עודד בן עמי הוא מראיין שנותן לדבר. זה לא נכתב כביקורת שלילית: שש בערב, המשבצת הנצחית שלו בחדשות "קשת", היא לא השעה המתאימה להתנצחויות קולניות, ומן הסתם הסיבה שהמרואיין או המרואיינת הוזמנו ל"שש עם" היא כדי שהצופים והצופות יאזינו לעמדותיהם בענייני היום. בן עמי, בעברו יועץ התקשורת של יצחק רבין ז"ל ודובר צה"ל, לא שכח איך זה נראה מן העבר השני. הוא יודע שלפעמים עודף מוטיבציה או סתם יהירות של טאלנטים באים על חשבון תכלית הטקס: שאלות ותשובות.
אבל מה שהתרחש אמש בריאיון שערך בן עמי עם יו"ר האופוזיציה חרג ממתחם הסבירות של גישת ה"נותן לדבר". בכל 10 הדקות של האייטם, שהם די והותר זמן כדי להיות גם נדיב וגם תקיף, המגיש לא הציג אף שאלה קשה, לא שלף שאלות המשך לעומתיות ולא עשה שום מאמץ לדחוק את לפיד, המרואיין הכי מיומן בביזנס מלבד ראש הממשלה, למקום שבו לא ירגיש כאילו הוא לוגם מרגריטה קפואה באיים הקריביים.
למעשה, לעיתים היה נדמה שבן עמי לא מסתפק בהפיכתה של "שש עם" לפינת הנואמים בהייד־פארק והוא גם מתנדב לשמש כשוליה של הרמות להנחתה. למשל, אחרי שלפיד אמר את המובן מאליו מבחינתו על הפארסה הדיפלומטית מול לוב, בן עמי תהה האם "תהיה לזה השלכה על יחסים בדיבור עם מדינות נוספות?". אפילו סנטה קלאוס היה נבוך להביא מתנה כזאת לילד שהתנהג הכי יפה.
לא זו אף זו: בחלק שעסק בנסיעתו הקרובה של לפיד לוושינגטון, שזה המסר שלפיד שאף להטמיע, בן עמי לא הקשה עליו בנושא המתיחות עם חיזבאללה, לדוגמה, שנמצאת בכותרות בגלל ביקור שר הביטחון בארה"ב. במקום, המגיש העלה ספקולציה לפיה "במהלך פגישה עם אנשי ביידן יכולה פתאום להיפתח הדלת וגם ביידן יכול להיכנס". לפיד כמובן התנער מהתרחיש הבדיוני מבלי לוותר על המחמאה שהובלעה בו, כאילו ישנו סיכוי קלוש שנשיא ארה"ב יחליק כיפים עם יו"ר האופוזיציה לפני שיפגוש את ראש הממשלה.
אכן, בן עמי התעניין במצבו של לפיד בסקרים, השמיע לו דברים בוטים שאמר ח"כ רם בן ברק ממפלגתו וגם הזכיר עוד ח"כ ברשימה, אלעזר שטרן, שלא פסל כניסה לממשלה. אולם גם כאן, לפיד לא הרגיש כמו בקרב המפורסם מול צדוק "טייסון" הכהן. הוא אפילו לא היה צריך להסביר מדוע יש עתיד שורפת אנרגיה וכסף בקרב פנים־ליברלי על ראשות עיריית תל־אביב, וגם בו סיכויי הניצחון נראים מפוקפקים.
ולמרות זאת, טוב שראיונות כאלה מוסיפים להתקיים: כנראה שהציבור עדיין צריך לקבל תזכורת מדוע ערוץ 14 הוא לא החטא אלא העונש.
בקטנה: לקראת חידוש עונת הכדורגל הושק סרטון נגד אלימות של משרד הספורט, שממנו לא ברור מה יותר מסוכן: להיות מועמד בבחירות המוניציפליות במגזר הערבי או להיות ילד שהולך עם אבא שלו למשחק כדורגל. לכן גם אין להתפלא על התקרית הכואבת (והקורעת, יש להודות) שבה מאבטח זינק באטרף על אוהד שהשתתף בהפעלת מחצית והעז לחגוג את הצלחתו: כשלוקחים בעיה אמיתית וכואבת (אלימות במגרשים) והופכים אותה ל"אפוקליפסה עכשיו", לא מסובך למצוא מישהו שהפנים את המסר.
