כבר 25 שנה שבני הזוג בן דויד נמצאים בשדרות ירושלים ביפו בחנות הצעצועים הוותיקה שלהם "כפר השעשועים" שעוברת במשפחה מדור לדור. במשך שנים, בתקופות הטובות של יפו, פירנסו יפה את שלושת ילדיהם. אך בתקופת בינת הרכבת הקלה הפכו השניים לזוג שנעזר בילדיו כדי "לגמור את החודש". מאז שהחלו עבודות הרכבת הקלה, אנשים בקושי היו עוברים ברחוב, שזכה לכינוי שדרות הרפאים, אבל עכשיו החיים מתחילים לחזור - ואיתם הלקוחות."זה היה רחוב שאלפי אנשים שהיו עוברים בו, נכנסים לחנות, חונים בצד, הולכים וחוזרים", מצביעה אתי בן דויד על השדרה. "בשישי היינו עובדים עד כניסת השבת, אנשים היו מגיעים מכל הארץ. עכשיו אנחנו מקווים שהעבודה תחזור יחד עם הרכבת הקלה".
משפחת קמפיוטי ומשפחת פרץ נמצאות בשדרות יפו מ־1996, עם חנות הגבינות הקטנה "מעדנייה מחסן גבינות", שהפכה גם לספקית מאכלים ביתיים למבקרים מכל חלקי הארץ. אנשים מהצפון ועד הדרום עוצרים את הרכבים מחוץ לחנות, מעמיסים אוכל מעשה ידיה של לילי פרץ וסוגרים פינה לשבת. "בעלי, גדי, היה משווק גבינות", מספרת לילי. "ואז הוא ראה כמה המקום הזה חי, כמה פוטנציאל יש, והוא לקח מחסן להתחיל למכור בעצמו. היו שם שכנים בולגרים ובהשראתם התחלנו להכין אוכל ביתי גם. לאט־לאט זה התפתח. אולי תכיני חמוצים, אולי תביא את הלחם ההוא? והפכנו לעסק של אוכל ביתי הכי טרי וחם שיש".
והרחוב האיר לכם פנים?
"בהתחלה היו באים הבולגרים של יפו. ואז זה צמח לאנשים מכל קצוות הארץ".
אבנר מ"מעדניית אבנר" הוא אישיות מפורסמת בשדרה. לא רק כי הוא אולי הכי ותיק פה, אלא כי הוא אחד כזה שלמרות כל התהפוכות שעברה השדרה, אבנר קם כל בוקר מוקדם לפתוח את החנות, עומד בחוץ ונלחם."אני פה במעדנייה 40 שנה", הוא מוציא כיסא פלסטיק אל מחוץ לחנות ומביט על התור הריק לדלפק, שהיה פעם מפוצץ עד אפס מקום. "היו ימים טובים, וואי איזה ימים היו, החנות הזו - לא יכולת להכניס מחט. אבל חמש השנים האחרונות היו הכי גרועות שהיו לי בשדרות ירושלים".
מה אתה מוכר פה?
"אני מעדנייה בלקנית, דברים של טורקים, יוונים, בולגרים. אבל אנחנו לא מכינים הרבה, כי אין למי. אנחנו כבר מצמצמים ל־30% כמות".
