לליגה הלאומית יש תדמית מרתקת, לא צפויה, ברמה לא הכי גבוהה, שמשוחקת מול יציעים ריקים. הכל נכון, אבל זה כנראה סוד הקסם שלה. אז בואו ניתן סימנים בליגה השנייה הכי טובה בישראל, שיוצאת היום לדרך.
1 המועמדות: היורדות הן בדרך כלל החשודות המיידיות לעלייה, וזה לא שונה העונה. קריית־שמונה שרדה עוד קריאת "אני הולך" של איזי שרצקי, שבנה קבוצה חזקה, וגם נס־ציונה לא תוותר על הניסיון לחזור במהירות לבמה המרכזית. מי שאמורות לתת פייט חזק הן בני־יהודה, וגם עירוני טבריה ואום אל־פאחם שרוצות לעשות צעד קדימה.
2 השחקנים: הסגלים מורכבים מתערובת של שועלי לאומית שמחליפים ביניהם קבוצות (רועי זיקרי, גיל יצחק, דודו ביטון, שחר הירש ושות'), כמה וטרנים שמגיעים לעשות קופה לפני הפרישה (אלירן עטר, עומרי בן־הרוש ועוד) וצעירים לפני פריצה. המתכונת של כאילו קבוצות־בת הצליחה חלקית. היא עזרה לאמהות, אבל לא היטיבה עם הבנות. בית"ר ת"א/בת־ים הידרדרה לליגה ב', והפועל עפולה לא מצליחה אפילו להגיע לפלייאוף העליון.
3 המאמנים: שבעה מונו בקיץ האחרון, שישה ממשיכים אחרי שהגיעו במהלך העונה, ורק שלושה מתחילים עונה שנייה ברציפות (אלירן חודדה, אלון זיו ואלעד בראון). את היציבות חפשו בבקשה במקום אחר.
4 האוהדים: מעט מדי קבוצות עם קהל אוהדים אמיתי. יש את בני־יהודה שהאוהדים שלה נבלעים ביציעי בלומפילד, הפועל ר"ג שהולכת לאיבוד באצטדיון סובייטי, ונשארנו רק עם אום אל־פאחם, שהתחדשה במגרש משלה ויש לה פוטנציאל למלא אותו. היתר מקוששות כמה מאות לכל היותר. כמו כן, חמש קבוצות נאלצות לנדוד לאצטדיונים חלופיים, אז מה הפלא שאין כמעט מבצרים ביתיים.
ואלה המשחקים הערב (19.30): מכבי יפו – עפולה (נס־ציונה), בני־שפרעם – ראשל"צ (עכו), כפר־קאסם – רמה"ש (פ"ת), קריית־שמונה – עכו, טבריה – נס־ציונה (עפולה).
