אם היו אומרים לי שזה לא קרה מעולם, אלא לקוח מתסריט מהעונה החדשה של "תרגיע", הייתי מאמין. אבל מדובר במעשה שקרה באמת וסופר לי השבוע, כשבאתי לנחם אבלים אצל חבר יקר:
יש לי חבר שאמו היקרה אושפזה בבית חולים. היא הייתה על ערש דווי. אישה מבוגרת, היו לה בעיות לב, כמה צנתורים בעבר, כעת היא הייתה בקריסת מערכות ובעצם לא היה מה לעשות יותר. רק לחכות. והם חיכו. ישבו ליד מיטתה. היא לא תיקשרה ובעצם לא הייתה עימנו. אמרו להם שזה עניין של שעות או ימים. אחרי יום הם עברו למשמרות, כדי לשמור כוחות, ומדי פעם היו שם גם כולם, ככה בחילופי משמרות. הימים חלפו, ובאחד הערבים הם ישבו שם בחדר, אמם למעשה מנותקת מההוויה, מחוברת לאקמו ובעצם סוג של צמח, והזמינו אוכל מוולט. הם היו מורעבים, והרי כמה אפשר לאכול חטיפים מהמכונה של בית החולים? השליח של וולט התקשר מהדרך, הם הסבירו לו שהוא אכן בדרכו לבית החולים והם שם בפנים, מעל הקרדיולוגיה.
בסיום השיחה עם השליח משהו קרה. הידרדרות במדדים של אמם. הם הניחו כי לאחר כמעט שבוע, הקריסה שידעו שתגיע, הגיעה. רופא נכנס, אחד יצא, אותם הוציאו מהחדר.
הם הבינו מה קורה כמובן. לא הופתעו. חיכו בחרדה אבל בהשלמה כואבת לבשורת האיוב הרשמית. בינתיים, השליח של וולט צילצל. הגיע כנראה לפתח הבניין בבית החולים. חבר שלי שאל את אחיו האם לענות לו. מה אתה אומר, מתאים? כאילו, אולי זה לא מכובד עכשיו? מצד שני, מה, פשוט נסנן את השליח? אני גם די רעב אני חייב לומר, לא אכלתי כל היום, ואם יש הלוויה הלילה, מתי יהיה לי זמן? גם ביקשנו את האוכל שאני אוהב.
אמא הייתה רוצה שנאכל זה בטוח, ענה האח.
אחרי הדיון הקצר, הם ענו לשליח לטלפון. איפה אתם בדיוק, הוא שאל. כרגע בטיפול נמרץ. לבוא לטיפול הנמרץ, שאל השליח בהיסוס? כן, כן, אנחנו פה, הכל בסדר. בשלב הזה הם התחילו לנסות לעזור לשליח לנווט בתוך בית החולים, ולפתע יצא אליהם הרופא. הם התקרבו אליו כשהשליח עוד על הקו. חברי מילמל לו להמתין רגע, והקשיב לרופא.
זה קרה, הרופא אמר להם. אמא איננה. כרגע מכינים אותה כדי שתוכלו להיכנס ולהיפרד. אני משתתף בצערכם, אמא הייתה חזקה, אבל בסוף המערכת הלבבית קרסה. בני המשפחה היו בשקט מוחלט, מקשיבים לדברים, ולפתע מהטלפון נשמע השליח אומר: הלו? הלו??
חברי ביקש סליחה מהרופא, וענה לו. אמא שלי נפטרה.
יהי זכרה ברוך, אני מצטער, אמר השליח. ללכת? אני מניח שלא מתאים לבוא עכשיו.
כן, לא מתאים, ענה לו החבר שלי. מצד שני, אחיו התערב ואמר בשקט, זה לא שאנחנו לא נאכל יותר, כן? אני גווע מרעב וזו גם המנה שאמא הכי אהבה, וגם לא נעים מהשליח שהגיע עד לפה. תשמע, אנחנו נתקשר אליך עוד כמה דקות, חכה רגע. עברו עוד כמה דקות שבהן יצא אח ואמר שמורידים את גופת אמם למעין חדר קירור או לא יודע בדיוק מה, ושם הם יוכלו להיפרד ממנה, פשוט יש איזו פרוצדורה שלא עושים בטיפול נמרץ, וגם צריך לפנות מיטה. תרדו שתי קומות למטה, וניפגש שם. הם ירדו, ובכניסה ראו מרחוק את השליח. באת אלינו, לא? הם שאלו והוא התקרב, והתברר שאכן זה השליח וזה האוכל שהם ביקשו. והריח היה טוב, והם באמת היו מורעבים וזקוקים לכוחות, ואם יש משהו שחשוב היה לאמא שלהם בחייה, זה שהם שיאכלו.
הם לקחו את האוכל מהשליח אבל לא היה להם כסף לטיפ לתת לו, אז הם שלפו מהארנק של האם המנוחה 50 שקלים, שיהיה לו. הייתה אישה נדיבה בחייה, אז למה שלא גם לאחר מותה?
בוא נאכל פה מהר לפני שיקראו לנו, הציע אחד האחיינים. והם פתחו את המשלוח שם, ליד חדר המתים, פרסו ככה את המנות במהירות. היו אגרולים וסושי וגם מוקפץ טוב. והייתה שתייה, ומי ביקש סשימי והנה הרטבים, מי אוהב ווסאבי, והנה הם עמדו להתחיל לאכול, ולפתע הרופא יוצא. הם מסתכלים עליו ככה, עם האוכל פתוח רגע לפני הביס הראשון, והוא מביט בהם קצת בהלם. אני מפריע, הוא שואל.
לא מה פתאום, מה קורה.
אתם רוצים להיכנס לראות את הגופה כעת, או שאולי תאכלו קודם?
התלבטות. מצד אחד לא מכובד לתת לה לחכות. מצד שני, יש מצב שהפרידה מאמא תוריד לגמרי את התיאבון וחראם קצת על האוכל. טוב, בואו ניכנס, הם החליטו. אלא שאז פנה אליהם קול סמכותי: אתם לא יכולים להשאיר פה את האוכל. היה זה סוג של איש ביטחון. עוד מעט מגיעים לפה עם מיטה נוספת, הוא הסביר, ואתם צריכים לפנות את המעבר. בואו, תיכנסו מהר, הפציר בהם איש צוות אחר במקביל, יש פה תכף התארגנות ואני לא רוצה שתצטרכו לצאת שוב.
בלית ברירה הם ארזו מהר את הקרטונים, ככה בחופזה, ונכנסו פנימה נרגשים וכאובים להיפרד מגופת אמם, בידיהם האוכל. אחד האחיינים גם המשיך לכרסם את האגרול שכבר היה לו בפה. הם חיפשו איפה להניח את האוכל, אבל משפחה אחרת נכנסה בוכייה, והכל היה צפוף ולא נעים. ומפה חברים, אני פשוט אפסיק לתאר את מה שקרה, כי באמת לא תאמינו לי, כשם שאני לא הייתי מאמין, וכאמור, גם אם הייתי רואה זאת בפרק של "תרגיע" הייתי חושב שזה מוגזם. אבל האמת של החיים חזקה יותר, ובלי להיכנס לפרטים ולהסבר על איך בדיוק התגלגלו הדברים, בני המשפחה עמדו מעל מיטת אמם כשהאוכל פרוס למרגלותיה – וערכו יחד איתה את הסעודה האחרונה.
המציאות נשאנוך בלי מילים. שבת שלום. ×
הם עמדו להתחיל לאכול, ולפתע הרופא יוצא. הם מסתכלים עליו ככה לפני הביס הראשון, והוא מביט בהם קצת בהלם. אני מפריע, הוא שואל. לא מה פתאום, ענו. אתם רוצים להיכנס לראות את הגופה כעת, או שאולי תאכלו קודם?
