אלי טביב אמנם עזב ב־2018, אבל רוחו שורה על בית"ר ירושלים הנוכחית. ההתנהלות של המועדון הקיץ היא שחזור של הקיצים בתקופת הבעלים אז. הכוכבים עוזבים אחרי עונה אחת (מלבד ירדן שועה), הרכש הגדול הוא כוכב לשעבר של קבוצה גדולה אחרת (דור מיכה) והתקווה הגדולה היא לפגוע בזרים חופשיים שמגיעים בסוף החלון. אין קשר בין הסגל שיוצא למחנה האימונים לבין זה שבסוף חלון ההעברות. ההבדל היחיד בין ברק אברמוב לטביב הוא שהראשון סומך על יוסי אבוקסיס ולא מחליף מאמן כל יומיים, השאר זה העתק־הדבק. קבוצה שחיה מעונה לעונה, או בשפה מכובסת יותר "קבוצה דינמית" – שבה כמו "מקום עבודה דינמי" להנהלה אין שום בעיה להחליף את כל העובדים בכל כמה חודשים. הדלת תמיד פתוחה. הבלגן בבית"ר בכל תחילת עונה הוא לא טעות, זו מדיניות. ככה אברמוב פעל גם בבני־יהודה, כך הוא יפעל גם בעונות הבאות.
אברמוב מצידו יגיד שהזהיר מראש כי הוא לא יעקב שחר או מיץ' גולדהאר, ואבוקסיס מגבה אותו עם הצהרות על כך שצריך סבלנות. נכון לעכשיו נראה שהאסטרטגיה עובדת. החלוץ מיירון ג'ורג' כבש צמד בבכורה, ואיסמעילה סורו אמנם לא הרשים בסלטיק, אבל מהתקופה שלו בארץ אפשר היה להתרשם שמדובר בקשר ברמה גבוהה. יחד עם ירדן שועה הוא ינסה לשחזר את הקסם מסוף העונה שעברה. אל תתפלאו אם עד סוף החלון בית"ר תביא עוד כמה שחקנים עם שמות גדולים ורקורד בעייתי, כאלה שנפלטים מקבוצות גדולות. אין מחשבה לעתיד הרחוק, אפילו על העונה הבאה לא חושבים, רק על הטווח המיידי. החשבון יגיע בהמשך.
אבידות ומציאות
האוהדים אהבו את אלי טביב בתחילת הדרך, כי הוא החזיר את בית"ר לעניינים במינימום השקעה והייתה עונה שבה הקבוצה הייתה חלק ממאבק האליפות (2017/18). אולם בסופו של דבר הם הבינו שהחסרונות של שיטת "שאריות ומציאות" עולים על היתרונות. אי־אפשר לאלתר כל הזמן ולסמוך על זה שיהיה בסדר. לפעמים השאריות נותרות רק שאריות שאי־אפשר להכין מהן מנה משביעה – ועל מציאות שנראות נוצצות בהתחלה משלמים מחיר יקר בהמשך. אפשר לבנות בצורה חסכונית ויעילה, כפי שמנסים לעשות לדוגמה בהפועל ת"א, אבל אברמוב לא עובד ככה. אצלו חיים את הרגע, המחר לא מעניין. אולי הוא בכלל לא יגיע. בעסק הדינמי שאברמוב מנהל הדלת תמיד פתוחה, וגם הוא יכול לעבור דרכה ולעזוב.
לשיטה הזאת של אברמוב יש תקרה, היא אף פעם לא מספיקה למשהו שמעבר למקום השלישי־רביעי – גם כשנוצרת הזדמנות להגיע רחוק יותר. אפשר לבנות ככה קבוצה טובה, בישראל זה אפילו מביא אותך לצמרת, אבל לא לאליפות. משה חוגג לקח את בית"ר מטביב כדי להוביל אותה לרמה הבאה, אברמוב לקח את בית"ר מחוגג כדי להחזיר אותה לימי טביב.
