המתלהם: קטן הרחמן הפך לתליין
"זו עבירה ברוטלית מאוד, כניסה מאוד קשה. יש לפעמים עבירות של לחטוף את הכדור, ויש עבירה לבוא ולשבור רגל. הוא בא לשבור לבירם כיאל את הרגל". כך תיאר במוצ"ש האורתופד יניב קטן את העבירה הגסה של ג'ימי אלכסיס מהפועל פ"ת על בירם כיאל מבני־סכנין. אבחון נוקב של מי שהפך לחנפן סדרתי, כשמדובר בחוג ידידיו.
"עבירה ברוטלית מאוד", חזר והדגיש חלוץ העבר (כאילו יש ברוטליות במשורה). "זו כניסה שהוא יכול לגמור לכיאל את הקריירה", הוסיף, ואז נידב פרט פורנזי בעל חשיבות קריטית: "זה גם היה רחוק מהשער"... כלומר, לפי קטן, למיקום העבירה במגרש יש משקל באומדן חומרתה. אפשר לחשוב כי אילו הכניסה הגסה הייתה על קו השער, אפשר להבין אותה.
כאסח טראומתי בסדר גודל כזה מזכיר תמיד מקרי עבר, והראשון שעולה בראש הוא קפיצת הנינג'ה האכזרית של רובן ראיוס ממכבי חיפה על רפי דהן מבני־יהודה. זה קרה במארס 2014 בקריית אליעזר, לדהן נקרעו הרצועות בברך, והמראה היה קורע לב. די מהר התברר כי משחקו הפראי של הספרדי אכן גמר לו את הקריירה, בגיל 24. ועוד פרט קטן שחשוב ליניב: זה היה עוד יותר רחוק מהשער.
למחרת, כשדהן סיפר כי קיבל מורפיום להרגעת כאבי התופת, הוציא קפטן מכבי חיפה דאז הודעה לתקשורת, בשמו ובשם שחקני הקבוצה. "קטן: ראיוס הוא חבר לקבוצה ובטוב וברע אנחנו ביחד" – זו הייתה הכותרת באתר הרשמי של המועדון. מתחתיה, לצד איחולי החלמה לדהן ואמירה שלפיה "אין מקום לעבירות מהסוג הזה", הופיע ציטוט נרחב של הקפטן, שכלל השתתפות מרגשת בכאבו של הקורבן האמיתי בסיפור.
"אנו רואים וקוראים את מה שנכתב עליו, גם מצד קולגות, ואנחנו כואבים, אנו נעשה הכל על מנת לעזור לו לצאת מהתקופה הזו", ביטא קטן את האמפתיה שחשו הוא וחבריו כלפי הכסחן הספרדי, ופנה לציבור הרחב באופן עילג למדי: "לפני שכל אחד מביע את הכעס שלו, טוב ויעשה זאת בדרך ראויה ולא בביזויו של ראיוס כאדם. כרגע מתנהל מסע חסר פרופורציות כנגד ראיוס בתקשורת. אנו קוראים לכולם, דווקא בעת הזו, להימנע מהתלהמות".
כן, כולם קראו נכון וטוב שכך, דווקא בעת הזו. כשהיה זה כסחן מקבוצתו שחיסל לקולגה צעיר את החלום והפרנסה, בדבריו של קטן לא היה זכר ל"ברוטליות", שום אישום כמו: "בא לשבור רגל", חלילה, או אבחנה בנוסח: "זו כניסה שיכולה לגמור קריירה", אלא רק תקווה שהחבר ראיוס יתאושש במהרה. ואלכסיס? שיחפש את החברים שלו.
הכסאח: האמת הכואבת של כיאל
בין התגובות הנזעמות נגד הבלם הזר של הפועל פ"ת, הייתה באופן טבעי גם זו של אנג'לה כיאל. אשתו של בירם העלתה באינסטגרם תמונה מתיקול שחווה בעלה במדי סלטיק ב־2012, וכתבה "זה היה תיקול לכדור בתוך משחק בין שני שחקנים אינטליגנטים, התיקול בשבת היה נבזי והיה בו רק שחקן אינטליגנטי אחד". את הכאב אפשר לחלוטין להבין, אבל גם את האמת חשוב לומר. כיאל אמנם כדורגלן מצוין, כריזמטי ואינטליגנטי, שגלש לא פעם בעבר לכסאח חסר רחמים.
בעונה שעברה רשם קפטן בני־סכנין 54 עבירות (הכי הרבה בליגה) והיה גם שיאן המורחקים (שלושה אדומים). באפריל האחרון הוא נכנס עם הסטופקס במפשעה של אוראל דגני מבית"ר ירושלים. בפברואר גלש בפראות לעבר השוק של דור פרץ ממכבי ת"א, וחודשיים קודם לא דפק חשבון לאור ישראלוב מהפועל ת"א. שלושתם התפתלו על הדשא, וכפי שהוכיח ה־VAR, ממש לא עשו הצגות. לפרץ, אגב, סימן כיאל בביטול "קום, קום", לפני שהשופט שלף כרטיס וסימן לו "צא, צא".
כזה הוא היה מגיל צעיר. ווינר, אגרסיבי ויש שיאמרו ברוטלי. כמו למשל בליגת האלופות ב־2009, בהפסד 1:0 של מכבי חיפה בבורדו. בדקה ה־88 יצא כיאל לגליץ' חסר מעצורים, שבסיומו נאנק המגן הצרפתי בנואה טרמולינה מכאבים. השופט שלף מיד אדום, ובית הדין המשמעתי של אופ"א הרחיק את הקשר התוקף משני משחקים בשל חומרת העבירה. המועדון עירער, ונדחה.
מסלטיק זכורה דווקא עבירה שבה לא היה מעורב, בצ'מפיונס 2013 מול ברצלונה. כחצי שעה לסיום הכשיל הקפטן סקוט בראון את ניימאר מאחור, וכשהברזילאי כבר היה על הדשא הוסיף בעיטת וולה פראית בידו. האורחים ניצלו את ההרחקה וניצחו 0:1. בראון התנצל בפני חבריו והסביר ש"דברים כאלה קורים בלהט המשחק", אך היה זה דווקא כיאל שאמר בראיון ל"דיילי רקורד" הסקוטי: "טעויות קורות, ואם הוא עשה טעות, אין שום סיבה שיתנצל".
ככה זה כדורגלנים, האמוציה מביסה את האינטליגנציה, וטוב שיש ראיות (ורעיות) שמדברות בעד עצמן.
הבלוף: אגדות בארסה ועגלות מכבי
ב־21 באוגוסט מונה תיירי הנרי למאמן הנבחרת הצעירה של צרפת. רק ב־3 בספטמבר – פחות מ־48 שעות לפני המשחק הראשון של "אגדות ברצלונה" בישראל – הודיעו המארגנים כי הכוכב שהוצב בפוסטרים לפני כולם, לא יגיע עקב תפקידו החדש. זה בטח לא הזיק למכירות בשבועיים שחלפו.
למאכערים ששיווקו את המשחק, ולאלה ששידרו אותו, זה לא ממש הפריע. גם אחרי ההברזה המשיכה דמותו של האייקון הצרפתי לככב במודעה של מכירת הכרטיסים. שעות אחדות לפני המפגש עם "מכבי ת"א לג'נדס" בבלומפילד שודר גם פרומו שכלל את חריסטו סטויצ'קוב. הבולגרים ביפו עדיין מחכים.
שחקני כדורגל הם לא "גאנז אנד רוזס". הגיל עושה את שלו, וחמצון השיער הרבה פחות אפקטיבי מהחמצן בריאות. אבל ותיקי בארסה לפחות שומרים על כושר ומקיימים פעילות שוטפת, מתוקף היותם סוג של קרקס נודד.
אצלנו אוספים שחקנים ברגע האחרון, שחלקם יתנשף אחרי טיפוס בן חמש מדרגות, ומשווקים אותם כ"אגדות" ניידות. עבורם זו חוויה מרגשת, אך המארגנים השקיעו בעיקר במסחרה וביחסי ציבור. לך תמכור כרטיסים ב־139 שקל מאחורי השער למעלה או ב־289 שקל באמצע למשחק של Maccabi Pensioners.
הבדיחה הגיעה שלשום לשיאה כבר בדקה השנייה, כשטל בנין נאלץ לדדות החוצה. אחריו מתחו שרירים כעבור דקות ספורות גם טל בן־חיים וג'פרי ישי, במה שנראה כמו סרט מתיחות: "אגדות ברצלונה נגד עגלות מכבי ת"א".
ומכיוון שכך, חייבים לדחוף עוד בלוף: שחקנים יותר צעירים שמעולם לא היו כוכבים הופכים ל־Legends. כמו למשל יקיר שינה, שנראה לאחרונה במכבי ת"א בגיל 19 ואחרי הופעות בודדות עזב לבלי שוב. היום, בגיל 37, הוא עדיין בכושר מצוין ויכול להפיח רוח חיים במכונה המשומנת (במונחי ק"ג). כך גם גיא טוביאק בן ה־45, ששיחק פעם בנוער של מכבי ת"א ונדד בין קבוצות וליגות ברחבי המדינה. כשמחפשים מישהו שירוץ, אם תרצו הוא אגדה.
הסצנה: איציק זוהר נעלב ונטש
מי שבלט בהיעדרו מהצילום הקבוצתי בסיום היה איציק זוהר. הסאגה החלה כבר בחזרה למחצית השנייה, כשהקשר שעף על עצמו גילה שמחליפים אותו ועשה פרצופים. כעבור כמה דקות הוא ניגש למגרש ביוזמתו, ואמר לברוך דגו לצאת, אך המאמנים אורי סלימאן וגבי לסרי התעקשו שכולם יקבלו דקות. זוהר, שחי בריאליטי, התעצבן ונטש.
מה שמזכיר את משחק הראווה בין ותיקי הנבחרת לוותיקי גרמניה ב־2016. זוהר עזב אחרי שהמאמן שלמה שרף הודיע לו שהוא מוחלף, ונעדר גם אז מטקס הסיום. בנבחרת סיפרו שהוא פלט: "אם אני יוצא אין משחק", אך המגה־טאלנט מגולסטאר הכחיש וטען שהיו לו סידורים.
שלשום היה נחמד לראות שכולם חוץ ממנו התבגרו, אף שלפחות לפי המראה, רבים מהם הסתובבו במגרש עם בטן מלאה.
הבדיחה: תמיכה משודרגת לאיגוד הדמקה
משרד התרבות והספורט, כך פורסם, הודיע לאיגודים השונים מה יהיו ההקצבות לשנת 2023. לצד ירידה בתמיכות לכדורגל ולכדורסל, יש גם בשורות משמחות: ההקצבה לאיגוד הדמקה קפצה ל־168 אלף שקל, לעומת 66 אלף אשתקד, מה שמעלה שתי שאלות מעניינות: מה הקשר לספורט והאם מותר לאכול אחורה?
מאות אלפי שקלים יועברו גם לאיגוד הפריסבי, התאגדות הברידג' ואיגוד השחמט, שמסונפים להתאחדות "אילת" לענפים לא אולימפיים. בראשה עומד אריק קפלן, שבעשור הקודם שינה את תפקידו מנשיא למנכ"ל, מה שאיפשר לו לקבל שכר נכבד וגרר ביקורת חריפה מרשם העמותות. אז גרר. בעשר השנים האחרונות קפץ שכרו בכ־150 אחוז (38,673 שקל בחודש ב־2022), אבל בענפים האזוטריים האלה לא תהיה מחאת קפלן.
למה תקציבי ספורט, שקשור בדרך כלל לפעילות גופנית, מועברים לענפים שבהם מפעילים את המוח והאצבעות? מדוע ברידג', שחמט ודמקה – כן, טאקי, דומינו ומונופול – לא? כנראה כיוון שחסרי המושג במשרדי האוצר והספורט אינם מסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה.
מילה זו מילה
"רובי קין רוצה לשחק עם ווינגרים בכנפיים" - מאור בוזגלו, פרשן וקומנטייטור
