חוק הגיוס, שבגינו התפרקה ממשלת נתניהו בשנת 2019 והוביל לסבב של חמש מערכות בחירות, ישוב אל הבמה במלוא הדרו במושב החורף. בכל צד נערכים היטב - נתניהו נועד עם השר גולדקנופף שהכריז שללא פטור מגיוס בחקיקה לא תהיה ממשלה, הרמטכ"ל ירד מהגדר ואמר מפורשות כי עמדת הצבא היא גיוס לכולם, וגם בארגוני המחאה ימנפו את המשבר לחידוד המסרים. בשונה מהרפורמה המשפטית או מסוגיות פוליטיות אחרות, שלגביהן יש מחלוקת בהיקף כזה או אחר בחברה הישראלית, החוק שמבקש פטור מגיוס הוא חוק יתום. התמיכה הציבורית בו נמצאת ברצפה, מלבד בחברה החרדית.
מדד הדת והמדינה השנתי של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, סוקר מדי שנה את הסוגיות המרכזיות שקשורות לנושא כבר 14 שנים ברציפות. בדוח של 2023, שממצאיו מתפרסמים כאן לראשונה, נדגמו 8,000 איש ואישה מקרב האוכלוסייה היהודית על ידי מכון סמית. הממצאים בנוגע לגיוס מייצרים תמונה ברורה: 78% מתנגדים לפטור גורף, ולדעתם או שצריך לגייס את כולם (31%) או שיש לתת פטור לתלמידים מצטיינים בלבד ועל שאר האברכים לשרת שירות צבאי או לאומי (47%). רק 22% ציינו שהפטור מגיוס מקובל עליהם.
כאשר מתבוננים בחלוקה לפי הצבעה מפלגתית התמונה בהירה עוד יותר: 72% ממצביעי הליכוד מתנגדים לפטור גורף, ואפילו 72% ממצביעי הציונות הדתית־עוצמה יהודית סבורים שזו טעות. רק בקרב המפלגות החרדיות ישנה תמיכה גורפת בפטור (83% בש"ס ו־94% ביהדות התורה). בקרב האופוזיציה ההתנגדות מגיעה לאחוזים גבוהים מאוד: 99% ממצביעי המחנה הממלכתי וממצביעי יש עתיד נגד פטור גורף, 98% ממצביעי מפלגת העבודה ומאה אחוז ממצביעי ישראל ביתנו נגד החוק גם כן.
חוק הגיוס הוא עוד קש בערימה גבוהה מאוד על גבו של הגמל בכל מה שקשור ליחסי דת ומדינה. העלאת הקצבאות, הכפלת מספר התקנים לרבני ערים, חיזוק בתי הדין הרבניים והמאבק על המרחב הציבורי הגבירו את הקרע בין חרדים לחילונים. השסע הזה קיים שנים רבות, אבל בשנה הזו הוא צורב בצורה יוצאת דופן. 70% מהנשאלים ציינו את השסע בין חרדים לחילונים כחמור ביותר, אל מול 60% בשנת 2022. גם בשאלה אם יש לקיים חופש דת ושוויון וחופש מדת בישראל רואים שינוי גדול השנה: 86% טוענים כי יש לקיים חופש דת וחופש מדת אל מול 80% בשנת 2022. הנושא זוכה לרוב של מעל 90% בקרב מפלגות האופוזיציה, אבל עוד יותר מכך, לרוב משמעותי גם בקרב מפלגות הקואליציה (ראו תרשים). אחד ההסברים לכך ש־58% ממצביעי ש"ס ויהדות התורה רואים ערך בחופש דת, וחופש מדת נעוץ דווקא בזהות הדתית של הנשאלים - שכן הם רואים את העיקרון הזה כמגן עליהם ומחזק את דרישותיהם הקהילתיות, ואינם רואים אותו בהכרח ככזה שחל על כולם באופן שווה.
למחאה יש גם תפקיד בהתעוררות האזרחית בנושא. על פי הסקר, 35% שינו את דעתם ובעיניהם בג"ץ צריך להגן על חירויות כמו חופש דת וחופש מדת, 17% טענו כי דעתם השתנתה לצד השני ויש להגן על יהדותה של המדינה מפני בג"ץ, ו־48% טענו כי דעתם לא השתנתה. "ארגוני המחאה מגבירים יותר ויותר את ההכללה וההדגשה של מסרים שקשורים לדת ומדינה", אומר הרב עו"ד אורי רגב, מנכ"ל חדו"ש. "הם לא עשו את זה בנושאים אחרים. למשל, המנהיגות של תנועת המחאה הרחיקה והשאירה בחוץ את הסיפור הפלסטיני, באופן נבון בעיניי. אלו אתגרים קיומיים שכל עוד לא נתמודד איתם נתקשה להביט במראה ולהגיד שאנחנו יהודים ודמוקרטים.
"כבר שנים המדד מראה שכששואלים את הציבור איפה הוא פוליטית, 67% ממקמים את עצמם ימינה מהמרכז ו־%65 אחוז ממקמים את עצמם בצד חילוני או מסורתי־לא דתי, והאנומליה הזו מייצרת מציאות קשה. באופן אבסורדי, רוב הציבור מתנגד לעמדות של הממשלה הנבחרת בנושאים הללו, גם בקרב מי שנמצאים ימינה מהמרכז".
ואכן, בנושאים הקלאסיים של סוגיות דת ומדינה נשארים הנתונים יציבים לאורך השנים: 71% מכלל הציבור היהודי תומכים בתחבורה ציבורית בשבת במתכונת כזו או אחרת. בקרב חילונים התמיכה מזנקת ל־96%, בקרב מסורתיים לא כל כך דתיים 81%, ובקרב מסורתיים הקרובים לדת 54%. 66% תומכים בהכרה בכל סוגי הנישואים, כולל נישואים אזרחיים, נישואים קונסרבטיביים ורפורמיים או נישואים הלכתיים מחוץ לרבנות.
ממצא מעניין נוסף נוגע לנושאים הכי בוערים בקרב הציבור. הנשאלים היו צריכים לומר באילו סוגיות דת ומדינה הם היו רוצים שהמפלגה שלהם תתמקד (עד 3 אפשרויות מבין 13). שני הנושאים שזינקו השנה הם גיוס לכולם לשירות צבאי או לאומי (26% השנה לעומת 19% בשנה שעברה), והמאבק נגד הדרת נשים במרחב הציבורי (27% אל מול 16% בשנה שעברה).
"אני מלווה את המדד מהיום שבו יזמנו אותו, ובסך הכל רואים תמונה דומה לאורך השנים, אבל הפעם הציבור פחות אדיש ומנומנם. יש פה שסתום שנפרץ. הרבה שנים לאנשים היו עמדות, אבל הם לא הלכו לקלפי לפי עמדתם על תחבורה ציבורית, ובטח לא הפגינו בעד גיוס לכולם. הם בלעו את המציאות כפי שהיא. בממשלה הנוכחית הרבה דברים נעשו 'מהמקפצה', בלי בושה או טקט. השילוב הקטלני של ממשלה כל כך שמרנית ודתית יחד עם חוק יסוד תלמוד תורה, העברת פסקת ההתגברות וידיעה שלצערנו אין אופק לפתרון, הוביל לרתיחה. החילונים הבינו מה העצב הרגיש, הקדוש שלהם".
בניגוד לפנטזיות של הפורום החילוני או של מי שמדמיינים את המרחב הישראלי כסטרילי מנוכחות דתית - העסק הרבה יותר מורכב. הסקרים הללו לא מלמדים דבר בנוגע לעמדתם של אזרחי ישראל היהודים כלפי יהדותם, הם רק מלמדים ששילוב קטלני של כפייה, דת ופוליטיקה מייצר ריחוק ואנטגוניזם. ימי אלול הם הימים הכי אמוניים: המונים פוקדים את מופעי הסליחות וביום כיפור, למרות שאף חוק לא דורש זאת, המכוניות יישארו בחניות ואל בתי הכנסת יגיעו נערים על אופניים וטלפון בכיס בשביל לשמוע את תפילת נעילה. השאלה שעומדת לפתחה של החברה הישראלית היא אם הקיטוב שאנו בתוכו ימשיך לייצר פעולות דווקאיות בין המגזרים, או שמא ההבנה שישנה הסכמה רחבה על נושאים רבים מאוד היא פתח ליצירת פתרונות. פתרונות חלקיים, לא מושלמים, נקודתיים - אבל כאלו שלא דורשים הכרעה מוחלטת ומאפשרים לכלל הגוונים והקהילות לחיות יחד.
