לפני שלוש שנים, כשהמריאה עם בעלה לדבלין, כולם ניבאו לה שזה יהיה סוף הקריירה שלה. רילוקיישן מתאים להייטקיסטים, לא לשחקנים, טענו המומחים למיניהם, אבל שלי בן יוסף (מטילדה פרנקו מ"מלכת היופי של ירושלים" ורות גוטליב גדומת היד מ"שבאבניקים") בחרה ללכת בעקבות האהבה שלה לאירלנד בדיוק כשנכנסה להסגר קורונה, שבגללו כל מה שתוכנן ונסגר מראש בוטל, נדחה או השתבש.
"טסנו לשם עם מזוודה אחת", היא מספרת, "והמכולה שלנו, 40 ומשהו ארגזים, נתקעה בנמלים. במשך שנה וחצי חיינו עם תכולה של מזוודה אחת, היינו חסרי רכוש לחלוטין, וגם לא יכולנו לקנות את הדברים הבסיסיים מפני שהכל נעצר, אין אמזון, אין דרך להשיג כרית, שמיכה, מגבת למקלחת וקומקום לקפה".
במקום לעשות "אחורה פנה" היא שלפה את הסלולרי שלה והתחילה לצלם. "עד אז לא היה לי שום קשר עם הרשת, בסרטונים הראשונים אפילו לא ידעתי איך מחזיקים מקל סלפי, עשיתי סטורי לרוחב, הבורות בהתגלמותה, אז זרמתי עם האינטואיציות שלי. פתחתי ערוץ אינסטגרם שמתעד את הרילוקיישן שלנו בצורה אותנטית וכנה, סטייל 'מחוברים'. לא 'האשטג איי לאב מיי לייף', אלא 'האשטג זיבי', כמו שזה באמת היה. כשבארץ כולם אפו בורקס מדפי אורז ונצמדו לנטפליקס, בן זוגי ואני ישבנו בדירה ריקה שעוד לא חוברה לאינטרנט. כדי לדבר עם הקוצ'רית שלי, שבאותה תקופה נזקקתי לה יותר מתמיד, ירדתי לרחוב וצילמתי את עצמי יושבת בכפור, עם גטקס וקרוקס. העובדה שהכל תועד בלייב איפשרה לי לראות את הטרגדיה פעמיים. בפעם הראשונה חוויתי אותה בדמעות ובפעם השנייה, כשצפיתי בה, כבר נקרעתי מצחוק".
ערוץ הרילוקיישן הפך למעין סדרה שתפסה בגדול. והרי ההוכחה. לפני כחצי שנה בן יוסף חנכה את הטיסה הישירה הראשונה של אל על מישראל לדבלין. "צילמתי להם תוכן על אירלנד ופתחתי את הקו", היא מספרת. לפני חודש וקצת, כשבן יוסף הוזעקה לתל־אביב לשתי יממות בתור הפרזנטורית של ל'אוקסיטן, שהשיקה סרום חדש נגד נשירת שיער, אפילו עבורה לא נמצא מקום פנוי בטיסה הישירה.
את מעודדת ישראלים לצאת לרילוקיישן?
"זה בכלל לא בתודעה שלי, זה מעניין לי את הביצה והביצית, אבל הקהילה שנבנתה סביבי טוענת שאני מספקת לה השראה דווקא מפני שאני מביאה את עצמי ברגעים ובמצבים הכי קשים. ככה זה בחיים, החוויות העוצמתיות ביותר, כמו לידה, כרוכות בסבל. אין חוויה שמעצבת אותך ללא כאב. יש המון מורכבויות ברילוקיישן, והחיים הם חוויה אחת גדולה. גם אני הייתי ילדת רילוקיישן וגדלתי לא רע".
727 בפסיכומטרי
בן יוסף (32) נולדה בגרמניה ("אבא שלי, ניר, עבד שם כיהלומן") ובגיל ארבע משפחתה חזרה לסביון, לבית סבתה, רוז'י בן יוסף, מחלוצות עיצוב האופנה בישראל. היא למדה במגמת תיאטרון בתיכון מקיף יהוד ("הייתי חנונית, השקעתי, הוצאתי 727 בפסיכומטרי למרות שידעתי שאני הולכת ללמוד משחק"), ואחרי שירות צבאי כמדריכת מורן ("אפילו לא נבחנתי לתיאטרון צה"ל כי ידעתי שיש לי את כל החיים לשחק") נרשמה ללימודי משחק בסמינר הקיבוצים. למזלה, לא היה עליה לעבור את דרך החתחתים של שחקנים מתחילים.
"הייתה לי נחיתה רכה, בקאמרי, בהצגה 'על האש' שדרור קרן כתב וביים. הופענו ערב־ערב במשך שלוש שנים. ב'מפיסטו' למדתי המון מאיתי טיראן. כשאלירן מלכה ליהק אותי ל'שבאבניקים' ביקשתי ממנו רשות לבקר בסט כמה ימים לפני שאגיע אליו כשחקנית. זו הייתה הפעם הראשונה שלי באתר צילומים והכל נראה לי גדול ומפחיד. גם הדמות של רות גוטליב החרדית, אשכנזייה מבית עשיר שמאחורי הגב של הוריה נפגשה עם בחור פרענק, הרתיעה אותי. התקשיתי להאמין שיש בחורות חרדיות שעושות את הדברים שהם הכי לא לג'יט. בעונה השנייה, כשרות מאבדת את היד והופכת לשידוך נחות, הוריה מחזרים אחרי הפרענק".
יש לך ניסיון אישי בהתמודדות מהסוג הזה?
"לאאאא", היא מחפשת בסלולרי תמונה עדכנית של דור נצר (36, "החתיך ההורס"), בן זוגה כבר שמונה שנים. "אחותו, כרמל נצר, למדה איתי בבית הספר למשחק, ושבוע אחרי שנפגשנו בכיתה היא אמרה לי 'את בול אח שלי – ממין נקבה' ורצתה להכיר בינינו. כשאמרתי שאני בזוגיות כרמל הציעה 'אולי תכירי לאח שלי מישהי שדומה לך?' ועשיתי את זה. לשמחתי, הם לא הספיקו להיפגש. ערב אחד יצאנו כל הבנות מהכיתה לבר שדור ניהל, וברגע שראיתי אותו התעלפתי. גבר מסוקס, עיניים ירוקות. סימסתי לכרמל שהוא נראה כמו אל יווני, אבל עברו כמעט שנתיים עד שהוא נפרד ואני נפרדתי. מהרגע שהתחברנו היה ברור שזה זה".
אתם באמת כל כך דומים?
"כן, שנינו מאוד הרפתקנים, אוהבים לקחת את החיים בביסים גדולים. התארסנו כשדור עשה את המעבר מחיי הלילה לסטארט־אפ קטן לשיווק דיגיטלי והחליט להיבחן לתאגידים הגדולים. היינו בהלם כשהוא התקבל לתפקיד מנהל של צוות ישראלי בגוגל. התברר שהם לא חיפשו מישהו עם רזומה עשיר, אלא מישהו עם די־אן־איי מדהים שילמד מהר. קפצנו לקפריסין לנישואים אזרחיים, הרילוקיישן דרש את זה, ולפני שנה, כשסוף־סוף צלחנו את הקורונה נוסח דבלין, יצאנו לטיול, לראות איפה אנחנו חיים.
"חיפשתי בגוגל את הטירה הכי קרובה, נדהמתי מיופייה, ונהג המונית שאל אותנו 'אתם יודעים מי התחתן כאן? ויקטוריה ודיוויד בקהאם!' דור ואני החלפנו מבט מהיר. כאן, בטירה הזאת, גם אנחנו נתחתן. סגרנו תאריך, הזמנו את המשפחות והחברים הקרובים ואירגנו הכל לבד. ושם, בחתונה השנייה, דור סיפר שבבית שלנו חיים שני משוגעים שמעלים רעיונות מטורפים ואין בסביבה אף מבוגר אחראי שישאל 'מה אתם עושים?' ככה אנחנו. חולמים ומגשימים. אגב, גם בחתונה השנייה ויתרנו על רב מפני שאנחנו חילונים למהדרין. חיפשנו מישהו שינחה את הטקס. כרמל, אחותו של דור, נתנה הנחיה מדהימה".
כשהגיעה ההצעה לרילוקיישן פרצת בצהלולים או בדמעות?
"היה לי ברור שנלך על זה, שדור לא יפספס את ההזדמנות הזאת, אבל היו לי התלבטויות. המון. אולי זה לא כל כך נורא לעזוב את התיאטרון? אמנם אני אוהבת לעמוד מול קהל חי ולקבל פידבק מיידי, אבל קצת התעייפתי מהלו"ז הצפוף ומהנסיעות הארוכות בוואן. במקום לשים את כל הביצים בסל אחד רציתי להגדיל ראש ולחפש עוד אתגר. למה שאהיה תלויה בחסדיו של במאי או מלהק שיגידו לי 'כן'? תשובות שליליות באודישנים לא מרסקות אותי, אני נחום־תקום, אבל למה אני צריכה לשבת ולחכות שאתקבל? טבלה של בעד ונגד רילוקיישן שיקפה לי שאני מוּנעת מפחדים, הפחד מקץ הקריירה שלי, הפחד שלא אמצא את עצמי במקום זר, הפחד מבדידות ומשיעמום של חוסר תעסוקה. ואז שאלתי 'מה יקרה אם אף אחד מהפחדים האלה לא יתממש?' והגעתי למסקנה שאני סומכת עלינו".
באיזה מובן?
"ידעתי ששנינו נתקפל מדבלין אם יהיה לי ממש רע ונורא. כשמכרים הציעו לי את עזרתם בחיפוש עבודה בשגרירות או בחברת תעופה, אמרתי 'לא, תודה, אני שחקנית'. אולי אעשה אודישנים בלונדון. אולי אקבל תפקיד בסדרה ישראלית שתשמור אותי בתודעה. לא נסחפתי לשאיפות מוגזמות בגלל הפחד מאכזבות, ועבר זמן עד שקלטתי איזו מתנה ענקית קיבלתי. נכון, איבדתי את במת התיאטרון, אבל מצאתי במה אחרת שבה אני לא תלויה באף אחד. זה השואו שלי. אני העורכת, הבמאית, השחקנית וגם זו שמקבלת הצעות לעסקים ומנהלת משא ומתן על פרויקטים מסחריים. זה מעל ומעבר לכל חלום".
דירה חדשה מהניילון
הסוד שלה טמון בדרך אל האושר שעוברת, כידוע, דרך הגיהינום. "את רוצה דוגמאות?" היא שואלת ולא ממתינה לתשובה. "הגענו לדירה זמנית, ובעל הדירה גנב מאיתנו את כספי הפיקדון, כמה עשרות אלפי שקלים, כל מה שהיה לנו בארנק. צילמתי. בהמשך לקחנו אותו לבית משפט וזכינו, אבל כשפנינו להוצאה לפועל התברר שהוא מעל החוק. זו הייתה הפעם הראשונה שחווינו מה זה להיות מהגרים, ששווים פחות. צילמתי.
"עברנו לדירת הקבע ביום שבו אירלנד נכנסה לסגר הראשון ובניגוד לישראל, שיודעת לתפקד במשברים, קרסה טוטלית. ואנחנו, בדירה חדשה מהניילון, ריקה לחלוטין וגם בלי כסף, פנינו לישראלים שבקושי הכרנו ושנוררנו מהם את הבייסיק של הבייסיק. שולחן וכיסא. צילמתי הכל, בזמן אמת, וחוויתי תחושה של מסוגלות שלא הייתה מוכרת לי. תמיד סמכתי על הידע, 'תלמד – תצליח' וכאלה, והאינסטגרם הוכיח לי שבלי שום ידע, עם אינסטינקטים בלבד, אפשר להתקדם ואפילו לפרוץ".
איך?
"לא יודעת. זה נשמע לא הגיוני, אבל ככל שיותר סבלתי – כשהיו לנו פחות אמצעים ופחות נגישות לארץ – נכנסתי לאיזשהו מוד הישרדותי ופשוט פרחתי. מצאתי בעצמי מאגר בלתי נדלה, ולאט־לאט העמוד תפס תאוצה. ל'אוקסיטן היו הראשונים שקטפו אותי, די בהתחלה. הם אהבו את התוכן שלי והציעו לי להיות השגרירה שלהם. התרגשתי. אמא שלי, אילנית, משתמשת במוצרים האלה כבר שנים.
"אלמוג בוקר התחיל לעקוב אחריי ושאל אם בא לי להיות שליחת 'חדשות היום' באירופה. כן, למה לא לנסות. אחרי כמה אייטמים רציניים צילמתי ראיונות קלילים עם אירים שנתקעו ברחוב בלי בירה והחלפתי פאזה. לשיא שלי הגעתי עכשיו, כשמטא בחרו בכל מדינה עשרה יוצרי תוכן שהם מהמרים עליהם כעל הדבר הבא. אני, הבחורה שלא ידעה לצלם, נבחרתי לנציגה הישראלית של הדור הבא של יוצרי התוכן? נתתי לעצמי ח"ח. עשיתי את זה בעשר אצבעות. הרווחתי את זה ביושר".
חלומות על מדריד
הרומן שלה עם "מלכת היופי של ירושלים" התחיל באודישן מצולם. "כשהתבקשתי לבוא, אירלנד וישראל עוד לא היו בסגר והגעתי בטיל. מרוב לחץ איבדתי את הקול ועשיתי אודישן בלי סאונד, סרט אילם. יומיים אחרי שחזרתי לדבלין שוב הזעיקו אותי ארצה, למאץ', שאחריו חזרתי לדבלין ברגשות מעורבים. רציתי את התפקיד הזה בכל מאודי ופחדתי בכל מאודי. אמרתי לדור שאנחנו בכלא. אם אתקבל לסדרה אצטרך לעשות מסע של כמה שדות תעופה כדי להגיע ארצה, לשבועיים של בידוד. פחדתי שלא יחכו לי, שייקחו מישהי אחרת, וכך אחמיץ את מה שאולי יהיה תפקיד חיי. הסברתי שאני מעדיפה להיות בישראל אם וכאשר תגיע התשובה השלילית, מפני שלהישאר בדבלין זה לוותר מראש".
הם יצאו למסע מפרך, שעבר "בלונדון הנעולה, אין מלונות ואין אייר בי־אן־בי. כתבתי בקבוצות של ישראלים שאני מחפשת איפה להניח את הראש וישנתי אצל מישהי שהייתה איתי בצבא. דקה אחרי שנחתנו בבן גוריון צילצלו לבשר לי שהתקבלתי. גם זה צולם".
במקביל ל"מלכת היופי" היא הצטלמה לעונה השנייה של "שבאבניקים" ובמשך חצי שנה בעלה התנהל על הקו, כפוף לסגרים. "רילוקיישן הוא גם מבחן לזוגיות. או שהוא מחזק אותה – או שהוא מפרק אותה. אותנו הוא הידק. רק עכשיו, באיחור של שלוש שנים, נתחיל את הרילוקיישן האמיתי. בכריסמס נצא בפעם הראשונה לטיול באירלנד. עוד לא ראינו כלום".
יש צפי לסיום הרילוקיישן?
"לא, עוד לא מיצינו. בא לי עוד אחד. אולי במדריד, אם דור ימצא שם עבודה. לא תהיה לי בעיה להסתדר ברחוב. למדתי ספרדית מהסדרה 'קטנטנות', ואני לא דואגת לעתיד המקצועי שלי. קריירה זה לא שיחת טלפון שאפשר לפספס. אני הארד־וורקרית. למשהו חשוב אגיע מכל מקום בעולם, ואהיה הרבה יותר מפוקסת משחקנית שבאה משינקין ונותנת גז בניוטרל. לי אין זמן להתבחבש. אני מתעדפת. הקשיים רק מחדדים אותי. מי היה מאמין שאצליח להפוך את הדפקט לאפקט? על הטוב והרע אני אומרת תודה".
הטיפ של שלי: רגע לפני שאתם יוצאים לרילוקיישן
"ותרו על השאיפה המגוחכת והמיותרת לעבור את זה בצורה חלקה וקלה. למה שזה ילך חלק? טוב מאוד שזה לא הולך חלק. ברגעים האלה הקסם קורה ואתה גדל. במקום לרקום תוכניות למקום שבו לא גרת מעולם עדיף לצאת להרפתקה הזאת בראש פתוח. יהיה קשה ויהיה מהמם. יהיה כאב ויהיו גם כאבי גדילה שיעזרו לך להתבגר".
בלייזר: אומה, מחוך: מנגו, מכנסיים: ריזרבד, תיק: H&M, נעליים: אלדו; בשער – ז'קט: אסיה, מכנסיים: ריזרבד, עגילים: קרן וולף
