באוקטובר 2008 הגיעו כוחות משטרה וצבא לחווה קטנה בסמוך לחברון, שם התגורר פעיל הימין נעם פדרמן עם משפחתו בשני בתים בלתי חוקיים. במהלך הפינוי פרץ עימות אלים בין פדרמן לכוחות המשטרה, וידו של אחד השוטרים נשברה. נגד פדרמן הוגש כתב אישום בגין תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. במקביל, ביקשה הפרקליטות להוציא צו שירחיק את פעיל הימין משטחי יהודה ושומרון.
בקשת הפרקליטות התגלגלה לאולמו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי. למרות שהיה מדובר בהליך פרוצדורלי פשוט לכאורה, דרורי הגיב לבקשה בהחלטה ארוכה, מתפייטת, שעירבבה בתוכה מבואות מהתנ"ך לצד אירועים שהתרחשו בארצות־הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. "בא כוח המדינה כנראה לא היה עד לפרשת השבוע אשר נקראה בשבת שסמוכה לטיעוניו", כתב דרורי. "גם במקרה של אנשי סדום ועמורה, החמור פי 77 מכל עבירה המוכרת לנו, לפני נקיטת כל אמצעי עונשי שהוא, מאפשר בורא עולם לאברהם אבינו את זכות הטיעון". את החלטתו לדחות את בקשת הפרקליטות סיכם השופט דרורי תוך שהוא טורח להשפיל את נציג הפרקליטות בתיק. "ניתן לומר - מבלי להגזים - כי אם היה מתבקש סטודנט בפקולטה למשפטים למצוא דוגמה בולטת לחוסר מידתיות, היה בוחר בבקשת המדינה לאסור על המשיב להימצא בכל אזור יהודה ושומרון".
כמה שנים אחר כך, כשדרורי כבר כיהן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, הגיע לפניו תיק שעסק בקטין יהודי שהואשם בזריקת אבנים. דרורי, שהתגלה כאמפטי מאוד כלפי הקטין, הציע לסיים את הפרשה בעבודות לתועלת הציבור וללא הרשעה, וזאת בכדי לאפשר לקטין להתגייס לצבא. כששאל את נציגת המדינה בדיון, פרקליטה שבמקרה גם הייתה ערבייה, אם היא שירתה בצבא ונענה בשלילה, אמר לה דרורי: "את חייבת להבין ששירות בצה''ל הוא נושא מאוד חשוב ומהווה פתח לכניסה לחברה בישראל".
היחס המתנשא הזה של דרורי, האמפתיות שלו כלפי אנשי ההתיישבות ונטייתו להאריך בפסקי הדין תוך השענות נרחבת על ציטוטים מהמקורות מאפיינים את קריירת השיפוט שלו. גם חיבתו לעקיצת הפרקליטות הייתה ידועה. מן הסתם, היא גם לא נעלמה מעיניו של שר המשפטים יריב לוין, שהחליט השבוע להציב את השופט בדימוס דרורי בראש ועדת הבדיקה הממשלתית ל"פרשת הרוגלות".
3 צפייה בגלריה
לוין ורוטמן במליאת הכנסת. "מה קרה!? סגן נשיא מחוזי לא מספיק טוב לכם?", צעק השבוע לוין
(אלכס קולומויסקי)
הפרשה, שהתפוצצה ברעש גדול בינואר 2022 בתחקיר של "כלכליסט", שירתה היטב את מלחמתו המתמשכת של בנימין נתניהו במערכת אכיפת החוק, כאשר סימנה את המשטרה והפרקליטות כגופים חסרי גבולות, הרודפים פוליטיקאים ופועלים לכאורה בניגוד לחוק ותוך הפרה בוטה של זכויות האזרח. כשעו"ד גיל לימון, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, הביע השבוע התנגדות לחלק מההצעה של השר, צעק לוין: "מה קרה!? סגן נשיא מחוזי לא מספיק טוב לכם? בראש הוועדה עומד סגן נשיא של בית משפט מחוזי, אדם מקצועי. האם אתם לא סומכים עליו?"
"הוא 'אובר־חוכעם'"
העובדה שלוין נתלה דווקא בדמותו של דרורי היא לכל הפחות תמוהה. שורה של בכירים בעבר ובהווה במערכת המשפט טוענים השבוע שהשופט דרורי הוא האדם האחרון שראוי להציב בראש הוועדה לבדיקת פרשת הרוגלות. "הילד הרע של עולם המשפט", כינה "מקור ראשון" את השופט הירושלמי חובש הכיפה הסרוגה בראיון שנתן לעיתון לאחר פרישתו לגימלאות לפני ארבע שנים. עבור דרורי הייתה זו הזדמנות ראשונה להתבטא בחופשיות אחרי קריירה של 18 שנים כשופט, שאותה סיים כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים.
דרורי ניצל עד הסוף את הבמה לתקוף חזיתית את הפרקליטות ("הם עד כדי כך משוכנעים בעצמם, ועד כדי כך רוצים לנצח ובטוחים שהקידום של כל אחד מהם תלוי במספר ההרשעות שהוא ישיג, שהם לא מוכנים להקשיב לשופט"), להמליץ למערכת אכיפת החוק להוריד הילוך במאבקה בשחיתות השלטונית ("אם צריך להקצות משאבים, מה עדיף לחקור - אונס או שחיתות?"), להביע את תמיכתו בפסקת התגברות ("תשעה שופטים בבג"ץ יודעים טוב יותר ממיליוני אזרחים שהצביעו ובחרו את נציגיהם לכנסת?"), ולקינוח להיכנס חזיתית משום מה בפוליטיקאי עבר אחד ("אני לא כמו אהוד ברק, שסיים כהונה ציבורית וטס לארצות־הברית להרוויח מיליונים").
זה לא נגמר שם. לאחר תחילת שלב ההוכחות במשפט נתניהו, החל דרורי לשגר חיצים לעבר היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט, שלדברי דרורי "נדחף על ידי התקשורת להשקיע בתיקי נתניהו על חשבון המלחמה בפשיעה". לאחר הכרזתו של לוין על הרפורמה המשפטית, הפיח דרורי רוח במפרשיו כאשר אמר בראיון ש"הרפורמה חשובה וחיונית לדמוקרטיה. 50 אחוז מהאוכלוסייה אינה מיוצגת בבג"ץ", והשתתף בכנס "שומרים על הדמוקרטיה" לצד משפטנים התומכים ברפורמה המשפטית כמו פרופ' טליה אינהורן וד"ר אביעד בקשי מפורום קהלת, מאבות הרפורמה המשפטית.
"מישהו שהרשה לעצמו להתבטא בנושאים שעל הפרק הוא לא מינוי שעושה נחת", מנסח זאת בעדינות בכיר לשעבר במשרד המשפטים. לדברי גורם אחר במשרד, "אומרים שאסתר חיות לא יכולה לשפוט בעילת הסבירות כי התבטאה לגבי רפורמת לוין. אז אחרי שמשה דרורי התבטא לגבי תיקי האלפים, איך אתה ממנה אותו לראש הוועדה?"
"לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהוא נבחר להוביל את הוועדה בגלל העמדה הלעומתית שלו כלפי הפרקליטות", אומר שופט עליון בדימוס. "אני מזכיר לך שכאשר הוגש כתב אישום נגד נתניהו, האמירה שלו הייתה שצריך 'לחקור את החוקרים'. זה בדיוק מה שהוועדה של דרורי נועדה לעשות. זה מינוי אומלל שבכלל לא שייך לשאלה אם היו רוגלות או לא במשטרת ישראל. דרורי הוא לא בנאדם אוביקטיבי שיכול לבדוק את זה. המינוי שלו לא מראה אפילו כוונה מוסווית של מינוי ענייני. זה לא יתואר. להגיד על המינוי הזה 'מוזר' זה אנדרסטייטמנט".
בקרב מי שמובילים את המהפכה המשפטית, כצפוי, רואים את הדברים בדיוק, אבל בדיוק, הפוך. "כל מי שמנסה לקשר את סיפור הרוגלות לתיקי נתניהו ולדעה על תיקי נתניהו, מוכיח את הטענה שתיקי נתניהו משמשים עבור גופי האכיפה והתביעה ככרטיס חסינות", אומר ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה ואחד הקטרים של הרפורמה. "הם אומרים 'אנחנו עכשיו עוסקים בתיקי נתניהו, זו משימת העל של המערכת, ולכן אל תחקרו אותנו ואל תפריעו לנו'. זה מאוד משונה - או שיש רצון לתקן את המערכת ולדאוג שמערכת האכיפה מתנהלת על פי חוק, או שבשם המאבק הפוליטי בממשלה הכל נזרק מהחלון".
הטענות נגד הבחירה בדרורי לא מסתכמות רק בעמדות שהביע לאחרונה בענייני נתניהו, אלא מתייחסות גם לעברו כשופט. דרורי, שהשלים שני תארים במשפטים בהצטיינות והוגדר בצעירותו כעורך דין עילוי, נודע אמנם כאדם נינוח וכשופט קשוב ובעל מוסר עבודה גבוה, אך גם כשופט שפורץ לעצמו דרך וחורג לעיתים לא רק מגבולות הכתוב בחוק, אלא גם מגבול הטעם הטוב.
"הוא כתב פסקי דין של מאות עמודים, אבל כשזה הגיע אלינו הפכנו את זה", אומר שופט עליון לשעבר. "הפכנו את ההחלטות שלו על בסיס בעיות מקצועיות, ללא קשר לאג'נדה פוליטית או חברתית. זה לא שכל השופטים אמורים ללכת יחד בתלם, חלק מהיופי במשפט זה שלכל אחד יש מקום לבטא את העמדה שלו והגישה שלו. אבל יש בסיס מקצועי, וזה משהו שלא היה לדרורי אף פעם".
דרורי הוא בהחלט לא שופט שהולך בתלם. "כשופט, דרורי החליט פעם אחר פעם שהוא ממציא את המשפט מחדש, ועשה דברים שאי־אפשר לעשות מבחינה חוקית, כולל החלטות הזויות", אומר פרקליט שמכיר אותו מבית המשפט. "אצלנו אומרים עליו שהוא 'אובר־חוכעם'". דרורי מכיר את הביקורת עליו, אך מסרב להתרגש. "אני גאה להיות לא שגרתי", העיד על עצמו בראיון הפרישה. "לא ניהלתי תיקים באופן שבלוני, הצעתי פשרות יוצאות דופן, ואני לא מתבייש בכך".
"מדובר בשופט יסודי מאוד", מתעקש ח"כ רוטמן. "גם בפסיקות שלו שלא אהבתי, והיו כמה כאלה, דרורי היה תמיד הוגן. כשופט הוא תמיד הרשים אותי מאוד. לדעתי קודמו לבית המשפט העליון אנשים הרבה פחות ראויים ממנו. הוא לא מקבל את עמדת התביעה הפלילית כראה וקדש, בניגוד לשופטים אחרים במערכת, שנענים לכל בקשה של הפרקליטות". רוטמן גם מפנה לאחד מפסקי הדין המונומנטאליים של דרורי, שבו לאורך 1800 עמודים ניתח 60 תביעות משותפות של פלסטינים שטענו כי נעצרו שלא כדין ועונו בידי הרשות הפלסטינית עקב היותם משתפי פעולה עם ישראל. דרורי, שבחן כל אחת מהתביעות בדקדקנות, הכיר באחריות הרשות ב־52 מתוכן. "לדעתי הוא שבר את השיא של פסק הדין הכי ארוך", אומר רוטמן. "זה פסק דין מקיף מאין כדוגמתו, למעשה ספר. מישהו שמסוגל להחזיק חומר כל כף מקיף ומצליח לעשות בו סדר, הוא אדם רציני. דרורי דן לגופם של דברים, וחובה שוועדת חקירה ממשלתית תנוהל על ידי אדם ענייני ולא אחד שמגויס לצד מסוים. לכן הוא בהחלט ראוי לתפקיד".
המחנה הירושלמי
משה יאיר דרורי, בן 74, נולד בירושלים להורים שעלו מפולין. אמו בלה הייתה ניצולת שואה ש־23 מבני משפחתה נרצחו בידי הנאצים, ואביו יצחק לחם בגרמנים כחייל בצבא הבריטי. ילדותו של דרורי, כמו גם חייו המקצועיים והאישיים עד היום, נטועים בירושלים ומוקפים בעולם המשפט ובבית המדרש של הציונות הדתית: הוא בוגר הישיבה התיכונית נתיב מאיר ותלמיד לשעבר בישיבת מרכז הרב, שכבר מגיל צעיר הלך בעקבות אביו המשפטן ונהג לצפות בדיונים בבית המשפט. את התואר הראשון באוניברסיטה העברית השלים בהצטיינות. גם היום הוא מתגורר בירושלים, נשוי לחיה, עורכת דין במקצועה, ואב לארבעה ילדים. מאז פרש לגמלאות פותח דרורי את יומו בשש בבוקר, בצעדת בוקר אל בית הכנסת לתפילת שחרית. אחרי לימוד דף יומי בגמרא, הוא חוזר לשתות קפה בבית.
בראשית שנות השבעים התגייס דרורי לפרקליטות הצבאית, שם התמחה במשפט מינהלי ושימש כסגן היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון וכראש לשכתו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים. באותן שנים התעצבה הגישה המשפטית של ישראל כלפי השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, ודרורי נחשב לבר־סמכא בתחום. ב־1975 הוא פירסם את ספרו הראשון, "החקיקה באזור יהודה והשומרון", שעוד ישחק תפקיד מרכזי בקריירה המשפטית שלו. ואילו בקובץ המאמרים "העלייה אל ההר" שיצא ב־2002 ומסכם 28 שנות התיישבות יהודית ביהודה ושומרון, כתב דרורי מאמר שבו טען כי לדעתו בעתיד לא יהיה מנוס אלא לספח את אזורי ההתיישבות ביהודה ושומרון למדינת ישראל. במסגרת תפקידו הממלכתי בפרקליטות הצבאית, קיים דרורי קשרים הדוקים עם אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון, שבאותה תקופה עשו את צעדיהם הראשונים בשטח ואל מול רשויות המדינה. "בגלל הכיפה הסרוגה, הוא הרגיש בנוח עם כל הלווינגרים למיניהם", אומר אדם שהכיר אותו אז.
הקשר להתיישבות נמשך גם לאחר שדרורי השתחרר מצה"ל בדרגת סרן, השלים תואר שני במשפטים, שוב באוניברסיטה העברית ושוב בהצטיינות, והקים משרד פרטי שהתמחה בעיקר בדיני משפחה. פנחס ולרשטיין, מראשי גוש אמונים והמזכיר הראשון של הישוב עופרה, זוכר כיצד נסע למשרדו של דרורי ברחוב בן יהודה ב־1976, כדי להתייעץ איתו בנוגע לבעיות שהציב המינהל האזרחי בפני ההתיישבות החדשה בשומרון. לדברי ולרשטיין, דרורי ייעץ לו באותה פגישה, ובהזדמנויות אחרות, בהתנדבות. "בהחלט הייתה לו אוזן קשובה אלינו", הוא אומר.
במהלך שנות השמונים התבלט דרורי בברנז'ת עורכי הדין הירושלמית. ב־1996 היה מועמד לראשונה לשיפוט, כאשר שר המשפטים דאז, צחי הנגבי, הציע למנותו לשופט תעבורה בירושלים. המינוי לא עבר, אך שמו של דרורי עלה שוב ב־2001, והפעם לתפקיד יוקרתי הרבה יותר של שופט מחוזי. מי שתמך בו בוועדה למינוי שופטים היה נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרן ברק.
"בתור ירושלמי בעצמי, הכרתי את דרורי כעורך דין ירושלמי ידוע", אומר ברק השבוע. "אבל מה שעשה עליי רושם מאוד גדול, זה הספר שהוא כתב על השלטון הישראלי בשטחים. בתחילת הדרך, כשבית המשפט העליון התחיל לדון בסמכויות מערכת המשפט על פעולות של המושל הצבאי בעזה, בסיני או בגדה המערבית, לא ידעו איך לאכול את זה. דרורי אז היה אחד הראשונים שעסקו בנושא, והוא כתב ספר שאני חשבתי שהוא טוב מאוד. הוא נכנס לעומק הנושא".
בדיעבד, אתה חושב שהוא היה שופט מוצלח?
"קשה לדעת. יש פסקי דין שלו שאני מסכים איתם, ויש כאלו שאני לא מסכים איתם. בכל מקרה אני לא עושה הערכה של שופט לפי כמות פסקי הדין שלו שבוטלו בבית המשפט העליון. שופט מחוזי, עוברים לפניו מאות תיקים, אז יכול להיות שבכמה מהם הוא שוגה". על מינויו של דרורי לראשות ועדת הבדיקה בפרשת הרוגלות, מעדיף ברק שלא להרחיב. "אני גם לא מאלה שמסווג את השופטים כימני או שמאלי, בעד הליכוד או נגד הליכוד וכו'", הוא מסביר.
כוכב בעל כורחו
כשופט מחוזי היה מעורב דרורי בתיקים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, כמו זה של המחבל היהודי ג'ק טייטל - שעליו גזר יחד עם שאר ההרכב שני מאסרי עולם ועוד 30 שנה - רצח הודיה קדם ופרשת הבנק למסחר. הוא גם היה הראשון שהסתמך בפסיקה על חוק הלאום, במסגרת תביעה לפיצויים שהגישו נפגעי פיגוע כנגד תנועת חמאס.
תיק אחד שניהל דרורי כשופט מחוזי, ושלא זכה לתשומת לב תקשורתית רבה, נגע לאמא שהואשמה בכך שטבלה את הילד שלה במחם של מים רותחים וגרמה לו כוויות מאוד קשות. סניגורה של האם טען שכל הכוויות נגרמו מכך שהמים הותזו מתוך המיכל. כדי להכריע בסוגיה, הורה השופט דרורי לטבול את אותו ילד, שהיה אז מאושפז בבית חולים, באותו מיכל, הפעם עם מים פושרים עם צבע. "הייתי די המומה מהחלטת השופט", סיפרה על כך מרים רוזנטל, שהייתה פרקליטת מחוז תל־אביב. "הרעיון לטבול את אותו ילד, שנמצא עדיין בטיפול רפואי ולא בטוח שמותר בכלל להכניס אותו למים, לא טוב. יש דרכים חלופיות. בבית החולים תל השומר יש בובות בגודל של תינוק, ואם רוצים לבדוק, אפשר עם בובה. לא צריך לגרום לילד טראומה פיזית או נפשית".
"עוד לא נתקלתי בשופט כמו דרורי", אומר בהקשר זה אותו פרקליט שמכיר אותו מבית המשפט המחוזי. "הוא אדם חכם אבל מאוד עסוק בלהיות יצירתי, והיצירתיות שלו יותר חשובה לו מכל דבר אחר".
פסק הדין שהפך את דרורי לכוכב תקשורתי, שלא בטובתו, היה זה שנתן בספטמבר 2008. בינואר 2006 ביקש אברך בשם איתמר ביטון, בנו של רב העיר חדרה, לצאת מחניון תת־קרקעי בירושלים מבלי לשלם. נגה זוראיש, יוצאת אתיופיה, הייתה קופאית בחניון שנעמדה מול רכבו, ובצילום וידיאו מהאירוע ניתן לראות כיצד ביטון דורס אותה ונמלט מהמקום כשהוא מותיר את זוראיש חבולה.
התיק הגיע לאולמו של דרורי בבית המשפט המחוזי, שם הודה ביטון במיוחס לו. ואולם דרורי, בפסק דין ארוך במיוחד שהתפרס על 321 עמודים וכלל אינספור ציטוטים מהמשפט העברי, ביטל את ההרשעה והטיל על ביטון עונש קל של 180 שעות עבודה לתועלת הציבור וקנס של עשרת אלפים שקלים. את החלטתו נימק דרורי בכך שהרשעתו של האברך עלולה לפגוע בסיכוייו להתמנות בעתיד לדיין. דרורי גם התבטא בצורה פוגענית כלפי האישה שדרס. "אם תתאר המתלוננת אי פעם את חייה בישראל, כי אז המאורע המכונן של חייה, שבו התקבלה סופית לחברה הישראלית, כשווה בין שווים, הוא הדיון בפני", כתב דרורי בפסק הדין. "היא נוכחה לדעת כי שופט מקשיב לכל הגיג מדבריה, שני עורכי דין פונים אליה בנימוס, ולבסוף גם מי שפגע בה מתנצל ומביע כבוד לעדה האתיופית. אני משער כי הבינה את השיפור העצום במעמדה החברתי".
"זה היה פסק דין איום ונורא", אומר עו"ד איל רוזובסקי, שבאותה תקופה היה יו"ר עמותת "טבקה" שמעניקה לווי משפטי ליוצאי אתיופיה. "השפה האדנותית שממנה משתמע שהיום המאושר בחייה של נגה זוראיש היה כשהשופט הקשיב לה, זה מאוד קומם אותי". גם בפרקליטות חשבו שפסק הדין של דרורי שגוי, ועירערו על כך לעליון, שבהרכב של שלושה שופטים הפך פה אחד את החלטתו של דרורי והרשיע את האברך. "קראתי את ההחלטה (של דרורי), ושבתי וקראתי את ההחלטה - ולא הבנתי איך לא מורשע אדם כזה. זה לא מתקבל על הדעת", אמר השופט אדמונד לוי באחד הדיונים בתיק.
תיק הדריסה של זוראיש יכול היה להישאר בגדר קוריוז משפטי, לולא זמן קצר לאחר פסק הדין שכתב במחוזי, הפך דרורי לאחד המועמדים של ממשלת הליכוד לשופט בבית המשפט העליון. דרורי היה אחד מרשימה של ארבעה שופטים, כולם חובשי כיפה ומקורבים לציבור המתנחלים, שהוצגו אז כמועמדים לעליון. ואולם בעקבות הפרסומים על "פרשת האברך הדורס" החליט גלעד ארדן - אחד משלושת הפוליטיקאים החברים בוועדה - למשוך את שמו של דרורי מהרשימה. דרורי טען בהמשך כי מינויו לעליון סוכל ביד מכוונת. "לא רצו שופט דתי, לא רצו מישהו שאינו יס־מן של המערכת", הסביר. "הקרן החדשה לישראל הפעילה גופים כמו 'טבקה' ואחרים, שסילפו את פסק הדין".
אם האמירה הזו נשמעת כמו לקוחה מדף המסרים של יאיר נתניהו, היא לא היחידה. השבוע, לאחר שמינויו לראש ועדת הבדיקה אושר בממשלה, התקשר לדרורי כתב המשפטים של ערוץ 13, אביעד גליקמן. "אני יודע שערוצי התבהלה עושים מה שהם רוצים, האמת לא נר לרגליהם", אמר לו דרורי, לפני שניתק את הטלפון. לכתבה זו השופט דרורי כבר ביקש שלא להתראיין.
