שבוע אחרי בעיטת הפתיחה של העונה יצאה לדרך גם שנת הלימודים. עדיין קשה לקבוע אילו איומי השבתה היו מלחיצים יותר – של המורים בתיכונים או של השופטים במגרשים – וזה בדיוק הזמן לבחון את מצבו הפדגוגי של הכדורגל הישראלי, בעיקר בלימודי הליבה.
היסטוריה. הצורך בריגוש עצמי חרף הבדלי הרמות ביחס לליגות הנחשבות באירופה מתבטא תמיד במשפט: "זה הלחם והחמאה שלנו". ובכן, גם בהשוואה למה שהיה פה בעבר, ליגת העל היא הקרקר והמרגרינה שלנו. איפה היא ואיפה ה"עוד שבת של כדורגל" בביצוע הרצל קביליו ז"ל, "שירים ושערים" עם האות המרטיט ו"מבט ספורט" עם נעימת הפתיחה המיתולוגית? נשארנו עם מחזור שנמרח על שלושה ימים וניפוחי שכל יום־יומיים ואינסופיים על שיטת היהלום ומעבר ל"שלושה בלמים". ממש בינה מלאכותית.
תנ"ך. "בעזרת השם ננצח", יאמרו שחקנים בראיונות שלפני, המהדרין ישמיעו קריאת שמע בעלותם למגרש ובכובשם שער, על אף שבורא עולם אינו אוהד כנראה של שום קבוצה (לפי התוצאות, גם לא של הנבחרת). בתנ"ך נכתב אמנם על הקב"ה "וירם קרן לעמו" (תהילים קמ"ח), אבל בדרך כלל זה מסתיים בהחמצה.
חשבון. נהג יוצא מבאר־שבע לחיפה בשעה 14.00, במהירות ממוצעת של 90 קמ"ש, משלם 115 שקל לכרטיס כולל עמלת אינטרנט (מה זה???), 25 שקל עבור נקניקייה בלחמנייה ו־10 לכוס שתייה. מחיר הדלק 6.94 שקל לליטר. כמה יעלה לו התענוג, בהנחה שחנה הרחק כדי לא לשלם על חניון, ובאיזו שעה ישוב לביתו אם השופט הוסיף במצטבר 12 דקות לשתי המחציות?
לשון (במובן של חנופה). מאמנים שמדקלמים אחרי הפסד: "אני רוצה להתנצל בפני האוהדים", ושחקנים שאומרים: "המאמן הכין אותנו בצורה מצוינת".
אזרחות. השאלות המרכזיות שיידונו בתוכנית הלימודים: האם כולם שווים בפני החוק, על רקע האזרחות של דניאל סונדגרן והתושבות הארעית של עלי מוחמד, ומה עדיף לנבחרת – מיגל ויטור או סתיו למקין?
עברית. סוגיית המגדר בשפה באה לביטוי בראיונות הסיום, באמצעות שחקנים ומאמנים שאומרים "שתי שחקנים" או "שני הקבוצות", שלא לדבר על שדרים המדווחים כי "המנצחת חזרה עם מלוא שלושת הנקודות". שלום כיתה א'.
אנגלית. בניגוד למה שקורה בדרך כלל בכדורסל, עם מראיינים ששולטים בשפת הזרים על בוריה, בכדורגל נשלחים לראיונות הסיום שדרים שמשוועים למתורגמן. מצב שמוביל בדרך כלל לשאלות מורכבות כמו: "אר יו הפי פרום דה סקור?" ואחרי זה עוד טוענים שהכדורגל זו שפה בינלאומית.
חלומם הרטוב של האוהדים
לכבוד פתיחת העונה השיקו משטרת ישראל ומינהלת הליגות "פיילוט משותף", במטרה "לבחון הכנסת שקיות שתייה למגרשי הכדורגל". הסייגים שנקבעו: נפח השקית עד ליטר וחצי ותכולתה תהיה מים בלבד. אולי באמת כדאי להתקין ליד כל מושב מוט לשקית השקופה, במתכונת של אינפוזיה.
הנכונות לא לייבש את האוהדים, בהתחשב בחום ובאיכות המשחק, בהחלט מבורכת. מצד שני, כישלונן של המשטרה והמינהלת בהתמודדות עם הברחת אמל"ח קשיח ובלתי שקוף ליציעים, מעלה ספק רציני באשר להצלחת הפיילוט. הנבואה ניתנה לשותים.
