לרוב שחקנים מובילים בקבוצות הם קצת מוחצנים, אנוכיים, חושבים רק על עצמם, הראשונים שתשמעו בחדר ההלבשה, נושמים אגו, כולם סביבם. עכשיו קחו את כל התכונות הנ"ל ותהפכו. קיבלתם את לורנזו בראון, ה־כוכב של מכבי ת"א.
את בראון בן ה־33 לא תמצאו בסוף המשחק – גם אם הוא נתן הצגה מהסרטים על הפרקט – באמצע המעגל. הוא תמיד יחפש את הפינה הכי שקטה בחדר ההלבשה. יעדיף יותר להיות עם עצמו, מופנם, משאיר לשחקנים שלצידו את הבמה. "אפס אגו", מתארים אותו השותפים בקבוצה בשתי מילים. הצניעות היא הכוח שלו, לצד אי־האנוכיות, האותנטיות, האמפתיה, השקט הנפשי. תוסיפו לזה כישרון אדיר ותבינו איך תוך זמן ממש קצר בראון הפך למנהיג של הקבוצה הצהובה. ל"ראש הנחש", כמו שהוא קורא לזה.
אז איך בכל זאת הרכז השקט מצליח לרכז סביבו לא מעט שמות עם אגו גדול? ללורנזו יש את התשובות. רגע לפני שהוא פותח את עונתו השנייה במכבי ת"א פלוס חוזה חדש, הוא מדבר על הכל בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet. על הכוח שמניע אותו, השקט, תפקיד המנהיג, המטרות, ההשוואה לעודד קטש, הרהורי הפרישה – וגם הפציעה שסחב לאורך העונה שעברה ואילצה אותו להחמיץ את אליפות העולם במדי נבחרת ספרד.
"זה מרגיש טוב להתחיל עונה חדשה", הוא פותח. "אני ממש נרגש להתחיל את האימונים – סוג של התאוששות מהעונה האחרונה. את האמת, אני לא מכיר שחקן שמחלים לגמרי אחרי חודש וחצי־חודשיים של מנוחה, אבל אני כמעט שם. עשיתי אימונים טובים במהלך הקיץ, חיזקתי את הגוף שלי".
אפרופו קיץ, עשית משהו מיוחד בחופשה?
"האמת היא שכן. הייתי בחתונה של דארן היליארד ברפובליקה הדומיניקנית, והיה ממש מגניב. גם כמה מהחבר'ה מהקבוצה היו שם, אז בכלל יצא טוב להתחבר עם כולם".
בוא רגע נדבר על העונה שעברה. נכון שסיימתם עם אליפות, אבל בכל זאת נשארתם עם תחושת החמצה ביורוליג. תפצו על כך?
"זו המטרה שלנו. ההחמצה הייתה כואבת, אבל למדנו מהניסיון הזה. זה היה היתרון של מונאקו עלינו, שהשחקנים שלה כבר כבר חוו את זה בעבר וידעו בדיוק מה לעשות ברגעים הנכונים כדי להפגין עליונות. עם הניסיון שיש לנו עכשיו, השחקנים הוותיקים והחדשים – כל הפאזל הזה יעזור לנו להגיע הפעם לפיינל־פור".
ואם כבר הזכרת את החלקים שהשלימו את הפאזל, אתה באמת מאמין שהשינויים הקטנים בסגל באמת יעשו את ההבדל?
"קשה לדעת עכשיו כי עדיין מוקדם. חלק מהחבר'ה שהצטרפו היו יריבים שלנו בעונה שעברה והם שחקנים מצוינים, וגם אחלה אנשים מחוץ למגרש ממה שאני חוויתי עד כה. עכשיו אני רק מקווה שהסגל החדש ייתן לנו את הדחיפה הנוספת כדי להגיע לרמה הבאה".
היו לא מעט דיווחים באירופה על כך שריאל מדריד רוצה להחתים אותך, ואז מכבי פעלה במהירות והאריכה לך את החוזה בשלוש עונות. באמת חשבת לעזוב?
"לא. מעולם לא עבר לי בראש לעזוב את מכבי. אני זוכר את הדיווחים, היינו באותו הזמן במדריד רגע לפני משחק. נכנסתי לאיזו חנות ברחוב ואז ראיתי את עמי ביטון, מנהל הקבוצה, והוא שאל אותי 'זה נכון?'. באותו הזמן לא אמרתי מילה לאף אחד. במבט לאחור, זה שריאל רצתה אותי מאוד עזר לי, זה גרם למכבי לרצות אותי אפילו עוד יותר. אז תודה רבה למי שפירסם את הדיווח הזה".
"הראש של הנחש"
אתה אחד שבורח מאור הזרקורים. איך אתה מסתדר עם כל האחריות הזאת, זה לא סותר את עצם המנהיגות?
"אני פשוט אוהב את האחריות שיש לי, בכנות. זה עוזר לי לצמוח כאדם. כשאנשים מסביבך רואים אותך כמנהיג אתה פשוט לוקח על עצמך את האחריות. אני ממש מאתגר את עצמי להיות יותר קולני אבל קודם כל מקשיב לאנשים, לחברים שלי, מתקשר איתם. החלק של ההקשבה הוא הדבר הכי חשוב בתפקיד של מנהיג בקבוצה. אתה צריך להבין מאיפה כל אחד בא כדי לשפר".
אבל אתה נחשב לטיפוס מאוד שקט ומופנם.
"זה מיקס של שני הדברים. חשוב לי להראות לשחקנים שאני כאן, קיים ונוכח. זה יכול לתת להם את הביטחון לעשות יותר, להשקיע יותר, להיות יותר מי שהם לידי. להראות ולהוכיח שאתה המנהיג זה הרבה יותר חשוב מאשר להיות הבחור הכי קולני בחדר".
אגב, זה שאתה לא משחק משחקי אגו עזר לך במערכת היחסים עם ווייד בולדווין?
"מבחינתי אף פעם לא תהיה תחרות ביני לבין ווייד כי אנחנו באותו הצוות. אם הוא המצטיין של המשחק ולא אני, זה ממש לא משנה, כי אנחנו באותה הקבוצה ושנינו עובדים קשה. לדעתי גם הוא מרגיש ככה, בולדווין רואה את העבודה שאני משקיע וברור לו ולי שאנחנו שחקנים טובים. העובדה שאנחנו יכולים לשחק יחד ברמה גבוהה היא החשובה. לא משנה מי הכוכב או המנהיג, הכי חשוב זה לשמור על הקבוצה מאוחדת. לחשוב כל הזמן מי הכי טוב מוציא מאיזון. ואני אחד שאוהב להיות מאוזן, אוהב להיות חד, ברור – זה מה שמפתח ומוביל אותי".
ספורטאי – ועוד כוכב – נטול אגו. מקרה די נדיר.
"ככה אני כל חיי. יודע בוודאות שאני לא השחקן הכי טוב בעולם, אבל תמיד יכול להיות הגרסה הכי טובה של לורנזו, להיות שחקן מצוין, פשוט להיות אני. לא חושב שצריך להיות מעורב בזה אגו, יש מספיק מקום בעולם להרבה שחקנים גדולים. באמת שאין לי אפילו טיפה של אגו. את יודעת מה, אם יש לי אגו אז זה ביני לבין עצמי, זה אף פעם לא יהיה מול מישהו אחר. אני יכול להיות טוב יותר בשביל עצמי ולא להתלונן על אחרים".
תגיד, מה אתה הכי אוהב אצל ווייד?
"את העובדה שהוא אף פעם לא מוותר. תמיד רוצה לקחת את הזריקה הקשה, ואני תמיד מתעקש שהוא יעשה את זה, כי זה הופך את מכבי ת"א להרבה יותר טובה".
אתה חושב שהקבוצה הייתה יותר מדי תלויה בווייד ובך לקראת סיום העונה שעברה?
"כן ולא, בגלל שאני מרגיש שאנחנו 'ראש הנחש'. בזמן שלנו הולך במשחק, גם לקבוצה הולך. התלות הזו בנו היא שיטה נהדרת לעבוד איתה כי שנינו שיחקנו גם ב־NBA וגם ביורוליג, והניסיון הזה נותן את הטון".
"היו תקלות בדרך"
לא הכל הלך חלק לבראון בקריירה, במיוחד באירופה. ב־2014 הוא חתם בוונציה מהליגה האיטלקית, אך עוד לפני שהעונה התחילה חוזהו בוטל. ופה זה לא נגמר, שנתיים לאחר מכן הוא כבר ראה את עצמו בקאזאן, אך שוב חוזהו בוטל כמה ימים לאחר מכן בגלל בעיה גופנית. למעשה, הפעם הראשונה שבה הצליח להגיע לאירופה הייתה בעונת 2020 בכוכב האדום בלגרד.
"פרצתי מאוחר באירופה", מודה בראון. "עבדתי קשה מאוד בעשור האחרון, ולהגיע לאן שהגעתי היום זאת פשוט ברכה. אני אסיר תודה על ההזדמנות שניתנה לי. כל מה שעברתי בקריירה, המקומות שהייתי בהם, האנשים ששיחקתי איתם או נגדם, זה רק דברים שעזרו לי. לכל אחד יש את הטיימינג שלו בחיים, התחלתי את הקריירה באירופה מאוחר בגלל כל מיני תקלות. היום אני מבין שזה פשוט קרה בזמן הנכון".
אתה הרכז הכי טוב ביורוליג?
"כן. רק שלא תביני אותי לא נכון, יש הרבה רכזים טובים ביורוליג, אבל אחרי שבשנה שעברה זכיתי עם ספרד ביורובאסקט הצלחתי להעיר את כולם – גם את עצמי – כי לכל אחד יש ספקות לגבי עצמו. פשוט לקחתי את הספקות והפכתי אותם לביטחון שעזר לי ודחף אותי להיות הרכז הכי טוב במפעל".
מה אתה חושב על עודד קטש? גם הוא טיפוס די מופנם.
"אני אוהב אותו. יכול לתת לו את המקום בין שלושת המאמנים המובילים בקריירה שלי, בוודאות. הוא כל כך רגוע. שנינו שקטים, אנחנו פשוט חושבים אותו הדבר. עודד לא אחד שמשתולל אחרי משחקים אם אנחנו מפסידים. אבל ביום שאחרי הוא ידבר עם כל אחד על הטעויות שלו, וזה מה שאני אוהב אצלו. הוא הופך אותנו לשחקנים הרבה יותר טובים".
אתה כבר מרגיש מחובר לישראל?
"כן, אני אוהב את המקום הזה. כשחזרתי הביתה לספרד אמרתי לכולם מסביבי שישראל היא מדינה שהם חייבים לראות. מדינה יפה. מזג האוויר, האווירה והאנשים פשוט נהדרים".
ומה אתה הכי אוהב לעשות פה?
"אוהב ללכת לים עם בת זוגי, לטייל, ללכת לאיבוד. זה עוזר לי באופן אישי להסתגל למה שקורה מסביב ולתרבות כאן, פשוט כיף. גם למדתי שיש בארץ הרבה תשוקה לספורט. בכל מקום שאני הולך אני מקבל כל כך הרבה אהבה, זה פשוט לא דומה לשום דבר אחר. זאת הסיבה שאני כל כך מעריך את התרבות המעורבת כאן, פשוט אוהב את החלק הזה בישראל".
אתה כבר בן 33 וסגרת לשלוש שנים נוספות. חושב על פרישה בצהוב?
"אגיד לך את האמת, אני לא בטוח. זה באמת רק תלוי באיך שהגוף שלי ירגיש. אם הרגליים שלי יגידו לי לא, אקשיב להן. לא יודע אם אחזיק מעמד כמו גיא פניני, אבל נראה".
