הגבריות הרעילה פנים רבות לה, כפי שמוכיחה העונה הזאת של 'חתונה ממבט ראשון'. עוד לא התאוששנו מזה שהצהיר שהכלה "לא נראית טוב מספיק" ומאז ממשטר כל דבר, מסל הכביסה ועד הפח, וכבר הגיע ההוא שכל ביקורת כלפיו מציתה את "הפתיל הקצר" שלו, שהוא מנופף בו כמו כרטיס יציאה מהכלא. ואם שני אלו לא הספיקו, מגיע השלישי בסט, זה שלא יהסס לחתוך כל קשר חברי או משפחתי של בת זוגו או ישלוף את סיסמת הגזלייטינג האולטימטיבית: אף אחד לא באמת יודע מה יש בינינו.
אפשר לטעון, ובמידה מסוימת של צדק, שאין לזה מקום על המסך. גם אין חשש למחסור במילים נכונות על ההפקה הצינית של 'חתונמי', שעל מזבח הרייטינג מנרמלת את כל מה שרע ביחסי נשים־גברים. אלא שיש גם צד אחר למטבע: השיח שכולנו יכולים וצריכים לנהל והלקחים שניתן להפיק ממנו. כי למרות ש"גבריות רעילה" זה כבר ביטוי שגור ב־2023, הוא עדיין מוכר בעיקר בתצורה הטהורה שלו מבעד לייצוג התרבותי. לרוב, בסרטים בסדרות מתוסרטים, הנבל יהיה פשוט נבל או הדוש שהגיבורה כמעט מתחתנת איתו לפני שהיא מבינה שהיא אמורה להיות עם החבר הכי טוב שלה (או שלו).
כאן נכנסת לתמונה 'חתונמי', שמזכירה משהו חשוב: אצל זוגות אמיתיים, גבריות רעילה היא עולם אפל, עשיר ומגוון. היא יכולה להגיע מהגבר שהוריו התייחסו אליו כמו לנסיך אנגלי, מה שגרם לו לחשוב בטעות שאף אחת לא באמת ראויה לתכשיט כמוהו. היא מגיעה גם מגברים שהחֶברה לא לימדה אותם לתקשר את רגשותיהם באופן בוגר ובריא, ולכן מול כל מילה קשה הם בוחרים בטקטיקת Fight or Flight. ולפעמים היא צצה אצל גברים שמבינים שהחל מגיל מסוים הם נמצאים בעמדת כוח, אמיתית או מדומיינת, כי האישה שמולם חצתה את גיל 35, והיא חרדה מזה שתכף הביולוגיה שולחת אותה להורות יחידנית או פשוט לוותר.
'חתונמי' שופכת אור בדיוק על האזור האפור הזה. והצפייה במשתתפי הריאליטי - לא גברים רעים, פשוט כאלו שמתנהגים רע - יכולה ללמד אותנו מה שאף יוצר הוליוודי לא יכול ללמד. הגבריות הרעילה פנים רבות לה, ואולי ככה נדע לזהות את כולם גם מחוץ למסך.
