ממרומי המרפסת בקומה החמישית, במרכז תל־אביב, כאשר ממול נשקף הים ולמטה בתי הקפה המלאים, החיים בישראל נראים לא רק נפלאים, אלא גם מאוד ליברליים. ניגוד מושלם למצב הרוח הלאומי. הרי אנחנו בעיצומו של משבר. הוא לא התחיל היום. כבר ב־1998 פירסם ספי רכלבסקי, קצת עיתונאי, קצת פילוסוף, את "חמורו של משיח". ישראל, טען אז רכלבסקי, נמצאת בתהליך שבו היא הופכת לחשוכה ולמשיחית. והחילונים הם, כשמו של הספר, חמורו של משיח. רוב המבקרים לא אהבו את התזה.
רבע מאה עברה מאז יצא הספר. וכפי שאמר לי ידיד, חובש כיפה דווקא, "מדובר בספר נבואי". הרי כל מה שלא רצינו לראות אז, למרות רצח רבין, למרות דברי רבנים שהיו בוטים וברורים כבר אז, למרות שההליכה ימינה, מאוד ימינה, של הציבור החרדי, כבר הייתה ברקע - הספר התקבל כנבואת זעם מוגזמת. אז זהו, שלא הייתה שום הגזמה. לאורך שיחה של שעות לא אמר לי רכלבסקי אפילו פעם אחת "אמרתי לכם", אבל נדמה שהוא רשאי לומר. הוא אמר לנו. לא רצינו להקשיב. עכשיו יוצאת לאור מהדורה מעודכנת, בתוספת פרק חדש נרחב שפותח את הספר. לא היה צורך בהרבה שינויים, הוא אומר, הרי השינוי הוא רק לרעה.
מהי היהדות בעיניך?
"אבא של סבא שלי היה רב חסידי, הוא מספר. הוא גר בקיבוץ חילוני, והוא הלך עם הלבוש החרדי. היה לו מטבח כשר משלו. בשישי היינו שרים את זמירות השבת. בבר־המצווה שלי פיזמנו בעיקר יבה־בה־בם. היהדות הייתה אז, ממש לא מזמן, משהו מאוד פתוח. יהדות של תשוקה ללימוד. היהדות של היום היא סיפור אחר".
התלונה העיקרית נגדך היא שאתה מצייר יהדות קנאית, נקמנית, על סמך ציטוטים שאין להם משמעות מעשית. הרי היהודים סבלו, אבל לא נקטו אלימות, ואפילו אחרי השואה, הזוועה הגדולה ביותר בהיסטוריה, הם לא נקמו.
"יש אחרים שלוקחים את הציטוטים האלה, מהשמדת עמלק ועד שנאת הגויים, כדי להוכיח שהיהדות עצמה היא גזענית. הגישה שלי שונה. אני לא מתכחש לציטוטים הללו. אני מסביר את ההקשר שלהם ואת השינוי בו. היינריך היינה אמר שהיהודים חיים בספר. עולם שבנוי ממילים, ממחשבה ומדמיון. היו גם נקמות דמיוניות. לא מציאות. כמו הילד המוכה בגן או בבית הספר, שבלילה בוכה לכרית, ומבטיח שהוא יהרוג וישמיד ויאבד את אלה שהתנכלו לו. כך היו היהודים. הם דיברו על נקמה. הם לא באמת התכוונו לנקמה. גם חכמי הקבלה כתבו לכרית. הם ניפחו את עצמם באומניפוטנטיות עם קביעות שרצח גויים מותר".
אז מה השתנה?
"הרבנים הקיצונים של היום לא משקרים בטקסט. הם משקרים בקונטקסט. הכתבים ההם היו תחליף. זה היה משהו שלא נועד למימוש. רגע לפני שמעלים על המוקד - אתה צועק, 'שישחטו אתכם', את המתעללים ביהודים. זה היה בגלות. ואפשר להבין את הטקסטים הללו בנסיבות שבהן הם נכתבו. השינוי הגדול הוא במעבר מגלות לריבונות. כאשר אתה חי במדינה, עם הטקסטים הקיצוניים, מה שהיה יבבת זעקה, הופך להוראה אלימה. מה שאנחנו רואים - מרצח רבין דרך הפוגרומים בחווארה - אלה יישומים של הטקסטים שנכתבו כהוצאת קיטור ליהודי בגולה. לא ליהודי שיש לו צבא ומדינה. מה שהיה נחמה של מעונים, הפך למובן מאליו מעשי".
* * *
כשהדברים הללו נכתבים, אני שומע ברקע את קולו של השר משה ארבל מש"ס. היועצת המשפטית? היא לא אויבת העם. לפטר אותה? מה פתאום. שינויים חוקתיים? רק בהסכמה לאומית רחבה. איפה הוא ואיפה היהדות המשיחית־גזענית שרכלבסקי מדבר עליה? הרי דברי ארבל, אני אומר לרכלבסקי, הם כמים צוננים על התחזית האפוקליפטית שלך.
"ארבל לא לבד", עונה רכלבסקי. אבל הגוש הגזעני־משיחי, שמשתרע מיצחק פינדרוס ואיתמר בן גביר ועד דודי אמסלם ובצלאל סמוטריץ' - הוא השולט בכיפה. "לאיזו עטרה חזרה ש"ס?" שואל רכלבסקי, "הרי כל סגנון החיים החרדי לא היה קיים בארצות האיסלאם".
כאן מרחיב רכלבסקי דווקא בהגנה על המורשת היהודית: "רובו של המקרא היה פתוח והומניסטי יחסית ליצירה בת זמנו. אין תרבות באותן שנים שלא האמינה שהיא עליונה. אבל ציווי כמו אהבת הגר - הוא דבר נדיר. הכתיבה הפמיניסטית, כמו שיר השירים, היא משמעותית ומתקדמת לתקופה. כך למשל גם בעניין 'תמחה את זכר עמלק', חכמי ישראל העדיפו את הפירוש המטפורי, ולא פירוש של השמדה גזענית. עמלק הוא ספק, הם פירשו. וספק הוא יצר הרע. ולכן, הציווי הוא להתגבר על היצר הרע ולא לעסוק בהשמדה".
עם פירוש מטפורי, אתה יכול לתת תוקף לכל פרשנות.
"נכון. לכן כדאי לשים לב לפרשנות שהעניקו חכמי היהדות. כדי להתמודד עם החורבן, התפילה החליפה את הקורבנות. זו הייתה מטפוריזציה של המנהג הקדום. גם כל ציוויי ההשמדה הם מטפוריזציה ולא הוראות הפעלה. הרי מוסכם עלינו שהיהודים לא עסקו בנקמה ובהשמדה".
אז מה השתנה?
"הבעיה היא שעברנו ממטפוריזציה לדה־מטפוריזציה. במקום תפילות, יש תנועה שרוצה להחזיר את הקרבת הקורבנות. במקום ציוויי נקמה, יש מי שעובר לנקמה של ממש. כאשר אמרו את 'שפוך חמתך על הגויים', אף אחד לא שפך את חמתו על הגויים. כאשר אמרו 'טוב שבגויים הרוג', לא הרגו אף גוי. הזרם המשיחי־גזעני לוקח את האמירות המטפוריות הללו ומשתמש בהן כדי להגשים כל רצח ופוגרום. זו לא היהדות שהייתה. זה עיוות שלה".
אבל גם כאשר עוסקים בחשובי הרבנים היום, מאשימים אותך בהוצאת דברים מהקשרם.
"בזמנו ספגתי ביקורת על ציטוטים, אבל אף אחד לא הפריך משהו שכתבתי. ואת תוצאות המשיחיות הרי רואים היום גם מי שניסו לעצום עיניים. אני לא הוצאתי דברים מהקשרם. המחנה המשיחי עושה את זה. במורשת היהודית יש מנגנון מובנה של ריסון קיצוניות. למשל, 'וחי בה'. החוויה הקלאסית בגלות הייתה אישה שמגיעה בשישי עם תרנגולת פגומה הלכתית, הרב ידע שהיא פגומה, אבל הכשיר אותה. כי היא ענייה. זה היה חלק מהכלל הידוע: 'הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין'. ו'כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כן מצווה לומר דבר שאינו נשמע'. המנגנון היה מתפשר. היה אסור לפי ההלכה הנוקשה להתערב עם אומות העולם. ולהיקבר איתם. בפועל - נקברו איתם. ומה היום? קבורה של חייל שלרבנים יש ספק לגבי יהדות אמו, נעשית מחוץ לגדר. זה מנוגד ליהדות שהייתה, היהדות שהיה בה מנגנון מרכך. אסור לרפא גוי בשבת? בפועל, רופאים דתיים מרפאים גוי בשבת. מדוע? משום שאומרים שזה פיקוח נפש, אבל לא של הגוי, אלא של יהודי בחו"ל, שייפגע אם יתפרסם שרופא יהודי במדינה יהודית לא מעניק טיפול רפואי לגוי. זה הלך חשיבה מעוות. הרי הציווי 'לא תרצח' חל בעבר על כולם. אז מדוע שנהרוג גוי אם לא נטפל בו? מדוע למצוא תירוץ לטיפול, כאשר הנימוק הרציני יותר וההומני יותר נמצא בתוך המורשת היהודית?"
למגזר החרדי יש אוטונומיה מוחלטת בתחום החינוך. במציאות הפוליטית הנוכחית אפשר לשנות משהו?
"אנחנו חייבים לחזור לדינא דמלכותא דינא. המדינה הישראלית לא מרסנת. ואז, ככל שאתה מתחשב יותר במגזר המשיחי, אתה מגביר את ההקצנה. אתה מייצר את המאכלת שרוצה להשמיד את הדמוקרטיה, אתה מאכל גם את היהדות, שהיו לה גבולות, עם מטפורות. ההתחשבות הזאת פוגעת לא רק במדינה אלא גם ביהדות האמיתית, שהייתה הרבה יותר מתונה. אנחנו מייצרים דבר שלא היה מעולם. ישראל החילונית מממנת את ההסתה נגד ישראל החילונית. הדבר שנדרש הרבה יותר חד־משמעי. לא תוכנית קצה, אלא שינוי דרמטי שבלעדיו ישראל פשוט לא תהיה. יש צורך בהפסקה מוחלטת של המימון. לממן אך ורק חינוך רציני, אקדמי, כולל היסטוריה יהודית, ועוד. מי שרוצה להמשיך באופן שבו הוא מלמד היום, בבקשה, לא על חשבון המדינה. ובכלל, נתניהו כבר הוכיח ב־2003 שאפשר לשנות. הוא הוסיף רבים לשוק העבודה והוריד את הילודה. אז אסור להרים ידיים".
עולם הישיבות היה חלק משמעותי, אפילו עיקרי, בעולם היהודי.
"השינוי בקרב היהודים התחיל עם רעיונות המהפכה הצרפתית. יהודים הסתערו על עולם הזכויות והידע שנפתח בפניהם. שניים ושלושה דורות לפני השואה, בעקבות הסרת ההגבלות, היה רנסנס תרבותי מסדר הגודל של אפלטון ואריסטו. זה הגיע גם ליהדות צפון אפריקה. זה לא עניין של מוצא וגזע. זו קבוצה שהייתה קשורה לאוריינות והיא הסתערה באנרגיה מתפרצת. מטורף שלא מלמדים את זה אצלנו. הגאווה שאנחנו יכולים לשאוב מהדור הזה של אינטלקטואלים, והרנסנס היהודי, בעקבות העולם שנפתח. וזה המשיך כאן, עם חידוש שפה שהייתה מדוברת לפני אלפי שנים. זה הכיוון, במקום לממן את הטירוף. ברגע שהציבור המשיחי יפסיק להיות כת - נקבל רנסנס חדש. הפוטנציאל אדיר. היהדות שילבה את המזג הלימודי עם עולם שנפתח. היום קורה דבר הפוך. אנחנו בעולם שבו היהדות הופכת לכת. כת סגורה ומשיחית.
"אנחנו זקוקים למכנה משותף. אחרת, מה הטעם בקיום המשותף? מה הטעם במדינת לאום? עשרות שנים הדבק המשותף היה 'מדינה יהודית ודמוקרטית'. הפרשנויות שונות פה ושם. אבל איכשהו, יחד עם הרעיון הציוני, יחד עם מסמכי היסוד, כמו 'מדינת היהודים' של הרצל, עוד מ־1896, ובהמשך כמובן החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר, שם מוזכר צמד המילים 'מדינה יהודית' 29 פעמים, והמסמך החשוב ביותר, מגילת העצמאות - קמה בארץ ישראל מדינה יהודית. פה ושם מתנהל ויכוח על ההבדל בין 'מדינת היהודים', שהרצל כביכול התכוון אליה, לבין 'מדינה יהודית', כפי שנוצרה בפועל - אך נניח לוויכוח זה. הרי הגרסה האחרונה היא זו שזכתה לניצחון מוחץ, ויורשה לי להוסיף - בצדק. יהודית ודמוקרטית".
* * *
אבל מהי אותה "יהודית"? שהרי בעיני מיעוט לא קטן, שהשפעתו הולכת ומתחזקת, המטרה היא מדינה חשוכה ומשיחית, לא ממש ציונית אלא לאומנית. על זה מקונן "חמורו של משיח". השיחה עם רכלבסקי קצת הפתיעה אותי בעוצמה שבה הוא מלמד סנגוריה על היהדות. בהתעקשות שהיהדות היא לא נקמנית, לא משיחית ולא קנאית. ולכן, הוא לא אוהב, וכואב, את השינוי הרדיקלי לכיוון המשיחי והקנאי.
הקמתה של קואליציה שתלויה לחלוטין בגוש המשיחי לקיומה הפכה את הוצאת הספר, במהדורה מעודכנת, להכרחית. כאשר יצא הספר, לפני רבע מאה, הוא נתקל בתגובות עוינות וקשות. גם פרופ' אבי רביצקי מהאוניברסיטה העברית, מתון שבמתונים בציבור הדתי, מגדולי המומחים במחשבת ישראל, יצא חוצץ נגד רכלבסקי. עשרות ספרים ומאמרים כתב הרב קוק, טען רביצקי, ומכולם דלה רכלבסקי אמירה גזענית אחת - והפך אותה לעיקר העיקרים. אבל רכלבסקי מתעקש להוכיח את ההפך. הוא לא נגד היהדות. הוא נגד הגרסה החשוכה שלה. השנים שעברו רק מראות כמה הוא דייק וכמה רביצקי טעה. והוא מודאג. מאוד מודאג. משום שהגוש החשוך עלול לנפץ ולרסק את המפעל הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית. במהדורה המעודכנת, טוען רכלבסקי, מדובר ב"סכנה קרובה ומיידית לעצם קיומה של המדינה".
יש בעיה. עם ציטוטים סלקטיביים אפשר להפוך כל חתול לנמר, וכל קהילה לגזענית או מסוכנת. עיני שזפה ספרים ומאמרים שהפכו את ישראל לפושעת שבאומות. הציטוטים, בדרך כלל, היו נכונים. המסקנות - עלילת דם מודרנית. ולכן, כשעולה חשש להכללה יש לבדוק. האומנם נפל דבר, והגוש המשיחי עומד עלינו לכלותנו? קשה להתעלם מהעובדה שמשהו קרה לחלק מהציבור הדתי והחרדי. תהליך של שנים. הרב דוב ליאור, קנאי שבקנאים, אף פעם לא היה שולי, והרב יצחק גינזבורג, שהיה מעורב בכתיבת הספר "תורת המלך", שכתב ש"יש לעקר את הרוח הציונית" - הם מורים רוחניים של חלק מהציונות הדתית. איזה חלק? בהתחשב בכך ששני המנהיגים הנוכחיים של מה שהייתה פעם המפד"ל הם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', ושהציבור החרדי עבר שינוי רדיקלי בעשורים האחרונים, ובשנים האחרונות נמצא בקצה הימין - הוא לאומני ומשיחי, גם אם לא ציוני - אז יש בעיה. אלה כבר לא שוליים.
רכלבסקי עצמו מבהיר. "לא כל מי שחובש כיפה שואף למדינת הלכה, ולא כל מי שתומך בהתנחלויות שואף לעליונות יהודית. אני לא רוצה ליצור חומה בין חילונים לדתיים או בין שמאל לימין. להפך. הביקורת היא על המחנה המשיחי, שגם אם התעלמנו ממנו לפני רבע מאה, אי־אפשר להתעלם ממנו היום". בספר רכלבסקי חוזר וכותב שעל מסורתיים ודתיים להשתתף במאבק בכניעה למחנה המשיחי. יש לו גם הצעות. למשל, מערכת חינוך אחידה, עם 25 אחוזי בחירה. רוצים גמרא? בבקשה. רוצים תיאטרון - לשיקולכם. אם לא יתחולל שינוי עמוק, המחיר יהיה קיומה של המדינה. לא עם הכל הסכמתי. אבל בעניין העיקרי נאלצתי להסכים. ללא מפנה רציני ישראל לא "תשנה את פניה", היא פשוט לא תהיה. ¿
bdyemini@gmail.com
