מה כבר דיקטטור מבקש מהעולם? קצת כבוד, קצת פינוקים, קצת ביטול חופש הדיבור והעיתונות, קצת מעצרים פוליטיים, קורטוב של דריסת זכויות אדם בסיסיות. אה, ורק אם אפשר, אז גם להשתמש בקבוצות הספורט הלאומיות כדי לפאר את המדינה שלו בעיני הגויים ולהשתיק את הביקורות בבית.
אבל מה קורה כשהדיקטטורה היא מוסלמית וקבוצת הספורט שאתה רוצה לרכוב על ההצלחה שלה היא קבוצת נשים שמתלבשת בניגוד מוחלט לקוד הלבוש שאתה רוצה להנחיל בארץ שלך, והשחקניות שמייצגות את המדינה מחצינות נשיות חזקה, עצמאית, גאה? קבלו את אלופת אירופה הטרייה "פילינין סולטניאן" (סולטניות הרשת) – נבחרת הנשים הלאומית של טורקיה בכדורעף.
קעקועים וגופיות
דווקא תחת שלטונו של ארדואן, מי שאחראי לתזוזתה של המדינה מתורת הקמתו של אטאטורק לכיוון דיקטטורה איסלאמית, זכו נשות הכדורעף לפריצה עצומה בהתרחבות הליגה והתקציבים שהיא מקבלת, בהתעניינות ובהישגים שהגיעו, כאמור, לשיא בזכייה השבוע באליפות אירופה, לאחר ניצחון 2:3 על אלופת העולם סרביה. ארדואן הבין את הפוטנציאל, בעיקר בזמנים שבהם הספורט הקבוצתי מיעט להביא כבוד לטורקיה.
כשהיה צריך, ארדואן והמשטר תחתיו מיהרו להשיג אזרחות אקספרס לקובנית מליסה ורגאס כדי שתשחק עבור הנבחרת. הנשיא אפילו הגיש לה את הדרכון בעצמו. אבל כוהני דת ודרשנים, והאוכלוסייה המוסלמית בכלל, אינם רואים בעין יפה ייצוג לאומי של נשים במכנסיים קצרצרים וגופיות.
ורגאס, עם קעקועים על כל גופה ושיער פלטינה קצר וזועק, וכוכבת אחרת של הנבחרת, אברר קראקורט – שתיהן לסביות – חטפו את הביקורות הגדולות ביותר. במסע הכפשה מתואם ברשתות החברתיות דרשו קבוצות איסלאמיות, תוך כדי שימוש בשפה הומופובית בלתי מתקבלת על הדעת, ששחקניות הנבחרת ילבשו מדים שתואמים את הדת, וגם לגרש את ורגאס וקראקורט.
"נמאס שנשים כאלו מזהמות את ההישגים הלאומיים שלנו", כתב בטוויטר מוקהיט בירינצ'י, חבר בכיר במפלגתו של ארדואן. "אם זה היה תלוי בי, הייתי מגרש אותן לצמיתות".
קראקורט לא הפסיקה לבכות על דוכן המדליות. "ככה אנחנו מנצחות", צייצה. "מאוחדות ולא מפולגות". בסיום המשחק הקדישו השחקניות את ההישג למוסטפא כמאל אטאטורק, מייסד טורקיה המודרנית כרפובליקה דמוקרטית וחילונית בדיוק לפני 100 שנה.
ארדואן ושר הספורט עוסמן אבקין באק מיהרו לברך את הנבחרת, שזכתה גם בחצי מיליון יורו, ואת ורגאס שהובילה קאמבק מפואר בגמר ונבחרה ל־MVP של הטורניר. אלפי מהגרים מכל אירופה הגיעו לבריסל בתחילת השבוע כדי לעודד ולדחוף את הנבחרת, ובעיקר במטרה להרגיש גאווה שהם טורקים ביבשת שהפכה אותם לאזרחים סוג ב'. בטורקיה התאספו מיליונים בכיכרות, בפארקים, במסעדות, באצטדיונים ובמקומות ציבוריים נוספים כדי לצפות בגמר ולחגוג את הניצחון עמוק לתוך הלילה. לפי נתונים שנאספו על ידי חברות מחקר, ההתעניינות של ילדות ונערות בהצטרפות לחוגי כדורעף בטורקיה זינקה ב־180 אחוז בחודשיים האחרונים לעומת התקופה המקבילה אשתקד. הטירוף החל עוד כשהנשים הטורקיות זכו בגביע האומות ביולי.
אבל שוב, האופוריה הזו התמזגה עם השוביניזם והקנאות הדתית. משתמש בשם עבדול חמיד דנגה תקף ברשתות החברתיות את "סגנון חייה הלא ברור מבחינה מגדרית" של קראקורט, שלא נשארה חייבת וענתה: "תפסיק להתעסק איתי, עבדול חמיד". עבור פרו־איסלאמיסטים רבים, שגם ככה לא אוהבים אותה ואת מה שהיא מייצגת, התשובה העליבה את עבדול חמיד השני, שהיה הסולטן של האימפריה העותמנית.
וכך מצאה עצמה השחקנית תחת מתקפה של ארגוני איסלאם קיצוני, בעיקר לאחר שפירסמה תמונה באינסטגרם עם בת זוגה. אבל ההתקפות לא מגיעות רק מגורמים קיצוניים, אלא גם מהעיתונים המזוהים עם ארדואן שכינו אותה "סוטה הומוסקסואלית עם סגנון חיים סוטה המנוגד לחברה הטורקית" ו"בושה לעם הטורקי". קראקורט, שזוכה לתמיכה מוחלטת מצד חברותיה לנבחרת והמיעוט הליברלי ההולך וקטן במדינה, העלתה לאחר המשחק תמונה שלה מחובקת עם חברתה לנבחרת ורגאס, ובה מצחה נח על מצחה של חברתה, והוסיפה את הכיתוב: "זה לא הגמר הראשון ששיחקנו, וגם לא המלחמה הפסיכולוגית הראשונה שהייתה לנו".
שמחה או הפגנה?
ארדואן, שכאמור בירך את השחקניות בשיחת טלפון, שמר את עצמו מחוץ לוויכוח הציבורי. פילוגים כאלו בתוך העם הם הכוח האלקטורלי שלו. מי שמתעסק בזה לא מתעסק באחריות שלו לאסון רעידת האדמה או למצב הכלכלי. אבל אחרי ששחקניות רבות כתבו שהניצחון מוקדש לדרכו של אטאטורק, ואחרי שעשרות אלפים קיבלו את הנבחרת בשדה התעופה ובמרכז קניות באיסטנבול, חודשה המתקפה של האיסלאמיסטים ושל עיתוני השלטון נגד מה שנראה עבורם כהפגנות נגד השלטון.
"טורקי־יה, טורקי־יה, טורקי־יה", נשמעו עשרות אלפי שאגות באנקרה, איסטנבול וערים אחרות לאחר הניצחון הגדול. לרגע אחד אנשים יכלו לשכוח מהצרות, ללכת על עננים, להתמלא בגאווה לאומית. אבל ספורט הוא אסקפיזם, חלום. בבוקר שאחרי צילצל בטורקיה השעון המעורר שהוא המציאות, ומי שהביאה גאווה לאומית לעשרות מיליונים, הייתה צריכה להסתיר את נטייתה המינית. נכון לעכשיו ארדואן מעדיף לעצום עיניים מול סגנון החיים של השחקניות בגלל הכבוד שהן מביאות לטורקיה. השאלה היא מה יקרה כשהן יתחילו להפסיד.
