קצת יותר משלושה חודשים חלפו מהיום שבו הטיחה ענבר לניר יריבה אחרי יריבה על המזרן, בדרך לזכייה באליפות העולם בג'ודו – ונראה שמאז הספורט הישראלי פשוט עלה על גל שאינו נגמר.
בעבר, אם היינו זוכים במדליית זהב אחת באליפות עולם או אפילו בקמפיין אולימפי שלם בן ארבע שנים, היינו אומרים דיינו. ב־2023 בלבד, לעומת זאת, זכו ספורטאים ישראלים בשלוש מדליות זהב, שתיים מכסף ושלוש מארד באליפויות עולם בלבד – ואך ורק במקצועות אולימפיים. מדובר כבר עכשיו בשנה המוצלחת ביותר בתולדות הספורט האולימפי הישראלי באליפויות העולם, וארטיום דולגופיאט עוד יכול לשפר את המאזן הלאומי באוקטובר.
הרנסנס הזה מגביר את התיאבון ומגדיל את הציפיות לקראת אולימפיאדת פריז שתצא לדרך בעוד 11 חודשים. האם משחקי טוקיו המוצלחים היו רק המתאבן? האם אפשר להתעלות על האולימפיאדה הקודמת, שבה זכתה ישראל בשיא של ארבע מדליות, שתיים מהן מזהב?
התשובות לשאלות הללו מורכבות ולא חד־משמעיות. יש מצבור של נסיבות שהובילו להצלחות יוצאות הדופן. השוני בין הענפים והספורטאים מחייב ניתוח פרטני יותר כדי להבין מה סיכוייהם של כל האלופים והמדליסטים הטריים לשחזר את ההישג גם בבמה החשובה מכולן – המשחקים האולימפיים.
הכי חזקות בעולם
ענף שסיים השבוע אליפות עולם מוצלחת במיוחד הוא ההתעמלות האמנותית. האלופה האולימפית לינוי אשרם כבר אינה פעילה, אך המדליות ממשיכות לזרום.
הענף כולו עבר טלטלה רצינית עם הרחקת רוסיה ובלארוס - שתי מעצמות־על בתחום - בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה. אם לא יחול שינוי בהחלטות, נראה כי גם באולימפיאדה עצמה תהיה הנציגות הרוסית־בלארוסית דלילה ביותר.
המדיניות של הוועד האולימפי הבינלאומי היא לאפשר אך ורק לספורטאים אישיים מהמדינות הללו להתחרות בפריז, לא לנבחרות. הרוסיות והבלארוסיות כבר פיספסו הזדמנויות רבות להשגת הקריטריון האולימפי, וכרגע נראה שבפריז תשתתף רק מתעמלת אחת משתי המדינות (תחת דגל נייטרלי), ללא נבחרת בתחרות הקבוצתית.
בהיעדרן, מיצבה עצמה ישראל כנבחרת החזקה בעולם כיום. חותמת לכך היא קיבלה בשבת, כשזכתה במדליית הזהב באליפות העולם, בקטגוריית הקרב־רב שבה יתחרו באולימפיאדה. את ההצלחה הזו אי־אפשר לייחס רק להיעדרות הרוסית־בלארוסית.
מדובר, ככל הנראה, בנבחרת המוכשרת ביותר שהייתה לישראל בענף מעולם. די היה לצפות בתרגיל החישוקים עוצר הנשימה באליפות העולם – כדי להבין שמדובר בחבורת מתעמלות שכמוה טרם ראינו. צירוף הנסיבות והאיכות יוצאת הדופן, הופכים אותה למועמדת החזקה ביותר שלנו למדליה אולימפית. כרגע נראה שהדברים תלויים רק בה. אם המתעמלות יבצעו את התרגילים ללא טעויות, המדליה תהיה שלהן, וגם הזהב בהחלט בהישג יד.
אבל - וזה אבל גדול - את האיכות הזו יצטרכו המתעמלות להביא ליום התחרות הנתון בפריז. בענף המבוסס על דיוק חסר פשרות, טעות קטנה, הבזק של חוסר ריכוז או תיאום, וכמובן הפלת מכשיר, עלולים לנפץ ברגע חלומות ועבודה קשה של שנים.
עוד בשורה גדולה שיצאה מאליפות העולם האחרונה הגיעה מהקטגוריה האישית, שם זכתה דריה אטמנוב בת ה־17 בארד בקרב־רב. כבר בתחילת קמפיין פריז היא ביססה עצמה כאחת המתעמלות הטובות בעולם, כאשר זכתה ב־2022 באליפות אירופה, אך פציעה קשה השביתה אותה לתקופה ארוכה והציבה סימני שאלה לגבי סיכוייה לחזור לכושר. בענף תובעני כמו התעמלות אמנותית, יציאה משגרת אימונים לתקופה ארוכה היא משמעותית במיוחד.
הכושר שהציגה אטמנוב באליפות העולם הוא איתות הרגעה רציני. היא שוב הוכיחה שמקומה בליגה של הגדולות, ושהיא מוכנה להילחם על מקומה בפודיום גם בפריז.
ים של תקוות
שני ספקי המדליות האולימפיות המסורתיים של ישראל, השייט והג'ודו, חוו לאחרונה גם הם ימים יפים. המעבר לדגם החדש בגלישת רוח (IQ פויל) היטיב מאוד עם נבחרת הנשים שלנו, שסיימה את אליפות העולם האחרונה עם הישג חסר תקדים בדמות עמידה כפולה על הפודיום – זהב לשחר טיבי וכסף לקטי ספיצ'קוב.
וזה ממש לא הכל. בנבחרת של שחר צוברי יש שש־שבע גולשות שמסוגלות להתמודד על מדליה אולימפית, אך למרבה הצער רק אחת מהן תוכל להתחרות באולימפיאדה. ההישענות הכפויה על גולשת אחת מנמיכה במעט את רף הציפיות. ועדיין, תהיה הנציגה אשר תהיה (כרגע שרון קנטור וטיבי מובילות במרוץ), הציפייה הברורה ממנה תהיה לחזור מצרפת עם מדליה.
אצל הגולשים הגברים ההצלחות לא מרשימות כמו בנשים, אך מי שייצג בסופו של דבר את ישראל יגיע במטרה להילחם על מקום בפודיום.
היורשות של ארד וג'רבי
לניר, אלופת העולם במשקל עד 78 ק"ג, היא השם החם בג'ודו הישראלי. בשנה האחרונה היא הוכיחה שביכולתה לנצח כל יריבה, וגם בפריז היא מסוגלת לנפק יום קרבות מושלם. אבל אסור לשכוח שמדובר בענף המושפע מהגרלות ומהצלבות ומספק הפתעות רבות. בנוסף, במסגרת סגנונה ההתקפי, לניר נוטלת סיכונים – דבר שלעתים עולה לה ביוקר.
גם רז הרשקו סיימה את אליפות העולם על הפודיום עם ארד בקטגוריה מעל 78 ק"ג, כמו שקורה כמעט בכל תחרות. ישנן עדיין יריבות שהיא מתקשה מולן, כך שסיכוייה למדליה תלויים בין השאר בהגרלה.
מבין הגברים השם הבולט הוא פיטר פלצ'יק, שזכה השנה במדליה הראשונה שלו באליפות העולם, כשסיים עם ארד. אצלו קשה עוד יותר להעריך את הסיכויים לפודיום אולימפי. קטגוריית המשקל שלו (עד 100 ק"ג) משופעת בספורטאים איכותיים, אך ללא ספורטאי אחד שניצב מעל כל היתר.
בין אלה שנחשבים כבעלי סיכוי קטן למדליה נמצאים גפן פרימו, גילי שריר (אם תקבל את הכרטיס כנציגה במשקל עד 63 ק"ג), תמנע נלסון לוי ואולי גם ברוך שמאילוב (בכפוף להחלטה לגביו בפרשת בדיקות הסמים שהחמיץ), ושגיא מוקי שמנסה לחזור לכושר.
בתחרות הקבוצתית, שסידרה לג'ודו את המדליה היחידה בטוקיו, עדיף הפעם להנמיך ציפיות. בגלל החלטה של צוות המאמנים, החמיצה ישראל תחרויות קבוצתיות רבות ולכן תגיע לפריז כלא מדורגת. זה עלול להוביל להגרלה קשה, שתהפוך את המשימה למסובכת הרבה יותר.
מטאור על הכביש
השם החדש ביותר ברשימת התקוות לפריז הוא מארו טפרי, המרתוניסט שרשם השבוע בבודפשט זכייה מדהימה במדליית הכסף באליפות העולם. טפרי הוכיח, שוב, שהוא ספורטאי של תחרויות גדולות, אחרי שבאליפות אירופה הקודמת זכה בכסף והוביל את הנבחרת לזהב קבוצתי.
האם כל זה יתורגם גם למדליה בפריז? קשה מאוד להעריך. ראשית, רשימת הרצים שם צפויה להיות איכותית יותר מאשר באליפות העולם. שיאן העולם, אליוד קיפצ'וגה, כבר הכריז שינסה לזכות שם בזהב אולימפי שלישי ברציפות. מעבר לכך, מרתון הוא "עולם הלא נודע", וקשה מאוד לחזות כיצד הריצה תתפתח.
קחו למשל את ההישג הנוכחי של טפרי, שלא נזקק אפילו להתקרב לשיאו האישי בדרך לסגנות אליפות העולם, אלא ניהל ריצה חכמה, כלומר שמר על קצב נכון וחיכה להזדמנויות הנכונות לתקוף כשיריביו נחלשו.
לונה צ'מטאי סלפטר, שהייתה בתמונת המדליה בטוקיו עד שנכנעה לכאבים, תנסה לתקן ולהגשים את החלום. באליפות העולם בבודפשט היא סיימה רביעית, שנה אחרי הארד באורגון.
אל החבורה האיכותית הזו מצטרף, כמובן, מי שכאמור אליפות העולם בענף שלו טרם נערכה השנה – האלוף האולימפי ארטיום דולגופיאט. סיכוייו למדליה אולימפית שנייה ברצף גבוהים. מאז זכייתו בתרגיל הקרקע בטוקיו הוא קטף מדליות זהב וכסף באליפות אירופה, והצטיין בסבב גביע העולם. ההתרסקות באליפות העולם אשתקד הייתה חריגה בגרף ההופעות הטובות והיציבות שלו.
לצד הבכירים, יש כמה מועמדים בעלי סיכויים למדליה, אם כי עדיין מוקדם אפילו להעריך את שיעורם. מדליסטית הארד האולימפית בטאקוונדו, אבישג סמברג, תצטרך קודם להשיג את הכרטיס לפריז. כך גם דנה אזרן, כוכבת עולה בענף, שזכתה בשנה שעברה במדליית כסף באליפות העולם. הקלעים סרגיי ריכטר ואולגה טשצ'ייב עדיין לא הבטיחו את מקומם בפריז, אבל אם יעפילו בענף שמוכרע על מילימטרים, הכל אפשרי ביום נתון. ומי יודע, אולי גם נבחרת הכדורגל הצעירה של גיא לוזון מתכננת לנו עוד כמה ימי קסם.
