החתימה של דניאל פרץ בבאיירן מינכן היכתה את כולם בתדהמה, אבל בכפר הגלובלי של הרשתות החברתיות המפותחות, שבו כולם מכירים את כולם, אפשר להבין איך מועדון הפאר הגרמני חשב בכלל על מועמדותו של שוער מכבי ת"א והנבחרת הצעירה של ישראל. אבל איך הגיעה קבוצה גרמנית אחרת, בורוסיה מנשנגלדבאך, לפני יותר מ־50 שנה דווקא לשמואל רוזנטל מהפועל פ"ת הצנועה? הם בטח לא ראו את הביצועים שלו בפייסבוק או ביוטיוב. תבינו, מנשנגלדבאך של שנות ה־70 הייתה אימפריה עם חמש אליפויות גרמניה, שלושה גביעים, שתי זכיות בגביע אופ"א והגעה אחת לגמר גביע אירופה לאלופות, שם הפסידה לליברפול. רוזנטל מצידו היה חבר נבחרת ישראל, ששיחקה במונדיאל 1970 במקסיקו, והמאמן עמנואל שפר המליץ עליו לחברו הנס וייסוויילר, מאמן מנשנגלדבאך. גם אז היה צריך קשרים בנוסף לכישורים.
הקשר בין הצדדים נוצר בקיץ 1971, כשהפועל פ"ת הייתה במחנה אימון באירופה, ומנשנגלדבאך הציעה לרוזנטל להתאמן בשורותיה. אם חשבתם שהמו"מ בין מכבי ת"א לבאיירן על העברתו של פרץ היה קשוח, זה כלום לעומת מה שעבר על רוזנטל עד לחתימה המיוחלת בקבוצה ממערב גרמניה, לא רחוק מהגבול עם הולנד. על פי הכללים אז, מעבר של שחקן בין מדינות חייב תקופת הסגר של 12 חודשים, ובאוגוסט השחקן הודיע רשמית שהוא מבקש להיכנס לתקופת הסגר. בפ"ת לא ויתרו כל כך מהר על היהלום שלהם ותבעו אותו על הפרת חוזה, אבל בסופו של דבר רוזנטל חתם במאי 1972 על חוזה עם מנשנגלדבאך והצטרף לאימוני הקבוצה. לא היו שם מטוסים פרטיים, מסיבות עיתונאים חגיגיות, וגם לא נרשמה מעורבות של כוכבת אירוויזיון מפורסמת, אבל בכל זאת רוזנטל הפך לכדורגלן הישראלי הראשון שחתם על חוזה מקצועני עם קבוצה אירופית בכירה, שבה שיחק לצידם של כוכבים כמו ברטי פוגטס, ריינר בונהוף, יופ היינקס וגינתר נצר, שנחשב באותה תקופה לשחקן הטוב בעולם.
משחק הבכורה של רוזנטל בבונדסליגה היה ב־16 בספטמבר, כשפתח בהרכב בניצחון 3:4 על דואיסבורג. במשחק השלישי שלו בקבוצה, ב־23 בספטמבר נגד האנובר, הגיע השער הראשון שהיה בדיעבד היחיד שלו במדי מנשנגלדבאך. היינקס קבע 0:1 בדקה השלישית, רוזנטל הכפיל בדקה ה־41, אקהארד דטרדינג צימצם לדואיסבורג ודיטמאר דאנר סגר עניין בדקה ה־88. בסך הכל הוא רשם 13 הופעות במדים הירוקים של בורוסיה, בתשע מהן השלים 90 דקות, בשתיים פתח והוחלף ובשתיים נכנס כמחליף. המשחק האחרון שלו היה ב־25 בנובמבר, כשהחליף בדקה ה־73 של משחק החוץ נגד פרנקפורט את נצר. בסך הכל כחודשיים וחצי של שיכרון חושים בבונדסליגה. בהמשך מעמדו המקצועי נפגע והוא לא ראה יותר דשא. מנשנגלדבאך דורגה בסיום אותה עונה במקום החמישי ואיבדה את האליפות אחרי שתי זכיות ברציפות. ורוזנטל? כבר במהלך אותה עונה הוא חזר הביתה, לפ"ת.
אבל הנושא המקצועי לא היה הסיפור היחיד שהשפיע על סיום הרומן הקצר יחסית. עשרה ימים לפני משחק הבכורה שלו בגרמניה, התרחש טבח י"א הספורטאים ורוזנטל סיפר לימים לכתב "ידיעות אחרונות", אבינעם פורת: "מה שקרה באולימפיאדת מינכן 1972 שיבש את הכל. הקבוצה החלה לקבל איומים על חיי והצמידו לי מאבטח. לכל משחק שלנו התלוו שוטרים והיה חשש של פגיעה בקבוצה. שחקנים ראו בכך מטרד ופחדו. במצב ההוא היה קשה להישאר בגרמניה. מצד שני, אני גם כועס על עצמי שלא עשיתי מספיק כדי להשלים את השנתיים הנוספות בחוזה שלי בבורוסיה. אם הייתי נאבק, הייתי מקבל את הזכויות שלי. אני חושב שטעיתי כשוויתרתי".
