"הרגע שבו הבנתי שמשהו לא טוב קורה איתי היה ביום שבו ביקרנו לראשונה בכיתה א', כשהמורה אמרה לנו לצאת להפסקה ראשונה. תוך שנייה כולם יצאו החוצה, ואני נשארתי בפנים. אני זוכרת שחשבתי שזה כל כך טבעי בשבילי להישאר, באותה מידה שזה טבעי להם לצאת החוצה. איך ייתכן שאני הילדה היחידה שרוצה להישאר בפנים? בחוץ, הכל נראה לי מאיים, ג'ונגל של ילדים. שאלתי את עצמי אם החוויה הזו של לאכול לבד בהפסקה תחזור על עצמה. נבהלתי והייתי עצובה לגלות שכן".
אורי שכטר התמודדה בילדותה עם חרדה חברתית. כיום היא מנחה קבוצות בעמותת "רקפת", שמפעילה קבוצות חברתיות רגשיות לילדים ולבוגרים המתמודדים עם קשיים חברתיים על רקע של מופנמות וחרדה חברתית. "זה כלוב שקוף", שכטר מספרת, "החוויה הזו של להופיע נגיד מול מאה אנשים? זו הייתה ההרגשה כשהייתי צריכה לזרוק לפח בכיתה. הייתי מנסה לתזמן את הזמן שבו תשומת הלב לא תהיה עליי, שלא אעשה משהו לא נכון. הכל היה נראה כל כך תהומי".
אז שלא יסתכלו עליי, לא יתקרבו אליי?
"כן, ובמקביל השאלה – למה אף אחד לא רואה אותי? הם בטח חושבים שאני משעממת כי אין לי מה להגיד. הייתי מתפוצצת מפנים. כל דבר קטן הרגיש כמו ביקורת, השפלה. כשכן הייתה ביקורת, היא התעצמה לממדים עצומים. כל מבט היה יכול לגרום לפה שלי להתייבש, לדופק לעלות, כאילו הלב שלי הולך להתפוצץ. וכל מה שיש לי הוא רק לכעוס על עצמי, ואני לא מבינה מה קורה איתי. הייתי מותשת, עייפה מלפחד כל הזמן. הסיוטים שלי בלילה היו על בית הספר, והתעוררתי עם משקולת עצומה על החזה".
פרופ' עידן אדרקה, פסיכולוג קליני מומחה וראש התוכנית הקלינית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, מסביר שחרדה חברתית היא מצב שבו אנחנו מאוד חוששים מביקורת או משיפוט של אנשים אחרים. "אנשים עם חרדה חברתית חשים כך במצבים שבהם רובנו לא היינו מרגישים זאת בעוצמה כזו", הוא אומר. "בשיחת מסדרון, בשיחה חברית, אני יכול פתאום להרגיש כאילו שאני מול 200 אנשים, וכולם מסתכלים עליי. חושבים שילדים או אנשים עם חרדה חברתית הם סנובים, כי הם לא מדברים איתנו, אבל בפנים הם מתים מפחד. להכיר את התופעה, זה הצעד הראשון".
בעמותת "רקפת" מציעים כלים להורים לטיפול בנושא: לזהות את הקושי ולהבין עם מה מתמודד הילד. נהלו שיח פתוח ומאפשר, היו קשובים, ואל תתמקדו במתן תשובות ופתרונות. סייעו לילדים להיחשף בהדרגה למצבים שאותם הם תופסים כמאיימים. לוו אותם בתמיכה, הבנה ועידוד על כל צעד. הדרך היעילה ביותר להתגבר על חרדה חברתית היא דווקא יחד, בזירה החברתית. במפגש מבוקר, רצוי גם מונחה מקצועית. אל תדחפו לשינוי מהיר או קיצוני מדי. חזקו את הקשר עם הצוות בבית הספר. גייסו מחנכים, מורים ויועצים שמבינים ומודעים לקושי.
