עונת המלפפונים החמוצים תמה בדיוק היכן שהחלה. עם ניחוחות המיאוס והמסחרה שמעורר בית החרושת לעונשים של ההתאחדות, המוכר בשם "בית הדין המשמעתי".
פחות מחודשיים אחרי הפחתת ארבע הנקודות בעסקת טיעון עם בית"ר ירושלים - לכבוד החנינה לנשיא המדינה מטקס הענקת הגביע - באה הנחת הסלב למכבי חיפה, בדמות התעלמות מעונש הפחתת שתי נקודות על תנאי שעמד נגדה. הנימוק: מופע האבוקות שגרם להפסקת משחק אלוף האלופים, לא היה בנסיבות מחמירות. התפלפלות משפטית שראויה להיקרא - נסיבות מכמירות.
לא רק בשל הזיקה שמצאו הדיינים בין אבוקות נוספות שהודלקו לבין הפסקת המים שפסק שופט המשחק - טיעון שאינו מחזיק מים. אלא בעיקר בגלל חוסר האחידות וההגדרות המערפלות שתורמים לתחושת איפה ואיפה, ויש שיאמרו: חיפה ואיפה.
מה נותר לאוהדים לעשות? לקרוע את הרשת, החברתית. כשברקע התושבות הארעית לעלי מוחמד והאזרחות לדניאל סונדגרן, התלוננו צייצני מכבי ת"א על דין אחד ליעקב שחר (לא דין דוד), ואחר לכל השאר. מקופחי בית"ר קראו לברק אברמוב לא להופיע לליגה. לוחמי הפייסבוק הירוקים השיבו שכולם קנאים, והציעו למתבכיינים לסיים את האישו עם טישו.
פני הכדורגל כפני המדינה, אלא שכולם מפספסים פרט חשוב: בבחירות האחרונות להנהלת ההתאחדות נבחר ליו"ר משה זוארץ, שעמד בראש "רשימת מכבי חיפה". כשני ברשימה שובץ מורן מאירי, נציגו של מיץ' גולדהאר, ובטופ־10 נכללו גם כפיר אדרי מטעם אברמוב ודלית צימרמן מטעם שחר. אפשר אפילו לקרוא לזה: הרשימה המשותפת.
אז למה בדיוק ציפיתם? שאברמוב ייצא נגד נשיא מכבי חיפה, ש"נרתם" לסייע לו להשתלט על בית"ר? הכל פוליטי, הבעלים דואגים לאינטרסים שלהם, ורוכשי המינויים? הם על תנאי. אפשר להפעיל אותם מתי שרוצים.
היכונו למתקפת מלאבסים
שיבת הליגה מבשרת גם על חזרתן המעיקה של הקלישאות החבוטות, ששדרי הדור הצעיר ינקו ממוריהם הארכאים. כך, למשל, ימשיך ליאור רפאלוב להיות אחד מ"חניכיו של מסאי דגו", בן גילו. טוב, גם לשחקנים של המחנך ניר ברקוביץ' הם קראו "חניכיו", ולא בגלל שנלחמו בשיניים.
"השוער כבר נכנע ורק העמוד הציל את ליברפול", חזר לאחרונה רמי ויץ על השטות, אף שהשוער לא נכנע והעמוד לא מנע. עובדה: כשזו "קורה פנימית", השדרים ישבחו את הכובש, לא את העמוד.
"מנור סולומון פתח על הספסל", דיווח קלישאי תורן ממשחקה של טוטנהאם, ושכח לומר מה בדיוק הוא פתח (אולי בקבוק מים).
ואם כבר המנדט הבריטי, הכי מגוחך קיבעון השדרים על "הקבוצה מעיר הכרמל", "הקבוצה מעיר היין", ו"הקבוצה מעיר הנמל", מה שהופך מפגש בין מ.ס אשדוד להפועל חיפה לדרבי הנמלים.
אזהרה חמורה לסיום: הקאמבק של הפתח־תקוואיות כבר הביא איתו מדי שידור ותקציר שימוש סיטוני בכינוי "המלאבסים", בכיכובם של האילדיסים. בחיים הרגילים איש לא אומר: "בית החולים בילינסון במלאבס", או "הרכבת הקלה ממלאבס לבת־ים". רק בכדורגל נשארנו תקועים עם הכפר הערבי שנמכר במאה ה־19, כאילו הצופים הם יואל מוישה סלומון, שטמפפר וגוטמן. דוד, ממייסדי המושבה, לא החופר של ימינו.
