שבתי שביט, ראש המוסד לשעבר, הלך אתמול לעולמו מהתקף לב במהלך טיול באיטליה - והוא בן 84. שביט ורעייתו, ביחד עם קבוצה של ישראלים, עשו הליכה רגלית להר הגעש אתנה בסיציליה. לפתע לקה שביט בליבו והתמוטט. חברי הקבוצה ביצעו החייאה בשטח והבהילו אותו כשהוא בחיים בית חולים, שם נקבע מותו. כעת נעשים מאמצים להשיב את ארונו של שביט לישראל, כך שמועד הלוויה טרם נקבע.
שביט כיהן בראש ארגון הביון הישראלי בשנים 1996-1989, בין היתר בתקופת מלחמת המפרץ. עם דבר פטירתו של שביט, פירסם ראש המוסד דוד (דדי) ברנע הודעת השתתפות בצער המשפחה ומשרתי הארגון. "שבתי שביט, ראש המוסד השביעי, היה מעמודי התווך של עולם המבצעים, המודיעין, והביטחון האסטרטגי של מדינת ישראל".
ברנע הוסיף: "לאחר פרישתו המשיך שביט לתרום רבות לשימור המורשת והידע הארגוני וחנך דורות של ראשי מוסד ומפקדים בארגון. שביט כיהן כנשיא אגודת הגמלאים של המוסד במשך שנים ארוכות וראה בכך שליחות חשובה. משפחת המוסד מרכינה ראש היום בענווה ובצער רב על לכתו של מפקד וראש מוסד אמיץ, ערכי, מסור ומוערך אשר הקדיש את חייו למדינת ישראל ולביצור ביטחונה. יהיה זכרו ברוך".
שביט נולד בישראל ב־1939. בצבא שירת בסיירת מטכ"ל מיד לאחר הקמתה. הוא היה בעל תואר ראשון במזרחנות מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד.
שביט התגייס למוסד ב־1964 והחל את דרכו בארגון בתפקיד קצין איסוף של אגף צומת באיראן, בהמשך פעל גם בכורדיסטן ושירת בכמה תפקידים מבצעיים ובתפקידי פיקוד בכירים. בשנים 1989-1986 כיהן בתפקיד המשנה לראש המוסד דאז נחום אדמוני.
באתר המוסד צוין כי בתפקידו התאים שביט את מבנה ארגון המיון ופריסתו ואת תורות הלחימה שלו לשינויים ולאירועים ההיסטוריים החשובים שהתרחשו בעולם באותה העת. בתקופתו התרחב העיסוק המוסדי בזירה העיראקית ובזירה האיראנית בעקבות הפלישה של עיראק לכווית ותחילת מאמצי הפיתוח הגרעיני באיראן.
כמו כן הרחיב המוסד את קשריו עם מדינות מזרח אירופה לאחר סיום המלחמה הקרה, וכן את הקשרים עם סין ומדינות מזרח אסיה.
במהלך כהונת שביט במוסד, חילץ הארגון יותר מ־16 אלף יהודים מאתיופיה והביא אותם לארץ.
שביט סיפר לאחר פרישתו כי בשנת 1982, בשעה שסודן שימשה כתחנה בדרכם של יהודי אתיופיה ארצה, ניגשו אנשי המוסד לסודנים והצליחו לשכנעם כי הם פועלים במסגרת "כפר נופש" סמוך. שביט גילה בדברים שנשא ב־1998 כי "הכפר פעל ככפר נופש לכל דבר, והוא אירח צוללנים מכל רחבי סודן. פעולות החילוץ כוונו לימים שבהם הכפר היה ריק מאנשים ומאורחים".
עם כניסתו לתפקידו נבחנה בהרחבה סוגיית "התרבות הארגונית של המוסד", שהתמקדה במישור הערכי ובסוגיות משאבי אנוש. כמו כן נוסח ה"אני מאמין" (credo) של המוסד והוגדרו ערכי הארגון.
לאחר שירותו במוסד התמנה שביט למנכ"ל "מכבי שירותי בריאות" ואחר כך פנה לעסקים. נוסף על כך הוא שימש שנים ארוכות יועץ לוועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
לפני כשנה פירסם שביט מאמר ב"ידיעות אחרונות" ו־ynet על אודות המצב המדיני.
בין היתר הוא כתב אז בטור: "אדמה היא מושא הסכסוך. מדובר בפיסת קרקע שהייתה שלנו וממנה גורשנו בחורבן בית שני. העם היהודי שרד מאז ועד הקמת מדינת ישראל ב־1948 גם ללא טריטוריה - ללמדך שבמקרה שלנו, האדמה איננה תנאי הכרחי לקיומנו כעם”.
