מכתב שכתבתי לבני בכורי רשי, שעלה השבוע לכיתה א'.
רשי, משוש חיי. זה מוזר לכתוב משוש פתאום, אבל אני מרגישה שרק עכשיו הבנתי את משמעות המילה. אתה עולה לכיתה א', מתחיל את חייך כבר לא כתינוק יונק או פעוט שובב, אלא ילד אמיתי. ילד שהוא פשוט זה - משוש. אושר שמתחיל ואין לו סוף.
אריסטו אמר "הראה לי את הילד בן השבע ואראה לך את האדם שהוא יהפוך להיות". אמנם אתה עוד לא בן שבע, אבל אתה כבר כולך אדם. ואני רואה בעיני רוחי את הגבר שתגדל להיות. עם מחשבות ומסקנות ותהיות ושאלות. ולא להכל יש לי תשובות.
אני רוצה לתת לך תשובות, אבל אני גם רוצה להגן עליך, לומר לך שבגיל הצעיר לא צריך לדעת הכל.
אתה מעניק לי (ולאבא שלך כמובן ולאחותך הקטנה) חוזק בלתי נתפס. אתה סקרן ומצחיק ונפלא ואפשר להביט בך שעות. אתה גורם לי לרצות להיות האדם הכי טוב שאני יכולה להיות. ואני תוהה איך כל מי שהורה לא מרגיש ככה, כלומר איך ייתכן שעולם שיש בו הורים רבים כל כך, יכול להיות רע? איך בכל רגע נתון אנחנו לא עושים את כל מה שאנחנו יכולים, כדי להבטיח שחייכם יהיו טובים משלנו?
בזכותך אני מחייכת וצוחקת ללא הפסקה עד הפוש הבא. או עד העיתון של הבוקר. אתה לומד לקרוא. כבר לא תצטרך שאקריא לך ולא אוכל לסנן לך דברים. לא אוכל לומר לך שהתמונות בעיתון הן מארץ רחוקה אלא למעשה צולמו שני רחובות מאיתנו. אתה תלמד מספרים וחשבון וכבר לא תצטרך ליווי לקופה. כבר עכשיו אתה לא צריך, ואני עוד נאחזת בחוק ושוטחת בפניך שאי־אפשר לחצות כביש לבד עד גיל תשע. ובגיל תשע? היש דבר מפחיד יותר מכבישי ישראל?
אתה שואל אותי תמיד ואני מנסה להסביר לך את העולם, והתשובות שיש לי הן מורכבות. לפני כמה ימים שאלת אותי אם אני מאמינה באלוהים, ועניתי לך: שאיך אני יכולה שלא להאמין באלוהים אם הוא שלח לי את הילד הכי טוב בעולם. אני רוצה להבטיח לך שלעולם לא אפסיק להפוך עולמות בשבילך. אלמד אותך שרק בני אדם משנים את העולם. זה הכוח שאלוהים נתן לנו. את כוחה של בריאת העולם. והבנתי זאת כשיצאת מגופי, כשהתחלתי לברוא בעצמי ובזכותך הבנתי את העולם כולו.
ואסיים בעוד אמרה מפורסמת, של לואי פסטר: "כשאני פוגש ילד אני מתמלא רוך וכבוד, רוך כלפי הילד שהוא כעת וכבוד כלפי מה שהוא אולי יהפוך להיות". אני אכן מתרגשת ומלאת הודיה על הכבוד שנפל בחלקי לגדל אותך. אני יודעת שגם ביידן וגם ביבי וגם טראמפ וגם מהטמה גנדי, אמא תרזה, צ'רצ'יל, גולדה מאיר ורות ביידר גינסבורג, כולם הלכו לכיתה א'. והיו חמודים וחששו, והכינו תיק בלילה ולא נרדמו מרוב מחשבות. אני מברכת אותך להצליח בכל מעשיך ולהישאר טוב ונדיב כפי שהינך. הלוואי.
אוהבת,
אמא.