של בחירה בלהיות עם עצמי בטוב, בהנאה, במשמעות. זה יכול לשמש אותך לאספקיזם ולהתמודדות עם לחץ ומחשבות. זה יכול לקרות בטבע, או כמשהו רוחני או דתי, לכלול בעצם כל פעילות שממלאת אותנו בטוב, שאנחנו עושים כלפי עצמנו ולא מרגישים שהזמן עובר".
"העניין הוא", אומרת אוסט־מור, "שהרבה אנשים מבוגרים לא תפסו עדיין אומץ לסנגר על הסולנות שלהם, לא מרגישים שזה לגיטימי להגיד למשפחה: 'סליחה, אבל אני לא יכולה שתבואו אלינו לארוחה כי אני צריכה זמן עם עצמי'. זה נחשב למעשה אנוכי, אבל למעשה מה שצריך להבין הוא שהם צריכים את הסולנות שלהם, שככה הם נרגעים ומגיעים למחשבות העמוקות שלהם, מרפרשים את עצמם".
אז מה עושים?
"מתחילים ללמד סולנות מגיל צעיר כדי שנבין שזה לגיטימי, שזה בסדר וזה נחוץ מאוד".
וזה מה שהיא עושה, לא רק בסדנה שהיא מקיימת בחריש (ובקרוב גם בערים נוספות), אלא גם בספר שלה, שנקרא "ספר הכיף לי איתי", ובו היא מעניקה תרגילי סולנות שונים שאפשר ללמד דווקא את הילדים שלנו כדי שיגדלו להיות סולניים.
אימוני סולנות
תרגיל לילדים: לשכב על הגב, להסתכל בעננים ולהרגיש מה עובר אצלי בגוף בפנים.
תרגיל סולנות למבוגרים: תבחרו דבר אחד שגורם לכם להרגיש מאוד מחוברים לעצמכם. למשל, לשבת מול הים ולהסתכל על הגלים, לקרוא ספר טוב או לעשות מדיטציה. תבדקו כמה זמן אתם צריכים בשביל ליהנות מזה באופן מלא, ואם יש זמנים שבהם אתם זקוקים לזה יותר או פחות. כך תוכלו ללמוד את מידת הסולנות שלכם.
ההבדל בין בדידות לסולנות
בדידות, בידוד חברתי וסולנות – מתברר שלכל מצב יש מאפיינים שונים לחלוטין
בדידות: תחושה סובייקטיבית שיש פער בין הקשרים החברתיים שהיינו רוצים שיהיו לנו לבין מה אנחנו מרגישים שיש לנו. למשל, אישה שמצפה שהילדים שלה יתקשרו אליה כל יום והם מתקשרים רק פעם בשבוע – יכולה להרגיש מאוד בודדה.
בידוד חברתי: מצב אובייקטיבי שקורה באופן טבעי - לאט־לאט החברים עוברים דירה, מהגרים לארץ אחרת, הקשרים מתנתקים כי עוזבים מקום עבודה וכדומה. זה יוצר לפעמים תחושת משבר גדולה מאוד. גם לבידוד חברתי וגם לבדידות יש השלכות הרות אסון. הם מביאים לשינויים בקוגניציה, בבריאות ובמצב הרוח, ויכולים להוביל לדכדוך, דיכאון ולקיצור תוחלת החיים.
סולנות: סולנות שונה לחלוטין מבדידות ובידוד חברתי. קודם כל, מדובר בבחירה, בניגוד לשני המצבים הראשונים שאותם את לא בוחרת. כשאת בסולנות את עסוקה באדם הכי חשוב בחייך - בעצמך. את עושה משהו שתורם לנשמה ולנפש שלך ושמגדל אותך. בסולנות את נהנית ממה שאת עושה, ולא צריכה אף אחד כי הבפנים שלך עתיר תוכן. זה ממש ההבדל בין ריק למלא.
היתרונות של הסולנות
מאפשרת יצירתיות ואינטימיות עם עצמנו
מקטינה את התלות שלנו באחרים
גורמת לנו להיות פנויים יותר אל הזולת
מאפשרת חשיבה ותכנון
מפתחת יכולת קבלת החלטות ותעדוף
ממַתנת תסמינים של דיכאון
משפיעה לטובה על מדדים בריאותיים
