"עצוב הוא להיות
ראש העיר ירושלים,
נורא הוא".
יהודה עמיחי
רכבת קלה עמוסה אבל שקטה ומדייקת חוצה את ירושלים ברחובותיה המרכזיים, מעניקה לה מראה של בירה מודרנית באירופה, למרות שיעורי עוני גבוהים במיוחד: גנים ירוקים ופרחוניים, תנופת בנייה של מרכזי עסקים רבי־מגדלים במערבה ובמזרחה, ארבעה מוזיאונים מרשימים חדשים, הספרייה הלאומית "ברמה עולמית", כדברי ראש העיר משה ליאון, מנהרות לתנועת מכוניות, גשרים תלויים להולכי הרגל, רבבת דירות חדשות ומחודשות, מלונות בוטיק מקסימים, גלריות ומקומות לתרבות, היסטוריה ופנאי וניקיון יוצא דופן של הרחובות והמרחבים הציבוריים שהגיע גם עמוק לתוך השכונות החרדיות, להוציא קהיליות קנאיות סגורות.
"מזה התחלתי את הקדנציה שלי לפני חמש שנים", מספר ליאון, "מריצוף מדרכות אחיד ברחבי ירושלים, כעת גם במזרחה, והקפדה יומיומית על הניקיון". בהליכה רגלית ברחובותיה וחצרותיה נתקלתי בחמישה קורקינטים חשמליים, אף לא אחד זרוק על המדרכה; בסיבוב דומה בת"א אני פוגש, בממוצע, 75 עד 80 קורקינטים דוהרים ועוד כמות דומה של נטושים וזרוקים. את ליאון, רואה חשבון במקצועו ובעל עבר עשיר של תפקידים ציבוריים מגוונים, היכרתי בימיו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה אצל ביבי ב־1997. לפני חמש שנים הוא ניצח בסיבוב השני של הבחירות לראשות העיר. ניצחון אישי על־מפלגתי. כיום גם הירושלמים שלא נתנו לו קולם מרגישים שנבחר האיש הנכון למקום הנכון: לפי הנתונים של מכון ירושלים, נתח המרוצים מרמת הניקיון בעירם ושכונתם עלה מ־35% ל־43%, כשבקרב האוכלוסייה הערבית עלתה שביעות הרצון מהניקיון מ־20% ל־33% ובקרב החרדים מ־5% ל־21%. מרשים.
באותו פרק זמן התרחש גם גידול משמעותי בשיעור הירושלמים המשתייכים למעמד הביניים – שוב, במיוחד בציבור הערבי (נתח מעמד הביניים עלה מ־7% ל־15%) והחרדי (עלה ל־34%). סוציולוגים חלוקים בדעותיהם האם כניסה לקטגוריה של מעמד הביניים מחלישה את השמרנות וההסתגרות של קהיליות אלו, אבל בטוח שלא מעצימה אותן.
בהליכתנו בשבילי "פארק פתחת קדרון" הגדול שנחנך בפברואר השנה בשכונת ואדי ג'וז במזרח ירושלים, בין מדשאות ירוקות למתקנים שופעי צבע, נתקלנו ראש העיר ואני בעובדי ניקיון פלסטינים. הם היו נלהבים לזהות את ליאון חובש הכיפה, לחצו בחמימות ידיים, ביקשו לעשות איתו סלפי. לא הזדמן לי לפגוש ראשי ערים שעובדי הניקיון מבקשים תמונת למזכרת איתם.
חינוך תחילה
מפארק קדרון נשקף נוף של ירושלים בלתי־אפשרית, שסועה ומחוברת, כבושה ומשוחררת, מודרנית ופונדמנטליסטית. בלי הפרזה אפשר לאמור, העיר המסובכת ביותר בעולם לניהול. בנוף בולט בניין יפהפה של בית ספר ערבי חדש שהעירייה בנתה ושתלמידיו לומדים לפי מערכת שיעורים ישראלית. "אנשים עוברים לגור בשכונה", מספר ליאון, "כדי שילדיהם ילמדו בו. הוא מתחרה בהצלחה בבתי ספר פרטיים בשפות זרות". אך זו עדיין טיפה בים. תוכניות לימוד פלסטיניות וירדניות שולטות בחינוך במזרח ירושלים, שיקיף השנה כ־125 אלף תלמידים בכל הגילים. הרכב מערכת החינוך בבירה משקף את אופייה: 39% ממנה תלמידים פלסטינים, 39% חרדים ורק 22% יהודים לא־חרדים. דמוקרטיה, זכויות אזרח וציונות לא נלמדות כאן. אבל משקל הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית מגיע רק ל־14% והחרדים בקושי ל־4%. "הסטודנטים הערבים מירושלים", אומרים האחראיים על השכלה בעירייה, "עדיין מעדיפים מוסדות בשטחים או בירדן וטורקיה". במכללת עזריאלי להנדסה שיעור הלומדים הערבים נושק לרבע.
מסקר שערך לאחרונה מנהל אסטרטגיה וחדשנות בעיריית ירושלים עולה שמספר לא מבוטל של צעירות וצעירים פלסטינים ממזרח העיר – יותר מ־850 – אכן למדו מקצועות טכנולוגיים מתקדמים, ולמרות זאת רובם נאלצים לעבוד לפרנסתם בענפי מסחר ושירותים. אין להם ניסיון בחיפוש עבודה בחברות גדולות, אין קשרים, אין היכרות עם ההייטק הישראלי, לא עברו את המסננת של 8200. כדי לעזור להם למצוא מקום של כבוד בעולם העבודה, יוזמת העירייה הקמת "סיליקון ואדי" במזרחה. התוכניות הגרנדיוזיות מתאימות ליצרני טכנולוגיה בהרצליה פיתוח או בקריית עתידים בת"א; ההתחלות בשטח צנועות. בשיתוף הממשלה שכרה העירייה שתי קומות בבית משרדים מרופט למדי במזרח העיר, באזור סלאח א־דין, שיפצה אותן, פרצה קירות וחיברה תשתיות תקשורת. במקום הוכנו עמדות עבודה, חדרי ישיבות ושטחי ציבור והוא מוצע לאכלוס חינם אין כסף לחברות טכנולוגיה, לפחות לשנתיים הקרובות. ביקרתי במקום; על המדרגות עוד נראו כתמי שמן שנשפך כאן ביום הפתיחה החגיגי על ידי מתנגדי המיזם ה"ציוני". אף אחד לא החליק ולא נפל. עד כה התמקמו שם שלוחות של כעשר חברות ישראליות. ראש העיר ליאון מקווה למשוך גם את הענקים הגלובליים, ממיקרוסופט וגוגל ומטה. "כששלטים עם הלוגו שלהם יתנוססו בגאון על קירות הבניין", הוא אומר, "גם הספקנים במזרח העיר יברכו על היוזמה". העובדים הראשונים במקום והמשתתפים בקורסי ההכשרה חשפו לפניי את חלומותיהם: להקים סטארט־אפ או לעבוד במרכז מחקר ופיתוח של תאגיד טכנולוגי מוביל. יש בהם רצון עז להמשיך לחיות בירושלים "כעיר אחת, לא ממש מאוחדת, כן פתוחה ומשותפת לשני העמים", אומרת צעירה פלסטינית, בעלת תארים גבוהים במדע והנדסה, שטרם מצאה מקום עבודה מתאים. לדברי נציגי החברות הישראליות, קשה להניע עובדי טכנולוגיה לצאת מאזור הנוחות כדי להגיע ליום עבודה במזרח ירושלים; נדרשים תמריצים מיוחדים.
איפה החזון של בגין
אני נפגש עם ראש העיר זמן קצר לאחר שהממשלה אישרה, בסיום המשבר עם שר האוצר סמוטריץ' סביב העברת 200 מיליון שקל למכינות קדם־אקדמיות לסטודנטים פלסטינים, במסגרת תוכנית פיתוח למזרח ירושלים ב־3.2 מיליארד שקל לחמש שנים. ליאון מסרב להרחיב על התוכנית, קל וחומר להתלהב ממנה. בניכוי ההוצאות שימומנו מתקציב העירייה, מדובר בתוספת של 500 מיליון שקל לשנה. ליאון ציפה לסכום כפול. תקציב העירייה מסתכם השנה ב־14.4 מיליארד שקל, מהם 5 מיליארד שקל בהשתתפות הממשלה. כבר לפני כ־40 שנה הבטיח ראש הממשלה מנחם בגין "להשוות את תנאי החיים בכל חלקי ירושלים". ועדיין, השכונות הפלסטיניות והחרדיות מקבלות את הדירוג הסוציו־אקונומי הנמוך ביותר.
ליאון נזהר מלבקר את קודמו בתפקיד, השר ניר ברקת. לדעתו, ברקת עשה המון למען ירושלים, אבל לא מספיק; משרד האוצר בלם אותו. "כשנכנסתי לכהונתי", מספר ליאון, "מצאתי תשתיות שחוקות, מתחים מתגברים על רקע כלכלי וחברתי ופרויקטים לא גמורים של התחבורה הציבורית, בעיקר בקווי הרכבת הקלה".
ב־2016 אמנם חודשו המגעים בין האוצר והתחבורה לבין חברות קבלניות להשלמת הקו האדום ולסלילת קווים נוספים, אך האוצר הצליח לחמוק מהחתימה על החוזים. ליאון מקווה כעת לפתיחתו המלאה של הקו האדום, מנווה־יעקב עד הדסה עין־כרם, בסוף השנה ושל מקטעי הקווים הנוספים בתוך שנתיים־שלוש. אשרי המאמין.
אדוני ראש העיר, מה חזונך לירושלים החדשה?
"אינני מאמין באיחוד כפוי. יש בעיר רובעים נפרדים, הרובע הפלסטיני והרובע היהודי ובתוכו תת־רובע חרדי. להערכתי, הם יישארו נפרדים, אבל מטרתי היא להרחיב מאוד את זרימת האנשים, ההון, היוזמה, הכלכלה והתרבות בין חלקיה. בלי לפגוע בצביונם הייחודי". שאלתי אם הוא מצפה שבבחירות העירוניות הקרובות תירשם הצבעה משמעותית של הפלסטינים (בקודמות השתתפו כ־2% מבעלי זכות בחירה) והוא השיב בגילוי לב: "הסיכוי קטן, כל עוד הרשות והמטיפים במסגדים אוסרים על התושבים להצביע. הלוואי שאתבדה". אני מהמר שהוא יתבדה.
