על רקע הפרסומים האחרונים על הפסדים וקיצוצים בקרפור, היה מעניין לבקר בקרפור היפר בקניון ביג בבית־שמש, סניף הדגל ואחד משלושת סניפי תת־הרשת קרפור היפר, שממחיש חלק מחוזקות ומחולשות הרשת כולה.
נתחיל בחוץ: מקבץ העגלות מרשים, אם כי גם בקרפור נכנעו למנהג המקומי ומחייבים להפקיד 5 שקלים לעגלה. חלון הראווה מבטיח מאוד, בכמה רמות מעל חלון הראווה הטיפוסי לחנויות דיסקאונט בישראל. מצוחצח, הזכוכיות בוהקות, על מדפים ארוכים סדורים כמו חיילים מוצרי המותג הפרטי בצבעוניות מושקעת. גם פינת המאפית מרשימה בעיצוב. סימון המוצרים ברור, יש אפשרות לשקילה עצמית, אבל הרבה מוצרים חסרים. קרואסון חמאה נגמר. מבין העוגות נותרה לפליטה רק עוגת שוקולד רכה. יש הרבה בגטים ומגוון נחמד של לחמים, אבל איפה המקרונים, הסמל הצרפתי השני בעולם האפייה אחרי הבגט?
בחנות קטנה, כמו קרפור סיטי בפתח־תקווה, הניחוח הצרפתי מורגש יותר, אך בשתי נקודות המכירה יש קטגוריות שלמות שאין בהן זכר למוצרי קרפור – שמפו, משחות שיניים, בשרים, גבינות, יינות, שמן זית, שבו יש רק אופציה אורגנית יקרה יחסית ובכמויות קטנות. מחלקת הביו (מוצרי בריאות) עתירת מוצרי מותג פרטי, אבל הם מסודרים בין שאר המוצרים שבמחלקה הגדולה יחסית, ומי שלא מכיר את שמות המותגים הפנימיים של קרפור לא תמיד יצליח לזהות. הבעיה חוזרת על עצמה במחלקות נוספות. בחנות בשטח של למעלה מ־2,000 מ"ר, 650 מוצרי המותג הפרטי, במזון, טואלטיקה וחומרי ניקוי, הולכים לאיבוד. חבל, כי יש ביניהם לא מעט שנותנים פייט טוב במחיר ובאיכות. למשל אורז בסמטי — 8.90 שקלים לק"ג, פסטה – 2.90 שקלים ל־500 גרם, פפריקה איכותית – 3.50 שקלים.
בית־שמש היא עיר עם מסה כבדה של צרכנים חרדים. איפה ההכשרים לקהל היעד בבשר ובמוצרים החלביים הרבים, כמו שוקולד מריר וקרואסונים? גם לא הצלחתי למצוא את מוצרי מותגי־העל ביבוא מקביל וזול של קרפור שהושקו בקול רעש גדול רק בראשית יולי. למשל תואם ליסטרין: בחלון הראווה הוא בנוכחות בולטת, אבל על המדפים מככב הליסטרין הוותיק והיקר, 21.90 שקל. אני מנסה לגייס את עזרתה של מוכרת, שעונה בביטחון: "ראיתי אותו ליד הכניסה". היא לא למדה, מתברר, את מה שהסבירו לי אנשי קרפור הצרפתיים ערב הכניסה לארץ, שעל עובד הרשת להצטרף ללקוח המחפש מוצר ולחפש יחד איתו. בפועל התברר שמדובר בסטנד של הליסטרין המקורי, ולא התחליף הזול.
מדפי ה"בסט פרייס" בחנות לא מעוררים חשק לשוטט ביניהם ולחפש מציאות. בחנויות הסטוקים עושים את זה יותר טוב ויותר מגרה.
החנות נקייה, קל להתמצא בה, המקררים מדהימים, אבל בירכתיים, בתאי השירותים, ממתינה קטסטרופה – חדרי השירותים מלוכלכים, אין נייר הטואלט בשירותי הנכים.
ולמרות הכל צריך לזכור את הנסיבות המקילות: לא מעט חסמים בירוקרטיים וחסמי כשרות מנעו מהרשת הכנסה מסיבית יותר של מוצרי המותג הפרטי. בנוסף, פתיחת 70 חנויות בארבעה וחצי חודשים עשתה את שלה – לא הייתה פתיחה בהיקפים כאלו מעולם בישראל. עכשיו יואט הקצב, מצהירים ברשת. עד סוף 2023 ייפתחו עוד 10 חנויות, ואחר כך, לפי הערכה, ייפתחו 10־15 בלבד בשנה, מה שיסייע לכווץ את תקציבי הפיתוח ולהשקיע יותר בניקיון, בכוח האדם ובמילוי המדפים בעוד מוצרים צרפתיים.
המבחן הגדול של קרפור יהיה בחנויות הגדולות, שאחרי החגים יצטרפו עוד שלוש מהן. בקטנות חייה קלים יחסית. האם תצליח באמת להביא לצרכן הישראלי ובגדול את חוויית הקנייה הצרפתית ואת מחירי אירופה?
