בצילום: אורנה (70), שבתאי (70+), יערה (45) והנכדים שירה (14) וגיא (13).
הבית? וילה במושב שבנו במשק המשפחתי ונכנסו אליה ב־1982. אין משכנתה. שבתאי: "היום כדי לקנות פה צריך לעבור ועדת קבלה וזה רק לאנשים עם כיסים עמוקים. עבור מגרש בהרחבה משלמים כ־2 מיליון שקל".
כפר סירקין? שבתאי: "כל מחנה סירקין שהוקם כמחנה בריטי פונה, והולכים להקים פה לידנו למעלה מעשרת אלפים יחידות דיור. כביש 6 לקח את האדמות שלנו ממזרח ואת האדמות מדרום רוצים להעביר לאלעד. פ"ת סוגרת עלינו מהצד השני ואנחנו מושב קטן באמצע, אבל זה המקום הכי טוב בארץ. מבחינת חקלאות נשארנו 3 חקלאים פעילים והאוכלוסייה השתנתה והיום יש פה פשוט וילות. הוריי היו ממקימי המושב והקימו משק של 5 דונם שפעם היה אפשר להתקיים ממנו".
משק? שבתאי: "ההורים שלי גידלו פרות, עיזים, תרנגולות וירקות ואני גדלתי במשק. בגרמניה היה להם דבורים אז הם גידלו גם דבורים. כשהשתחררתי מהצבא רציתי גם להיכנס לעבוד בחקלאות אבל לא רציתי להתעסק עם דברים שיש להם תוקף כמו בצים או תרנגולות אז הלכתי על הדבורים. אני נהנה גם היום לקום בבוקר ולצאת לשדה לכוורות. בשלב מסוים ההורים שלי החליטו לתת לי את המשק ולעבור לפ"ת כי כפר סירקין עוד היה נחשב חור בשנות ה־70, אז נכנסנו לגור בבית של ההורים וחסכנו פרוטה לפרוטה כדי לבנות את הבית הזה. טעות כלכלית".
טעות? שבתאי: "בדיעבד כן. לא רצינו להתחייב למשכנתה ובנינו את הכל מהכסף שחסכנו". אורנה: "הריביות הפחידו אותנו והיינו סטודנטים ופחדנו שלא נצליח לעמוד במשכנתה מעבודה בחקלאות". שבתאי: "תבין, השכן שלנו לקח משכנתה ובשנות ה־80 הייתה היפר אינפלציה, הלירות הפכו לשקל ואח"כ השקל הפך לשקל חדש והכסף איבד מהערך שלו. תבין שלהוציא מכתבים מהבנק עלה יותר מכל החוב. בשלב מסוים שלחו לו מכתב 'עזוב אותנו. החוב נסגר'. אני המשכתי לעבוד כמו חמור ולשלם ולבנות את הבית, אבל אנחנו לא מתלוננים. אנחנו אוהבים את המשק ואת העבודה עם הדבורים".
דבורים? אורנה: "זה התחיל עם 10 כוורות כתחביב וגדל. היום אנחנו משק מקצועני". שבתאי: "אנחנו עושים כל מה שקשור בדבורים. יש לנו נגרייה לבניית כוורות מעץ, אנחנו עושים שעוויות (טבלת דונג לבניית חלות דבש. - א.ח), גידול מלכות, עשיית נחילים, נדידה עם הכוורות להאבקה ורדיית דבש. וגם אריזת הדבש והמכירה וייצור כל מוצרי הדבש הנלווים".
מוצרי דבש? שבתאי: "בנינו בקתת עץ בחזית שהפכה למקום שמגיעים אליו מכל הארץ כדי לקנות את הדבש שלנו. במשך השנים התחלנו לעשות עוד מוצרים מדבש כמו מזון מלכות טהור, פרופוליס, נרות מדונג טבעי, חלבה דבש או דבש עם מרציפן וגם משחות טיפוליות. הבקתה הקטנה הזו מצליחה לפרנס אותנו יפה ובזכותה אנחנו מצליחים להתקיים בצורה טובה". אורנה: "אנחנו רודים דבש זני. למשל דבש מצוף של אבוקדו, אקליפטוס, הדרים או דבש מאזור הירדן ההררי והטעמים משתנים לפי הטבע". שבתאי: "דבש זו עבודה קשה. אתה יוצא ב־5 בבוקר לשדות, עובד בחום ונעקץ. אבל אם זו לא הייתה עבודה קשה היו הרבה יותר מתחרים אז זה בסדר גמור. וגם הילדים עוזרים. יערה עושה הכל במשק". אורנה: "הילדים מאז שנולדו תמיד עזרו. גמרו ביה"ס, באו הביתה ועבדו. לא כמו הנכדים שדופקים כרטיס בשביל לקבל דמי כיס. הילדים עשו את זה בלי תנאים".
יערה? ״נכנסתי לזה בגיל 20. התחלתי בתור עבודה מועדפת ונשארתי. היום אני גרה בבית הישן של הסבא והסבתא עם שלושת הילדים שלי. אני עושה הכל. יש לי גם רישיון למשאית ואני נוסעת לשדות". שבתאי: "זה משק משפחתי ובזמן העבודה מתנהלות מלחמות אבל איך שנגמרת העבודה - זהו. זה לא תמיד מצליח אבל אנחנו מאוד משתדלים להפריד".
משאית? שבתאי: "לי אין רישיון על המשאית. היה פעם שנסעתי עם יערה שנהגה להאבקה בערבה. נסעה מולנו ניידת שפתאום הוא קלט בחורה צעירה על ההגה ומיד עשה פרסה ועצר אותנו. הוא מגיע ואני אומר ליערה 'אמרתי לך שאסור, בשביל מה עשית את זה' והוא היה בטוח שאבא נתן לבת לנהוג קצת, אבל כשהיא הוציאה לו את הרישיון הוא החוויר וכמובן שיחרר אותנו".
נעקצים? שבתאי: "ברור, אבל מה שעשיתי זה לטפח דבורים שקטות ולא אגרסיביות. היתרון שהן עוקצות פחות אבל החיסרון הוא שקל מאוד לגנוב אותן". יערה: "אם מישהו בא ומנסה לקחת דבש - הדבורים העצבניות היו יכולות להיות מסוכנות מאוד והם למדו לא להתעסק אבל גם היה קשה לנו לעבוד איתן. היום הדבורים רגועות וקל יותר".
גונבים? שבתאי: "המון. זו מכה. אני כבר לא פונה למשטרה כי היא לא פועלת. תפסתי גנבים, ומן הסתם כדי לתפוס גנב נוצר מגע פיזי בינינו, ואני לוקח אותו למשטרה. הוא אומר לשוטרים בפירוש שהוא בא לגנוב אבל אומר גם שאני תקפתי אותו ומה שקורה זה שהוא הולך הביתה ואני נשאר במעצר. כל כוורת עולה 1,500 שקל וזה הפסדים שיכולים להגיע למאות אלפי שקלים ואין על זה ביטוח".
מצב כלכלי? שבתאי: "לא לוקחים אשראי ולא במינוס. חיים ממה שיש ותמיד יש אגורה לשים בצד".
הבילוי שלכם? שבתאי: "מריבות משפחתיות". אורנה: "טיולי אופניים משפחתיים. היינו עכשיו בהולנד, רוכבים 40 ק"מ ביום בנופים מהממים. זה מסע נפלא ומגבש"
