באחרית הדבר לביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'יל Churchill: Walking With Destiny, שכתב ההיסטוריון הבריטי אנדרו רוברטס ופורסמה לפני חמש שנים, מסופר כי בסקר שנערך ב־2008 פסקו יותר מ־50 אחוזים מן הנערים הנשאלים כי המנהיג הבריטי הנערץ הוא דמות הלקוחה מן המיתולוגיה האנגלית, וכי אלינור ריגבי היא אישה המתגוררת בימים אלה ממש בעיר ליברפול. זה היה הנימוק הנסתר שלו לכל השואלים בכוח "מדוע צריך עוד ביוגרפיה של צ'רצ'יל לאחר האלפים שכבר נכתבו?" כל מצטרף חדש למצבורי הצ'רצ'ילינה משוכנע שהוא תורם חידוש שלא נזכר עד כה באלפי הפריטים המנציחים את שמו: ספרים, סרטים, פסלים, דיוקנאות, ספלי שתייה, ואפילו סירי לילה.
ספרו של רוברטס הוא חריג בולט במדפי צ'רצ'יל. ספרו הוא יצירת מופת מרתקת ומורכבת המאירה היבטים נחבאים. המבקרים היללו ושיבחו והקוראים נהנו. הספר הגדול בממדיו, יותר מ־1,100 עמודים, הוכתר בתואר "הביוגרפיה הטובה ביותר בכרך אחד של צ'רצ'יל". אך הוא לא היחיד. לאחרונה נוספה עוד ביוגרפיה, של ג'פרי וויטקרופט, שבעיקרה היא כתב אישום על חטאיו ומחדליו של צ'רצ'יל, חלקם מעידים וטוענים נגד פגמי אישיות מטרידים, כמו למשל שהיה אב רע ומזניח של ילדיו, או הרגלי השתייה וקדחת ההימורים שלו. על ליקויים שכאלה לא הולכים לבית הסוהר גם אם המתברכים בהם הם "אבות האומה" ומציליה. אך הסעיפים הכבדים ברשימה מטרידים, ולמצער תובעים ברור. להלן עיקריה:
ייזום קרב גליפולי והאחריות עליו במלחמת העולם הראשונה, על קורבנותיו הרבים.
הדבקות ברעיון האימפריה המיושן המונע את חירותם של עמים משועבדים. דחיית הפלישה לאירופה במלחמת העולם השנייה וההתמקדות בלחימה המיותרת באפריקה ובדרום איטליה.
ההתעלמות מן הרעב הכבד בבנגל שגרם למותם של מיליונים.
התמיכה האכזרית בהפצצות השטח וההרס של ערי גרמניה, ואישור מדיניות זו מבית מדרשו של ראש פיקוד המפציצים של חיל האוויר המלכותי בימי מלחמת העולם השנייה, ארתור "בומבר" האריס. צ'רצ'יל ידע כי טענת האריס — שלהרס האכזרי של ערי גרמניה יש תרומה חשובה לפגיעה בכושר העמידה הכלכלית והמורלית שלה — משוללת כל יסוד, אך לא עשה דבר לעצור מדיניות זו. מספרים עליו שערב אחד, כשצפה בקטעי זוועה על ההרס שחוללו מפציציו באחת מערי גרמניה, פנה בעצב מופגן אל האיש שישב לצידו ולחש, "האומנם הפכנו לחיות טרף?" ובכך תמה מעורבותו של צ'רצ'יל בנושא הקשה. טיפולו של וויטקרופט בסוגיית ההפצצות, כמו בשאלות מעוררות מחלוקת אחרות, לוקה בחד־צדדיות ובהתעלמות מגישות אחרות של חוקרים שדנו בעניין. כך, למשל, הוא מזכיר בחטף את ספרו האחרון של ההיסטוריון ריצ'רד אוברי, שבו חזר בו מהתנגדותו לכל פרק הפצצות השטח והודה כי לאחר מחקר מעמיק הגיע למסקנה כי יש לתאר את המחלוקת באור אחר.
צ'רצ'יל נמנה עם מבקריו החריפים והבוטים של ראש הממשלה נוויל צ'מברלין על מדיניותו הפייסנית כלפי היטלר. לאחר המלחמה רבו קולות המחאה נגד צ'רצ'יל על פייסנותו ביחסיו עם סטאלין. "האשמת את צ'מברלין על שזנח את סלובקיה ופולין" הטיחו בו, "מה אתה עשית לטובת פולין?"
בולטת מאוד בשנים האחרונות, היא גזענותו של מי שהצהיר כי לא בא לממשלה כדי לחסל את האימפריה אך בז ולעג לכל החיים בה. הוא לעג לגנדי, " הַפָקיר עם החיתול"; הוא לא מנה את השחורים באפריקה בקהילת בני האנוש, ואת הערבים לא החשיב בתור קהילה שיש להקשיב לטענותיה.
לאחר שהתמקד בחטאיו הגדולים של המנהיג, פנה וויטקרופט למניית "החטאים הקטנים". את כישלונו כאב כבר הזכרנו והמחבר מוסיף לרשימה זו את שתיינותו של צ'רצ'יל, את בוגדנותו בחבריו, את נטייתו להתחבר למיני יצורים מפוקפקים ואת ריחוקו האריסטוקרטי מתנאי חייהם של נתיניו. כשהציגו לפניו את רשימת מצרכי הקיצוב השבועיים של משפחה אנגלית בימי המלחמה, טען כי אינו מבין מדוע תושבי הממלכה מתלוננים: עם המצרכים המפורטים ברשימה זו, טען, אפשר להכין ארוחה לא רעה בכלל.
• • •
קשה להכחיש את נוכחותו של צ'רצ'יל שנים רבות כל כך לאחר מותו. המנהיג החי היה לאגדה וככל שחולפות השנים, כמו באגדות, נוספים רבדים לשכבות האיפור. וכמו באגדות, כל זווית של גנאי ואשם הופכת עד מהרה לעדות של גדולה, לטענה שאין לדון אותו בסעיפי הדין שחורצים גורלו של כל בן תמותה. כל מנהיג רוצה להיות צ'רצ'יל לעמו ולפיכך לא ישכח לשלב בנאום ההכתרה שלו משפט צ'רצ'יליני שמסביר הכל: "לא ניכנע לעולם", "דם, יזע, דמעות..."
קובץ אמרותיו ובדיחותיו של צ'רצ'יל גדל ותופח עם השנים, והיסטוריונים מתקשים לשכנע כי חלקים נרחבים באוצר זה הם המצאות המצוצות מן האצבע. חטאו הגדול של צ'רצ'יל, טוען וויטקרופט, הוא יחסו לאירופה. ואכן, התבטאויותיו בסוגיית אחדותה של אירופה לאחר המלחמה מעורפלות ולא חד־משמעיות. בוועידה אחת שהתקיימה בשווייץ הדגיש את חשיבות האחדות של עמי היבשת במאבק נגד הקומוניזם הסובייטי. בהזדמנות אחרת אמר כי על בריטניה להיות עם אירופה - אך לא חלק ממנה. הוא דבק בתיאוריית היחסים המיוחדים עם ארצות־הברית המייתרים את הצורך בקרבה עם מדינות אירופה. כל תומכי הניתוק של בריטניה מאירופה, תומכי הברקזיט, לא היססו להעלות על נס את יחסו המסתייג של צ'רצ'יל בסוגיה כדי להצדיק את דרישתם. ההסתלקות מאירופה, טוענים ומוסיפים לטעון מגיני הניתוק, היא הגורם המכריע לשקיעתה של בריטניה. הם העדיפו לדבוק באשליות של צ'רצ'יל על הדרה וגבורתה של בריטניה ועל אימפריה שתעמוד לעד. מקום של כבוד בשורת הצ'רצ'ילינים ההזויים שדירדרו את הממלכה, מייחד וויטקרופט לראש הממשלה הנלעג בעיניו בוריס ג'ונסון, מחברה של הביוגרפיה 'אפקט צ'רצ'יל', שכל כולה הערצת קדושים. לא על המנהיג המת ביקש ג'ונסון לכתוב, אלא על בוריס החי המבקש לרשת את כתרו, פסק.
לישראל, לציונות ולמדינה היהודית מייחד וויטקרופט עמודים לא מעטים בספרו. ב־1996 יצא לאור ספרו The Controversy of Zion ('המחלוקת על ציון'), שכותרת המשנה שלו היא: "הלאומיות היהודית, המדינה היהודית, והדילמה היהודית הלא־פתורה". הוא מחשיב את עצמו מומחה גדול בהיסטוריה של מדינת ישראל. כשמנה בראשית הספר את חטאיו של צ'רצ'יל הזכיר במקום של כבוד את אהדתו לציונות. מרוח הכתיבה של וויטקרופט קשה להתרשם אם בפסיקה זו הוא מציין את דעתם של מבקרי צ'רצ'יל או את דעתו שלו שהלאומיות היהודית, כלומר הציונות, היא תנועה קולוניאליסטית ברוח האימפריאליזם של צ'רצ'יל, שלא הסתיר מעולם, כך טוען וויטקרופט, את שנאתו לערבים ואת הבוז שלו כלפיהם. וכדי להוכיח לקוראיו שהוא בר־סמכא, הוא מתחיל את הדיון שלו בראשית הציונות, מרחיב את הדיבור על ז'בוטינסקי, מזכיר את רצח רבין, מספר על בנציון נתניהו, "מזכירו של ז'בוטינסקי" בתיאורו של וויטקרופט — וכל זה כדי להגיע לבנימין נתניהו. נתניהו הבן לא מסתיר את הערצתו לצ'רצ'יל. הוא מצטט אותו לא מעט. כשיצא לאור ספרו של אנדרו רוברטס הנזכר לעיל, הוא נצפה לא אחת מחזיק את הספר בידו. את השפעת רוחו ודרכו של צ'רצ'יל על נתניהו שואב וויטקרופט מנאומים שלו בכנסת ומספרו 'מקום תחת השמש'. בספר זה כתב נתניהו, כך בלשונו של וויטקרופט, על מדינת ישראל במונחים המזכירים את מינכן וצ'מברלין ואת יהודה ושומרון כמקבילים לחבל הסודטים של צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה. כלום צריך הוכחות נוספות, תוהה הכותב, להשפעתו של צ'רצ'יל על נתניהו?
• • •
וויטקרופט אינו היסטוריון זהיר ושקול. יתרונותיו הגדולים והבולטים הם יכולות כתיבה, ניסוח וידע רחב בספרות האנגלית שממנה הוא שואב אזכורים ומובאות. והרי זו תכונה צ'רצ'ליאנית מובהקת. וויטקרופט חולק עוד תכונה מובהקת עם גיבורו המושמץ: הוא חף לחלוטין מכל שיקולי תקינות פוליטית. הוא משמיץ, הוא מעליב וניחן בכישרון בולט של קופירייטר. 'צילו של צ'רצ'יל' אינו הביוגרפיה הראויה והמומלצת למבקשים ללמוד על חייו ועל דרכו של מנהיג בריטניה המיתולוגי. נותרנו אפוא עם חידת מנהיגותו של צ'רצ'יל, או ליתר דיוק, עם הרבה תשובות סותרות לשאלה. דומה שגם המבקרים החריפים המייחסים לו מגילת כשלים לא יכחישו את הטענה כי בשנים הראשונות למלחמת העולם, עד להצטרפותה של ארה"ב למערכה, רוחו ומנהיגותו בלמו את האסון הנורא. כיצד עשה זאת? בין שלל הטיעונים, יש הפוסקים בהחלטיות חסרת פשרות כי חמישה או שישה נאומים נשגבים שנשא צ'רצ'יל לעמו בשעתו הקשה, הם המפתח הפלאי. אני נוטה להסכים עם הטענה. •
Churchill's Shadow // Geoffrey Wheatcroft } 640 pp. } W.W. Norton & Company
