כלקח מהבעיות שהתעוררו סביב תקציבים דו־שנתיים, נדרש השנה משרד האוצר להגיש לוועדת הכספים דין וחשבון על "מה נשתנה": מה נשתנה בכלכלה בשמונת החודשים הראשונים של התקציב השוטף ומה השפעת השינויים על התקציב לשנה הבאה, שכבר אושר בכנסת. והעיקר, האם נדרשים בו תיקונים משמעותיים, מרכזיים.
הדוח שהוגש שלשום לכנסת מתאר מציאות ידועה ומשביעת רצון. בהשוואה לתחזית מתחילת 2023 ההאטה בפעילות הכלכלית קלה יחסית. ההאטה כשלעצמה רצויה: היא הרי האמצעי היחיד שדרכו מקווה בנק ישראל לבלום אינפלציה, כפי שהצהיר והסביר הנגיד פרופ' ירון פעם אחר פעם. גירעון הממשלה אמנם צפוי להיות טיפה יותר עמוק מהחזוי, אך שיעורו, פחות מ־1.5% מהתוצר, עדיין יוצא דופן לטובה על רקע הגרעונות בתקציבי מדינות החברות ב־OECD. קצב האינפלציה השנתי אמור להתכנס בעוד כמה חודשים לכ־3.5% ועודפי הדולרים ימשיכו לזרום לארץ.
עם נתונים כאלה יכול היה שר האוצר לתת למספרים לדבר בעד עצמם ולהוסיף למסמך הסיכום של כלכלני משרדו, הכתוב בשפה מקצועית נקייה וזהירה, משפט תודה אחד. נו, שני משפטים.
אבל סמוטריץ' לא עמד בפיתוי וגם נשכחה ממנו האמירה "כל המוסיף גורע". הוא דרש "לייפות" את הניסוחים השקולים והמדודים של כלכלניו, שכמקובל הדגישו את הסיכונים לתרחישים אופטימיים, ומשלא הצליח, הוסיף לדוח מכתב השתבחות עצמית בחתימתו הכולל גם התקפה פוליטית שלוחת רסן על המחאה נגד הרפורמה המשפטית. סמוטריץ' חוזר במכתבו על טענת שווא ולפיה המחאה מתכוונת לפגוע בכלכלה הישראלית ולהזיק לה - השמצה נטולת בסיס שרק גורעת מהתמונה האובייקטיבית החיובית של ביצועי המשק ורותמת אותה למטרותיו המפלגתיות. סמוטריץ' טובל את התבשיל הטעים ברוטב פוליטי דוחה שהוא עצמו הכין. מיותר, מקומם ומזיק. היצר הרע של אנוכיות ומפלגתיות גבר על שר האוצר והוליכו למחוזות של הזיה קונספירטיבית, הרחוקים ממעיינות הכלכלה. איך אמרו זאת חכמינו? הרודף כבוד, הכבוד בורח ממנו.
סמוטריץ' חוזר על טענת שווא ולפיה המחאה מתכו ונת לפגוע בכלכלה הישראלית - השמצה נטולת בסיס שרק גורעת מהתמונה האובייקטיבית החיובית של ביצועי המשק
