ככל שחולפים הימים, הבית הלבן יודע פחות ופחות איך להתמודד עם הממשלה הנוכחית. האמריקאים במבוכה אל מול החולשה, הבלגן; רגע אחד יש פשרה במישור המשפטי, רגע אחר היא מתפוגגת. נתניהו תופס שליטה, ולמחרת נדמה שהוא שוב שבוי של בן גביר, סמוטריץ', לוין. הנשיא ביידן עצמו, דמוקרט מהדור הקודם, זה שתומך בישראל ללא עוררין, לא מצליח להבין לאן הממשלה סוחבת את ישראל, ואיך זה יסתדר עם האינטרסים והערכים המשותפים.
נכון לתחילת השבוע, הנשיא לא רצה שבנימין נתניהו יגיע לבית הלבן. "זה יכול להשתנות", אומרים מקורות בוושינגטון, "כרגע התוכנית היא לפגישה במהלך עצרת האו"ם בניו־יורק. נקודות המחלוקות משמעותיות, ורובן לא קשורות ל'רפורמה'. לדוגמה, בתחום הפלסטיני", אמרו לי. "אתם בישראל חושבים שצריך אתכם לעסקה עם סעודיה. זה נכון. אבל צריך גם את הפלסטינים. בלעדיהם, לביידן אין את הרוב והתמיכה שהוא צריך במפלגה הדמוקרטית".
זה בעצם המסר שיוצא מארצות־הברית בימים האחרונים. העסקה המשולשת של וושינגטון־ריאד־ירושלים היא מטרה מרכזית של הממשל. אנשי נתניהו מתדרכים שלא תידרש תמורה מדינית, משום שהסעודים נחושים להשיג נשק, גרעין וערובות הגנה מארה"ב; גורל הפלסטינים מעניין אותם, לדעתם, כגורלם של עיתונאים המבקרים את בית סעוד. בוושינגטון משיבים: לא ולא. בית המלוכה וגם וושינגטון, מסיבות פוליטיות פנימיות ובינלאומיות, צריכים שבנימין נתניהו יעשה מעשה. משהו שלכל הפחות יישמע כמו הקפאת בנייה במאחזים, או העברה של שטח C לידי הפלסטינים. המילה שבה השתמשו מי ששוחחו איתי הייתה "מוחשי". אנחנו צריכים משהו מוחשי.
השבתי להם שייתכן שהממשלה תיפול אם יהיה משהו "מוחשי". "זה לא נורא", השיבו לי.
בישראל לא מעריכים נכונה את המוטיבציה הפנימית של ממשל ביידן לעסקה עם סעודיה. היא קשורה הרבה יותר לסין ולמאמצי החדירה שלה למזרח התיכון, מאשר לניסיון להשיג הישג בינלאומי לפני הבחירות. בבייג'ינג נפלה החלטה אסטרטגית להיכנס למזרח הקרוב, בכל העוצמה. וושינגטון נוטה לחשוב באבני דומינו; מסורת מהמלחמה הקרה. איראן נפלה מזמן בידי המזרח, רוסיה וסין. כעת סעודיה פוזלת. "העסקה פחות קרובה ממה שנראה בתקשורת", אמר אדם אחד בוושינגטון, "אבל צעד ראשון הוא אפשרי, ויחסית בקרוב". הוא סירב לפרט מה הוא יהיה.
◼︎◼︎◼︎
חיים סבן הוא בן 79. כמעט כמו ג'ו ביידן. הוא גדל באלכסנדריה שבמצרים, ועלה לארץ, לחצור הגלילית, בגיל 12. ביידן התחנך בסקרנטון פנסילבניה. בתיכון הוא היה קפטן של נבחרת הפוטבול. סבן התבגר בדירת חדר בתל־אביב, ולמד בכפר הנוער בן שמן.
אנחנו חיים בעולם מאוד יוצא דופן; שני האנשים האלה, כמעט בני אותו גיל, גדלו במקומות שונים לגמרי ובתרבויות אחרות. אבל שניהם מוצאים שפה משותפת. אם נודה על האמת, כל נשיא דמוקרט מנסה למצוא שפה משותפת עם חיים סבן. רעייתו והוא הם בין התורמים הגדולים של המפלגה הדמוקרטית. סבן היה התורם המקורב ביותר להילארי קלינטון. יש לו יכולת מוכחת לגייס כסף; הוא התורם הגדול ביותר לארגון ידידי צה"ל בארה"ב (53 מיליון דולר), מה שהופך אותו לתורם הגדול ביותר לצה"ל מעולם. בעיקר הוא יודע להביא חברים ולגייס אותם - כך זרמו לארגון הזה עוד 300 מיליון דולר. קשת הקשרים שלו משתרעת מהמפרץ הפרסי, דרך סעודיה ועד לישראל; הוא הקים ומימן את פורום סבן במכון ברוקינגס. בשעתו, היה זה המפגש השנתי החשוב ביותר ביחסי ארה"ב־ישראל. במילים אחרות, לבד מגיוס כסף, נשיאים מנסים להבין מחיים סבן מה קורה בישראל ובמזרח התיכון. פעם אמר לי מישהו בבית הלבן, לא הנוכחי, שיש לסבן יתרון על ישראלים אחרים. כשהוא לא יודע, ואין לו תשובה לבעיה, הוא אומר שאין לו מושג, "וזה לא שכיח בוושינגטון".
ביום שישי לפני שבוע הוא היה בבית הלבן. הוכנס בכניסת ה־VIP, בלי השתהות מיותרת. הביקור כולו תוכנן כארוחת צהריים של שעה עם הנשיא ביידן. אך סבן בילה בבית הלבן עם הנשיא ואנשיו שלוש שעות. לבד מארוחת הצהריים - סבן אומר שפסטה הארביאטה הייתה מעולה - ביידן העניק למיליארדר טיפול נשיאותי, כולל סיור בין התמונות והציורים, ותדרוך מגורם במועצה לביטחון לאומי. אני מניח שהשניים שוחחו על סעודיה, ממשלת נתניהו, והבחירות הבאות בארה"ב. אתה בטח מת לשתף אותי בפרטים, אמרתי לסבן (דיברנו בזום לפני יומיים). "בטח", הוא השיב בהומור היבש האופייני שלו, "כל פרט ופרט ממה שהנשיא אמר. רשמתי לי רשימה שלמה כדי שאוכל לתת לך מילה במילה".
הוא מוכן לומר ש"הפגישה הייתה טובה. בכל פעם מחדש, ביידן מצהיר שלא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני. אבל יש אתגרים, במישורים שונים. יש קיצוניים ומשיחיים בממשלה שגורמים לו פריחה. זה לא עוזר ליחסי ארה"ב־ישראל".
ההתרשמות שלי הייתה שסבן מודאג מאוד. וזה יוצא דופן; בדרך כלל, ישראלים ואמריקאים שיוצאים מהנשיא ביידן שומעים ממנו הבטחות ל"ברית החזקה כברזל" בין המדינות. אך סבן חושב שיש על הברית איום, והוא קשור לקיצוניות הגואה בממשלה. הוא גם שמח לפרט במי מדובר. "אין לחסן נסראללה שותפים טובים יותר מבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. אין ל־BDS שותפים יותר טובים מסמוטריץ' ובן גביר. הם גורמים נזק ליחסי ארה"ב־ישראל. הרבה מאוד זה נובע אצלם מאידיאולוגיה, אני מוכן להכיר בכך. אבל הרבה מאוד, במקרה שלהם, זו פשוט בורות".
למה? איך הם מזיקים?
"יש דברים במהות, ויש דברים שבצורה. צורנית, מה שהם משדרים הוא יהירות קיצונית. קיצונית. שחצנות זו תכונה ישראלית ידועה. סמוטריץ' חושב ש'מי הם ארה"ב שיגידו לנו'. בסדר, אז לך לסין. שהם ייתנו לך חלקי חילוף למטוסי F-35. מבחינת מהות, בארה"ב מתייחסים לשניהם כגזענים ממדרגה ראשונה. וכמובן זה פוגע, ולא עושה את חייו של ביידן במפלגה הדמוקרטית קלים. ושלא יהיו אשליות - גם לא במפלגה הרפובליקנית. בן גביר וסמוטריץ' גורמים נזק גם אצל הרפובליקנים. מדי פעם הם אומרים, סמוטריץ', בן גביר, רוטמן ולוין, את האמת המלאה שלהם: ישראל לא צריכה אף אחד לשיטתם. ישראל תבנה לבד F‑35. ישראל עשירה מספיק. לא צריך 3.8 מיליארד דולר מהאמריקאים. אבל הרי גם הם יודעים שזו לא אמת. זה נאמר מסיבות פוליטיות בלבד. הם כולם מבינים מה המציאות".
הוא ממהר לתקן: "טוב, לא כולם. יש כמה שהם לא ממש מאוזנים. והתקשורת והטלוויזיה נותנים להם פלטפורמה! ממש בונבון".
הרגע הקצר שבו דלפו ידיעות על כוונה של נתניהו לבקר בסין, סוג של תגובה להפניית העורף מהבית הלבן, מעורר בסבן בעיקר תמיהה. "הבדיחה הזו, האיום שביבי ייסע לסין. זו ממש בדיחה. זה אפילו לא נמר של נייר. תגיד, הסינים יכריזו וטו במועצת הביטחון, אם נגיע לרגע הזה - ואני חושש שנגיע - שידונו שם בהחלטה נגד ישראל לפי פרק 7, זה שמאפשר סנקציות? איך אנשים עם כל כך הרבה ניסיון, חוכמה ופיקחות עושים דברים כאלה?"
תסביר לי אתה. אתה בקשר עם כל ראש ממשלה ישראלי במשך שנים רבות. אתה מכיר את וושינגטון היטב. מה ההסבר שלך?
"קורים בישראל הרבה דברים שלא ניתן להסביר. אתה מנסה להבין. אתה מחפש סיבות. אפילו אמתלות. ואתה לא מוצא. ואתה שואל את עצמך - למה הם עושים את זה? למה סמוטריץ' ובן גביר מדברים על ארה"ב כאילו ישראל היא זו שנותנת לאמריקה 3.8 מיליארד דולר בשנה - ולא ההפך. כאילו ישראל היא זו שמטילה וטו במועצת הביטחון, ולא ההפך. אי־אפשר להסביר. זה ניסיון להגן על מה שלא ניתן להגן עליו (It's Trying To Defend The Undefensible)."
שאלתי אותו על הטיעונים של מחוללי ההפיכה המשפטית, שהם בעצם רוצים שיטת משפט אמריקאית. "החבר'ה האלה או משקרים או שמים על השולחן חצי אמת. במקרה הזה מדובר בחצי אמת. אין לנו בישראל חוקה, אין שני בתי קונגרס, הממשלה אצלנו זה הכנסת. אי־אפשר להשוות בין ארה"ב לישראל מבחינת הדרך שבה מתנהלים הדברים. אין לישראל את התשתית החוקתית של איזונים ובלמים, כמו באמריקה".
"תקווה חסרת סיכוי" / סבן נאבק למען האינטרס הישראלי - כפי שהוא מזהה אותו - בלי בושה, ובלי עכבות. עם אגרסיביות של חתול רחוב, וחשבון בנק של מיליארדר. בסוף 2016, אחרי התבוסה של הילארי קלינטון בבחירות ורגע לפני כניסת דונלד טראמפ לבית הלבן, קיבל ממשל אובמה החלטה: לא להטיל וטו על ההחלטה של מועצת הביטחון בעניין ההתנחלויות. סבן ניסה להניא את הבית הלבן מההחלטה, ולאחר מכן רתח מזעם. "התקשרתי לנשיא, התקשרתי לג'ון קרי. שלחתי שליחים, צעקתי וקפצתי על הסיפור הזה". צריך לציין שראש הממשלה היה אז בנימין נתניהו.
הוא מספר לי שמאז, הנשיא לשעבר אובמה ניסה להשלים איתו. "עשיתי לו 'ברוגז' אחרי ההחלטה ההיא. ואז עשינו פגישת השלמה כזו. אובמה רצה שאתמוך בספרייה שלו, למרות שלא הייתה לי כוונה כזו. הסכמתי לפגישה. אמרתי לאנשיי שיגידו לצוות שלו שלא מדברים על הקרן שהוא הקים (דהיינו על תרומת כסף, נ"א). אם הוא מסכים - אשמח להיפגש. אם הוא רוצה לדבר על הקרן, שהאנשים שלו ידברו עם שלי. אז הוא בא למשרד שלי, עבר אחד־אחד והצטלם עם כל עובדת ועובד שביקשו. והאמת שאובמה עמד במילה שלו, ובשיחה בינינו לא העלה את נושא גיוס הכסף לקרן. רגע לפני שאובמה נכנס למעלית, הוא אומר לי - יש נושא אחד שלא הספקנו לגעת בו, לא דיברנו על הקרן. אתה יודע מה עניתי לו?"
מה?
"אהה".
השבתי לסבן שאני רושם לעצמי לעולם לא להימנע בהצבעה על ישראל במועצת הביטחון, אני רואה שיש לו זיכרון ארוך מאוד. הוא צחק. שאלתי אם ישראל איבדה את המפלגה הדמוקרטית, כור מחצבתו הפוליטי. הוא הציע לא להיכנס להיסטריה.
"אני חושב שזה תיאור לא מדויק של המציאות. צריך להביט, בראש ובראשונה, בהנהגה. בסנאט זה צ'אק שומר. זה בנאדם שאוהב לומר על עצמו - קוראים לי שומר, אני שומר ישראל. בקונגרס האקים ג'פריס מחויב לגמרי ליחסי ארה"ב־ישראל בצורה רצינית, מעמיקה ועוצמתית. זה נכון שיש שם גם כמה כמו הסנאטור ברני סנדרס, שהוא יהודי ששונא את בני עמו, עוכר ישראל. ותצטט אותי על זה. קבוצת ה־Squad (אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, אילהאן עומאר, אייאנה פרסלי ורשידה טלייב, נ"א) מחזיקה בגישה שאם ישראל הייתה נותנת את ירושלים ואת תל־אביב לפלסטינים, והפלסטינים היו מקימים מדינה מצוידת במטוסי קרב אמריקאים, הן עדיין היו מאשימות את ישראל. יש בקונגרס בערך 12 נבחרים כאלה".
סבן הוא בין התורמים המרכזיים ל־Super Pac החדש יחסית של השדולה ליחסי ארה"ב־ישראל, איפא"ק. העובדה שהוא, כדמוקרט, היה מוכן לתרום ולהזדהות פומבית עם איפא"ק בימים אלה אינה מובנת מאליה; רבים במפלגתו, בעיקר באגף השמאלי, מאשימים את השדולה בנטייה רפובליקנית ופרו־נתניהו. הוא לא מקבל זאת לגמרי. "אנחנו, תומכי הדמוקרטים, אלה שיש להם נגישות, לא שוקטים על השמרים. אנחנו פעילים בשותפות עם איפא"ק כדי לוודא, באופן חוקי, שמועמדים או נבחרים שלא מבינים את חשיבות היחסים בין ישראל לארה"ב או שלא יחזרו לקונגרס - או שלא יגיעו אליו מלכתחילה".
הוא אומר שהוא התגייס לעניין ללא לבטים. "אמרו לי שאם הם יכולים ללכת לרשימת האנשים הבאה, ולומר להם שאני תורם מרכזי, זה יעזור (כדי שהם יתרמו, נ"א). אמרתי להם בוודאי - תשתמשו בשמי. המטרה היחידה של ההתארגנות הזו היא למנוע מאנשים שהם נגד יחסי ארה"ב־ישראל להתקדם - ולתמוך במי שתומך ביחסים בין ירושלים לוושינגטון".
גם אם הם רפובליקנים, כמובן.
"לעיתים אלה אנשים שמתכחשים לתוצאות הבחירות האחרונות בארה"ב וטוענים שהבחירות 'נגנבו' על ידי ביידן. הרבה מאוד דמוקרטים התקשרו אליי ואמרו לי, 'תגיד אתה דפוק? אתה דמוקרט שתומך באנשים כאלה?'
"אני תמיד אומר את אותו הדבר: מדובר בנושא ספציפי, מגודר, שהוא יחסי ארה"ב־ישראל. ובמובן הזה, לא מעניין אותי שום דבר אחר. לא מעניין אותי אם המועמד הוא פרו־לייף (מתנגד להפלות, נ"א), לא פרו־לייף, או נושאים אחרים - כל עוד הוא לא נאצי, ואיפא"ק מן הסתם לא יתמכו באף נאצי. אם המועמדת או המועמד - שים לב שאני מקפיד כמו מרב מיכאלי - הם אנטי יחסי ישראל־ארה"ב, נלך נגדם בכל הכוח. בלי פשרות. אין מה לדבר. אין משהו יותר חשוב ממה שאיפא"ק עושים היום". הוא ציין שבסיבוב השני התחיל לגייס כסף בעצמו; "פיתחתי כישרון לקיבוץ נדבות למען ישראל. 300 מיליון דולר של כישרון".
3 צפייה בגלריה
בן גביר. סמוטריץ'. אובמה. סנדרס.
(צילומים:שאול גולן, עמית שאבי, Walsh Susan AP ,Ghanbari .N Haraz A)
הסקרים האחרונים בארה"ב מצביעים על קרב צמוד בין ביידן לבין המועמד המסתמן של הרפובליקנים - לפי הסקרים - דונלד טראמפ. כתבי האישום שהוגשו נגד האחרון רק סייעו לו בהתמודדות הפנימית.
אני רוצה לשאול על הבחירות לנשיאות. אם מביטים בעמדות של הבוחרים הרפובליקנים - 70% חושבים שהבחירות נגנבו מידי טראמפ, שביידן לא נשיא לגיטימי. כתבי האישום המבוססים נגד טראמפ רק מעצימים אותו. אנחנו מדברים על ישראל, אבל אלה התפתחויות מטורפות.
"אצלכם בארץ יש אותו הטירוף, אז אתה חי את זה. אתה לא צריך להיות מופתע שגם בארה"ב יש את אותו הטירוף. לא הכל זה ברבי־לנד. בפריימריז הרפובליקני אני לא רואה איך טראמפ מפסיד. מבחינת הבחירות הכלליות לנשיאות, אנחנו הולכים פשוט לארץ בלתי ידועה. לדוגמה - האם תיתכן נקודה מסוימת שבה הוא מורשע, נכנס לכלא ומנהל משם, כמועמד, מערכת בחירות. זה אירוע ללא תקדים. בוא נשים לרגע את הנושא המשפטי בצד; אין ספק שאם הוא חוזר להיות נשיא, עוד נראה מה יקרה אם ישראל תעז לא לבצע את מה שיגיד. אם הוא יבוא, כנשיא, ויגיד למדינת ישראל - תפרקו את התנחלות זו, וזו, וזו, וסמוטריץ' יגיד לא - אתה תראה איך הופך אדם שכולם חושבים שהוא פרו־ישראל, למשהו אחר לגמרי. הרי לא היה נשיא יותר גרוע לישראל מדונלד טראמפ".
למה? הסכמי אברהם, העברת השגרירות לירושלים?
הוא משיב לי באירוניה היבשה שלו. "האמת, ירושלים זה נכון. ובדיוק שמעתי שגם גוואטמלה מעבירה, וקראתי את החדשות הנהדרות שגם אורוגוואי ופרגוואי יפתחו משרדים בירושלים. ואל תשכח את הגולן! הוא הכיר בגולן! הרי ישראל עמדה לרדת מהגולן ואוטוטו היינו מחזירים את הגולן לסוריה, ותודה רבה לדונלד טראמפ, הוא תיקן את זה.
"נו באמת חבר'ה. זו בדיחה. ישראל צריכה להתעניין בדבר אחד שקשור לארה"ב - ביטחון, ביטחון וביטחון. זו השאלה: איפה הייתה תוכנית הגרעין של איראן, ואיראן בכלל, כאשר טראמפ הגיע לנשיאות, ואיפה איראן היום. זה הדבר היחיד שאני מסתכל עליו. אל תספר לי על ירושלים והגולן. זה הכל רעש. לגבי הסכמי אברהם - אמרתי לג'ארד קושנר (חתנו של טראמפ, נ"א): אני מוריד את הכובע בפני טראמפ שהוא לא עמד בדרך שלך כשבישלת את ההסכם".
הזכרתי לו את הדברים שאמר טראמפ על נתניהו, כפי שפירסם עמיתי ברק רביד בספרו "השלום של טראמפ" - ופורסמו ככותרת ראשית של "ידיעות אחרונות". היה זה הציטוט שבו טראמפ אמר על נתניהו Fuck Him. "זה לא נימוסי. טראמפ ידוע כאיש עם הרבה קלאס. הוא כמעט אנגלי".
שאלתי אותו לסיום אם יש לו מסר עדכני למקבלי ההחלטות בישראל, כמי שעוסק ביחסי וושינגטון־ירושלים במשך עשרות שנים, במעגלי הכוח המשמעותיים ביותר. "אני רוצה להביע תקווה שהיא חסרת סיכוי. התקווה שלי היא שתימצא דרך לשלוח את בן גביר וסמוטריץ', עוכרי ישראל האלה, הביתה. ושבני גנץ ויאיר לפיד ייכנסו לממשלה". מצד שני, הוא הוסיף שהוא יכול להבין את השיקולים של גנץ ולפיד.
הפורום נגד יהדות מקרבת / לאחרונה הוציא "הפורום החילוני" מסמך שכותרתו "לוקחים אחריות על חינוך הילדים". הוא ממיין תוכניות שונות במערכת החינוך לפי צבעים, בניסיון להזהיר את ההורים מפני הדתה. בצבע אדום: גופים דתיים אורתודוקסיים ש"אין כל הצדקה" שייכנסו לבתי ספר ממלכתיים. בצבע סגול: "גופים לא־דתיים או דתיים לא־אורתודוקסיים, הפועלים להעמקת הזהות היהודית תוך שימוש במקורות הלכתיים־אמוניים ו/או עידוד תפיסות לאומניות הדוגלות בעליונות יהודית בקרב תלמידי ותלמידות החינוך הממלכתי, ועלולים לתרום בכך למגמת ההדתה". שאר התוכניות מוגדרות ירוקות וירוקות בהירות. הן בסדר.
ומי נמצא בתוך הסגול? הפורום החילוני הציב תחת הקטגוריה הסגולה והמפחידה את כל ארגוני היהדות הליברליים בישראל, אלה המגדירים עצמם יהדות ישראלית. לדוגמה, בינ"ה, שעוסקת ביהדות חברתית. כל ישראל חברים של אליאנס. מכון שלום הרטמן. קרן החינוך של תל"י, שלה תוכניות המציעות "דרכים חדשות למפגש בין ילדים יהודים וערבים במרחב הבית ספרי בישראל". וכמובן - התנועה ליהדות מתקדמת, דהיינו התנועה הרפורמית. צריך להסביר כי מדובר בארגונים המציגים יהדות פלורליסטית, ליברלית. מההיכרות שלי עם אנשיהם, הם המזוהים עם השמאל הישראלי. ההצגה שלהם כ"עלולים לתרום למגמות ההדתה", בשעה שמערכת החינוך והמפלגות הדתיות והחרדיות מתעללות בארגוניהם, מדהימה ממש.
יותם ברום, שהוא מנכ"ל "פנים", האיגוד של ארגוני יהדות ישראלית, אומר ש"הניסיון לצבוע פעילות של ארגונים חילוניים כמו בינ"ה, המדרשה באורנים או תל"י בצביון של הדתה הוא תירוץ של מיעוט קיצוני שלא רוצה קשר לתרבות ולמורשת היהודית. אנחנו מאמינים שרוב ההורים בחינוך הממלכתי יודעים לעשות הפרדה בין ארגונים שפועלים להעמיק תרבות יהודית שמותאמת לחינוך הממלכתי, לבין ארגוני שוליים דתיים שפועלים להחזיר תלמידים בתשובה. מאכזב שהפורום החילוני שמתיימר לייצג הורים רבים בחינוך הממלכתי, בוחר לנקוט עמדה קיצונית כנגד לימודי היהדות והתנ"ך בכללותם".
שוחחתי עם רם פרומן מהפורום החילוני. הוא אמר שהמסמך שפירסמו אינו "כלי לניגוח אלא מתווה המבחין בבירור בין ארגונים דתיים אורתודוקסיים, ארגונים לאומניים וארגוני התחדשות יהודית". הוא הבהיר שהם אינם חוזרים בהם מהיציאה נגד יהדות פלורליסטית ומתקדמת. "בניגוד לארגונים הרבים המציעים תרבות ישראלית נטולת דת, ארגוני ההתחדשות היהודית מקדמים הדתה. הם בין היתר סייעו להפנמת הרעיון שהציבור החילוני הוא 'עגלה ריקה' שיכולה להתמלא בעיקר (אם לא רק) על ידי התרבות היהודית, ולתפיסה שהזהות היהודית עליונה על הזהות הישראלית. היהדות שהם משווקים היא פעמים רבות דתית ואף פעם לא מאוד רחוקה במהותה מהדת. בעינינו הם תורמים למגמת ההדתה העוברת על הציבור החילוני ולא היינו רוצים להכניסם לבתי הספר של ילדינו".
מה נותר להוסיף? אנחנו חיים ברגע קיצוני. הציבור הישראלי החילוני חש מאוים. תחושת האיום מניעה תגובות; חלקן, למרבה הצער, רחוקות מדרך המתינות. אין לי אלא להעיד על עצמי, כהורה לשלושה ילדים במערכת החינוך. באופן אישי, אני שמח בלימודי התנ"ך של ילדיי; הייתי רוצה יותר מהם. ארגונים המציגים יהדות ליברלית, חברתית ופתוחה מממשים את המסורת של העם היהודי מאז האמנציפציה. מתוך המסורת הזו קמה הציונות, ואחריה מדינת ישראל.
