פעם הערצנו את המורים בבתי הספר - אותן דמויות מיתולוגיות, מלומדות ומוקפדות, סמכותיות ויודעות־כל, שהחזיקו בידיהן את המפתח לעולם הגדול. אנחנו ההורים בקושי פגשנו בהם, וגם עבורנו הם היו סמכות הידע העליונה. אבל פעם לא היו גוגל ובינה מלאכותית, וגם לא קבוצות ווטסאפ ופייסבוק שבהן הורים מרגישים נוח לשתף כל דבר, בכל שעה.
• • •
"אני מורה, אבא שלי היה מחנך וגם אימא שלו, סבתא שלי, לימדה בבית הספר. תמיד סיפרתי בגאווה על העבודה, הרגשתי משמעות, שליחות וסיפוק. היום, המצב רחוק מזה", מספרת תמר, מורה בבי"ס תיכון במרכז הארץ. "השביתות, מאבקי השכר, הקורונה, כל כך הרבה דברים עירערו את המקצוע, וגם את היחסים עם ההורים. בכנות? מורים היום מפחדים מהורים. הם חוששים לקבל פתאום טלפון באמצע שיעור, בלילה או בסוף השבוע, הם חוששים שהורים יאיימו עליהם, לא יגבו אותם. ההתמודדות עם ההורים היא מאתגרת ומורכבת לא פחות מאשר עם התלמידים".
ומה ההורים חושבים? "עם כל הכבוד, הצוות החינוכי לא תמיד יודע הכי טוב. המורים מתמרנים בין עשרות ילדים בשכבה, ואני לא באמת מרגישה שהם רואים את הילדים שלי", אומרת הדר, אימא לשני בנים שלומדים בבתי ספר יסודיים בצפון. "המחנכת של הבן הגדול שלי היא מורה למוזיקה, היא אפילו לא עברה הכשרה ייעודית. היועצת בקושי זמינה. ואיך הם מצפים מילדים שכל היום עוברים בין מסכים לשבת 45 דקות ולשנן חומר? אני מודעת לעומסים, ולמחסור בכוח האדם, אבל יש לזה השלכות".
• • •
עדי וינשטוק ואלינה גורליק, מייסדות מודל גפן, וראשות התוכנית לניתוח התנהגות במכללת אורנים, מתארות את הציפיות של כל המעורבים: "בסופו של דבר, הציפיות הן זהות. כל צד רוצה שיראו אותו ושיתייחסו אליו בכבוד. ההורים רוצים שיראו את הילד שלהם, שהמורה יעשה את המקסימום שהוא יכול עבור הילד, שיבין את החוזקות, שיעזור במצבים אקדמיים, התנהגותיים ורגשיים שונים. המורים רוצים להצליח במשימתם, שהיא לקדם את הילדים, וגם להיות מוערכים".
ממה נובע הקושי? מדוע הקשר הזה טעון ומורכב?
"הקושי הוא שלא תמיד שני הצדדים מסכימים על הדרך. ההורים לא סומכים על המורים. לעיתים הם חושבים שהם לא עושים ומתאמצים מספיק, אז הם מתערבים להם בדרכי החינוך, גם האקדמי וגם החברתי וההתנהגותי. הם מתקשרים בשעות לא מותאמות, וכללית, לא מכבדים את הגבולות ההכרחיים. המורים, מצידם, נמצאים במצב הישרדותי מכל הבחינות. יש להם יעדים אקדמיים, הם צריכים לתת מענה התנהגותי ורגשי לכ־30 תלמידים בכיתה, ולתקשר עם כ־30 זוגות הורים שונים שרוצים מענה מיידי ואיכותי".
מהם יחסים מיטיבים ובריאים לדעתכן, ואיך בונים אותם?
"לתפיסתנו, היחסים חייבים לכלול גבולות ברורים. בתחילת השנה חשוב לתאם ציפיות, ראשית בדרכי ההתקשרות ובזמנים שלה, מה נחשב מצב חירום שבו ניתן לחרוג מזמנים אלה, מה מצופה מההורה במהלך השנה ועוד. על הכללים האלה יש לעמוד, לא משנה מה.
"חשוב לוודא עם ההורים מה משמעותי להם, איך הם ירצו לקבל מידע, לוודא דגשים לגבי הילדים שלהם. כבוד הדדי הוא חשוב מאוד, תמיד צריך לדבר זה לזה כמו שמדברים לאדם אהוב בחיים. כהורים, עלינו לזכור שתפקיד המורה הוא אחד הקשים והלא מוערכים שיש היום. הציפייה מהמורים היא כמעט בלתי נתפסת, ויש לכבד אותם וגם לדבר אליהם בכבוד.
"כמורים, כדאי לזכור שאותו ילד שמקשה עלינו בכיתה הוא הדבר הכי יקר להורה, שהקושי של הילד מקשה מאוד על ההורה - שסוחב מטען רגשי מאוד גדול בכל מה שקשור לילדו. לכן, יש לשוחח באמפתיה ובהבנה עם ההורים. בשיחות עצמן כדאי להתחיל במשהו טוב, אם יש בעיה כלשהי אז להתמקד בעובדות ולא בפרשנות - ותמיד לנסות לערב את ההורים בפתרון".
