ריקי בצרי הייתה חיילת בת 19 כשביקרה, בפעם הראשונה והאחרונה בחייה, בסניף של צער בעלי חיים. "השירות שלי כסמלת מבצעים בחיל האוויר איפשר לי לשהות בבית שלושה ימים בשבוע, והחלטתי לנצל את הזמן הזה לטיפול בכלבים וחתולים, כמו שעשיתי בילדותי", היא מספרת. "ביפו, שם גדלתי, היו המון בעלי חיים משוטטים, וכבר בגיל ארבע טיפלתי בפצועים ובחבולים. צער בעלי חיים הייתה אז העמותה הישראלית היחידה שפעלה בתחום הזה, ורציתי להתגייס לשורותיה".
זה לא קרה. "אחרי סיור במכלאות ובכלובים התבקשתי לחתום על מסמך סטנדרטי בנושא המתה של כלבים וחתולים שגם אחרי שהות ממושכת לא מצליחים למצוא להם משפחה מאמצת. קראתי את ההצהרה, אמרתי 'לא תודה' ועזבתי. אולי הייתי תמימה מדי", היא מודה, "אבל מאז ועד היום האידיאולוגיה שלי לא השתנתה. אני מאמינה שאף אדם לא יכול להחליט מי יחיה ומי ימות. המתת חסד צריכה להתבצע רק כשבאמת מדובר בחסד, כשבעל החיים סובל מאוד ואין שום אפשרות רפואית לעזור לו. אסור להרדים בעל חיים רק מפני שאין לו מקום בכלבייה".
במהלך לימודי הפסיכולוגיה בצרי קיבלה השראה ממשפחות אומנה לילדים שהוצאו מחזקת הוריהם בצו של בית משפט, והמציאה את המודל של משפחת אומנה לבעלי חיים. "למרות שגרנו בדירה קטנה התחלתי לקחת כלבים עזובים אליי הביתה, פירסמתי מודעות עם תמונות ומצאתי להם משפחות. כשאנשים הרימו גבה הסברתי איזה משבר חווה כלב ביתי, שהתרגל לחיים נוחים ומפנקים, כשיום בהיר אחד מעבירים אותו לכלוב עם עוד ארבעה־חמישה כלבים. איפה החופש? איפה הטיולים? קצת יחס אישי? זה נורא. רוב הכלבים מתחרפנים מזה, הופכים לתוקפניים, מפתחים בעיות התנהגות חמורות וקשה להם לבנות אמון מחדש".
גם העובדה שהמעוניינים באימוץ ראו את הכלב בסביבה ביתית, במיטבו, לא מרוט פרווה ומוכה קרציות, תרמה להצלחת המודל, ובצרי נזכרה בביקור ההוא, במכלאה. נציגי העמותה אמרו לה אז "אם המדיניות שלנו לא מקובלת עלייך אז תקימי לך עמותה משלך" – וזה בדיוק מה שהיא עשתה. לפני 45 שנה היא הקימה את "אס או אס חיות" עם שלושה שותפים שלא זכו להגיע לחגיגת יום ההולדת של העמותה לאחרונה במוזיאון ארץ ישראל. "אורי בראל ז"ל נתן לנו ייעוץ משפטי בהקמה, מונה הלפמן עברה לנהל עמותה לבעלי החיים בפריז ושם נפטרה, אבל ד"ר זאב שיינר, וטרינר עם נשמה שליווה אותי מההתחלה, הלך לעולמו רק לפני חודשיים. הוא הספיק לראות ש'אס או אס חיות' הפכה לעמותה הגדולה ביותר בישראל. במסגרת ההכנות לערב הזה נברנו בתיקים ומצאנו שכ־80 אלף כלבים וחתולים אומצו דרכנו".
בצרי, יפהפייה בת 70, נשואה ל"גבר מדהים שתומך בי ובעמותה, אבל מעדיף לשמור על פרטיותו". היא אמא של רן, יבואן, טל, פיזיותרפיסטית, ולאקי, כלב קולי בן 19 וחצי, וסבתא לחמישה נכדים. דני סנדרסון ולהקתו העיפו את התקרה בערב ההתרמה שנשא את הסלוגן "45 שנות הצלה, חמלה ואהבה", אורנה בנאי סיפרה על החתולה שלה שאוהבת להתחבא בארון ועוד לא למדה לצאת ממנו, וכשבצרי קיבלה תעודת הוקרה על מפעל חייה היא הודתה ל־600 המתנדבים שמשכנים את המועמדים לאימוץ בבתיהם ומדי שבת מביאים אותם ליום האימוץ הגדול ביותר בארץ שמתקיים בכניסה לשדה התעופה של הרצליה. "בחורף, בקיץ, כל שבת – אנחנו שם, עם כ־130 כלבים ו־20 חתולים".
גם את עדיין מתייצבת שם?
"ברור. גם מתייצבת וגם מסתבכת. בשבת האחרונה הגיע בחור נחמד ואמר 'באתי להחזיר את הכלב שאימצתי ממך לפני שנתיים'. שאלתי אם יש בעיות, והבחור הפליג בשבחו של הכלב שניחן באופי מדהים. 'אז למה אתה רוצה להיפרד ממנו?' 'מפני שאנחנו עוברים לבית שכור שאליו אסור להכניס בעלי חיים'. אמרתי לו 'רגע, רגע, אתה לא מחזיר לנו את הכלב, אתה נוטש אותו. אתה מעדיף להשאיר את הכלב החמוד שלך אצלנו, ללכת הביתה ולשכוח ממנו'. זו תופעה שעדיין לא הצלחתי לפענח אותה. אם בבית מסוים אוסרים עליך להכניס כלב אז תמשיך לחפש עד שתמצא בית ידידותי לכלבים. אתה יכול להתאמץ ולהשאיר את הכלב אצלך גם כשתנאי הבית והמשפחה משתנים וגם כשמתעוררות בעיות. ברגע שלקחת כלב אתה אחראי עליו עד סוף חייו".
שכנה שלי שצילצלה אליכם והתעניינה באימוץ גור סיפרה שעברה חקירה שלא הייתה מביישת את האינקוויזיציה.
"אנחנו מקשים בעניין של גורים מפני שרוב האנשים לא יודעים במה כרוך גידול של גור בן חודשיים שדומה לתינוק. מי שלא גידל כלב לא מעלה בדעתו שגור דורש שיהיו איתו ושיעבדו איתו על התנהגויות והרגלים כדי שהוא לא יכרסם את הרהיטים ולא יעשה נזקים. הם מסתכלים רק על החמידות שלו. בגיל שלושה־ארבעה חודשים, כשהגור מתחיל להתבגר וקורע את הספות, הם מעיפים אותו. גור משתולל מפני שהוא לא קיבל טיפול נכון. מה שהשקעת בכלב – זה מה שתקבל. הכלב המאומץ הוא בן משפחה לכל החיים, ולפעמים אנחנו מקשים בניסיון לברר אם השידוך אכן מתאים".
איך אתם עושים את זה?
"כשמשפחה מגיעה ליום האימוץ המרוכז שלנו והילדים באורות, מבטיחים לטייל איתו שלוש פעמים ביום, אני לא מתרגשת. מניסיוני, ההתלהבות של הילדים מחזיקה שבועיים גג, ולכן אני מסבירה להורים שהגידול של גור כרוך באחריות ומחויבות ובודקת אם יש במשפחה עוד דמויות שיכולות לטפל בכלב. במקביל אני בודקת איזה חבר לחיים מחפשים ההורים. אוהבי ספורט ישמחו לאמץ כלב שייצא איתם לריצות, ואחרים מחפשים כלב דמוי שטיח. זה הבדל משמעותי. בנוסף, כל מי שמאמץ מקבל חודש להתחרט. בשבועות הראשונים אנחנו מלווים את המשפחה המאמצת, עונים על שאלות ומנסים לחזק את ההתאמה. אם עובר יותר מחודש זה לא נקרא להחזיר, זה למסור אותו או לזרוק אותו, תלוי מאיזו זווית מסתכלים".
כאשת חינוך שהכניסה לתוכנית הלימודים את פרויקט "משתיים עד ארבע", שמפתח בדור העתיד את האחריות להולכים על ארבע, בצרי שואלת: "מה תעשה אם יתברר שהילד שלך סובל מלקויות למידה? תחזיר אותו? תכעס עליו? להפך, אתה תעבוד איתו ותבנה לו מעטפת תומכת כדי לקדם אותו. ואתה תעשה את זה לא רק מתוך מחויבות, בעיקר מאהבה".
איזה משקל יש להופעה החיצונית של הכלב על סיכויי האימוץ שלו?
"רוב האנשים רוצים כלבים ביתיים וחמודים, ואני מבינה אותם. יש קבוצה מצומצמת מאוד של אנשים שבאים לאמץ מתוך חמלה, ודווקא אותם אנחנו מחפשים. מדי שבוע אנחנו מציעים עשרים כלבים שממתינים לאימוץ כבר יותר משנה. אלה כלבים שדורשים השקעה וטיפול גדולים מהרגיל, כאלה שהנשמות שלהם התרסקו בנטישות חוזרות או כאלה שעברו התעללות ועלולים לנשוך מתוך פחד, והם פחות קורצים לאלה שמחפשים זנב מכשכש. קשה מאוד למצוא בית לכלבים האלה, שאיבדו את האמון בבני האדם. הם זקוקים להרבה זמן לצורך התאקלמות במקום החדש".
אומרים שהאנושות נחלקת לשני סוגים – אנשי כלבים ואנשי חתולים.
"זה נכון. החלוקה הזאת עדיין קיימת. מעטים מאוד הם אלה שאוהבים גם וגם. אורנה בנאי אימצה דרכנו את כלבתה סופי, היא אמרה 'החלטתי לקחת כלבה שאף אחד לא רצה אותה, ואחרי שלקחתי אותה הבנתי למה אף אחד לא רצה אותה'. ועכשיו היא אימצה מאיתנו חתולה".
למה העמותה הכי גדולה בארץ זקוקה לערב התרמה?
"אנחנו נותנים את המענה הכי גדול לכלבים וחתולים חסרי בית, אבל לצערי אנחנו לא מצליחים לתת מענה לכל מי שצריך, ואני מפנה את האצבע המאשימה כלפי מדינת ישראל. לא רק שהיא לא נותנת לנו עזרה תקציבית, היא גם לא לוקחת אחריות על בעלי החיים המשוטטים. מסתובבים בארץ עשרות כלבי בר שכל חצי שנה מביאים עוד עשרות גורים, והתוצאה היא שאין מקום בעמותות ומרדימים הרבה מאוד כלבים". •
אמץ חבר
דונה, זיגי, נירו, אביבית וכלבים נוספים יחכו לכם בשבת הקרובה ביום האימוץ של עמותת SOS בהרצליה
תרומות לעמותת "אס או אס חיות": 03-7441010, 03-7441111
