מנור סולומון הוא הכוכב הגדול של הכדורגל הישראלי, הלגיונר הבכיר שמשחק בליגה הטובה בעולם. בשבת האחרונה הוא פתח בהרכב טוטנהאם בניצחון החוץ על ברנלי וסיפק לראשונה בקריירה שני בישולים במשחק, שסידרו לו מקום בהרכב המחזור בפרמייר־ליג – ובכושר הנהדר הזה הוא יגיע מחרתיים (21.45) למשחק החשוב ביותר של נבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות יורו 2024, מול נבחרת רומניה בבוקרשט.
רגע לפני שהצטרף לאימוני הנבחרת, ליוויתי את סולומון במשך שבוע בלונדון. נפגשנו בשכונת הפאר שבה עבר להתגורר, באצטדיון טוטנהאם הוטספר ובמתחם האימונים של הקבוצה, שנחשב לאחד המפוארים בעולם – והכתבה תפורסם במלואה מחר בגיליון הענק של מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".
לפני המשחק מול ברנלי, סולומון עוד היה עסוק בהעברת הציוד שלו מהדירה בשכונת צ'לסי לסנט ג'יימס, שבה דמי השכירות החודשיים של דירת שלושה חדרים מגיעים ל־50 אלף שקל בממוצע. הוא מתנייד למתחם האימונים בג'יפ פורשה, אבל הוא ובת זוגו דנה וושינה עולים לפעמים גם על הרכבת התחתית היעילה. "מה שכיף בלונדון", הוא אומר, "זה שגם אם מזהים אותך, וגם אם אתה הכוכב הכי גדול – לא מציקים לך. זה לא כמו במנצ'סטר או בניוקאסל".
"ברור שנבוא לנצח"
סולומון מאמין בעצמו בקרבות ההרכב מול השמות הגדולים בטוטנהאם, אבל מעדיף לשמור על צניעות וסבלנות. בענייני הנבחרת, לעומת זאת, הוא מדבר בביטחון רב. "חייבים לעשות תוצאה טובה ברומניה, ניצחון או לפחות תיקו. ברור שנבוא לנצח. ראיתי את הנבחרות הצעירות בקיץ, ההצלחות היו שילוב בין מאמנים טובים – אופיר חיים וגיא לוזון – לשחקנים איכותיים, וזה נותן השראה לכולנו. זה גם אומר, בעיקר, שיש לנו דור שחקנים טוב ורבים מהם ישתלבו בנבחרת הבוגרת. ועדיין, אי־אפשר להשוות נבחרות צעירות לבוגרים, זה שמיים וארץ".
עם כל הכבוד ליתר השחקנים, נבחרת ישראל תלויה בעיקר בו, והוא לא מפחד מהציפיות הגדולות. "אין לי בעיה עם הלחץ. יש שחקנים שאוהבים אותו, יש כאלה שלא, אבל אני שמח שהכל יהיה עליי. מעדיף את אור הזרקורים עליי מאשר לא לקבל את המושכות", הוא אומר. "יש שחקנים שנולדים מנהיגים ויש כאלה שהופכים לכאלה עם הזמן. ברור שאני מוביל את הנבחרת ואני שמח על כך, אני עושה הכל לסחוב אחריי את השחקנים להישגים. אני חולם להגיע לרגעים כאלה".
כשהוא נשאל על פערי הרמות הקטנים יחסית בין ישראל לרומניה, שגורמים לתקווה הגדולה שהחלום בהישג יד, הוא ממהר להנחית אותנו לקרקע. "ועדיין, אנחנו לא פייבוריטים לעלות ליורו. הרומנים בעמדה טובה מאיתנו, והמשחק הקרוב יהיה ברומניה. מצד שני, אם דברים יתחברו לנו, זה משחק שנוכל לנצח".
סולומון בן ה־24 הספיק כבר להבקיע במדי שחטאר דונייצק באיתיחאד ובסנטיאגו ברנבאו בליגת האלופות, אבל זה נדחק הצידה כשמדובר בנבחרת: "יש לי חלום: לכבוש שער שיעלה את נבחרת ישראל ליורו, והוא יהיה גדול יותר מכל השערים שלי בליגת האלופות".
"הבה נגילה" ביציע
מתחם האימונים של טוטנהאם באנפילד טאון שבצפון לונדון הוא קומפלקס אדיר מבחינת גודלו והאיכויות שלו. 15 מגרשים, שארבעה מהם שייכים לקבוצה הבוגרת, ועל הדשא עומדים במהלך האימון שמונה מאמני כושר וארבעה עוזרי מאמן, כשמסביב עמלים עוד מאות עובדים. חדר המנוחה מצויד בספות נוחות במיוחד, ולידו בריכות חום וקור ענקיות ושלל מתקנים מפוארים שעומדים לרשות השחקנים. הקבוצה מגיעה למשחקים במקומות מרוחקים במטוס שממריא משדה תעופה פרטי ושייך לטוטנהאם, ומתאכסנת לעיתים במלון יוקרה שנמצא במתחם שבו מתגוררת נבחרת אנגליה לפני משחקי בית בוומבלי.
עד לצמד הבישולים נגד ברנלי, סולומון לא הציג עדיין את יכולותיו מול אוהדי הקבוצה, שהרימו גבה בעת צירופו. אלא שבהמשך הוא זכה למחמאות מהכוכב הגדול של התרנגולים, סון יונג־מין, והאוהדים כבר מכינים לו שיר עידוד עם הלחן של "הבה נגילה". אחרי הכל, טוטנהאם נחשבת לקבוצה היהודית של הפרמייר־ליג.
"הם עוד לא ראו מה אני מסוגל לעשות", אומר סולומון. "בשנה שעברה הייתי פצוע במשך חצי עונה, השנה אראה לכולם מה אני שווה. יש לנו מאמן התקפי, שאמר לי שהוא מכיר ומעריך את היכולות שלי, ויהיה כיף לראות את הכדורגל שלנו השנה. אם אתה מאמין בעצמך, אתה חייב להתמודד עם השחקנים הכי טובים בעולם. בכל קבוצה בפרמייר־ליג יש מלחמה על מקום בהרכב מול שחקנים איכותיים, ובמקרה שלי, כשחקן התקפה בכנף שמאל, כנראה העמדה התחרותית בעולם, האתגר עוד גדול יותר. אבל אני מאמין בעצמי ויודע שגם המאמן מאמין בי ומכיר אותי מהימים שאימן את ליאל עבדה בסלטיק, כי זה גרם לו לעקוב אחרי ליאל בנבחרת ולראות גם אותי. יכולתי לשחק בקבוצה קטנה יותר ולקבל יותר דקות, שלא לדבר על ליגה אחרת, אבל העדפתי את האתגר להתמודד ברמות הכי גבוהות. מנסה להגיע לגרסה הטובה ביותר של עצמי".
