חוף ארגמן, נתניה
המצולמת: אביגיל זכאי (53) מבת־ים, גרושה, אם לשני ילדים וסבתא לשבעה נכדים, עובדת כמזכירה רפואית במרפאת כללית רפואה משלימה בקניון בת־ימון
"הרבה זמן לא הייתי בים. אם אני לא עובדת אני עוזרת עם הנכדים או מטפלת באבא שלי שיש לו דמנציה. הזדמנה לי אפשרות לסוף שבוע בים, בהשתלמות מיוחדת מטעם העבודה. אני במלון וורט לגון פה ממול ומשתתפת בסדנה מאוד מעניינת על בריאות. אתמול הייתה מרצה מתחום הפסיכולוגיה שדיברה על חיוביות ועל כמה שהיא חשובה לחיים שמחים ובריאים. היא אמרה שאנחנו צריכים להודות על כל רגע קטן וטוב שיש לנו בחיים, והבנתי שאני כבר עושה את זה. כל בוקר כשאני קמה, אני אומרת 'מודה אני לפניך' לבורא עולם. אני מודה שיש לי נכדים בריאים, מודה שיש לי ילדים מקסימים, מודה שיש לי הורים טובים, אחים טובים ועבודה שאני מאוד אוהבת.
"גדלתי בבת־ים במשפחה מסורתית, אבא עבד בחברת החשמל ואמא הייתה עקרת בית. כשהייתי ילדה תמיד רציתי לחזור בתשובה, לא יודעת למה. הרגשתי שאני חוטאת בכל פעם שנסעתי עם ההורים בשבת, וזה הכאיב לי. היו לי כמה ניסיונות לחזור בתשובה בגיל צעיר, אבל לא הלך לי. בסוף הצלחתי להגשים את המשאלה דווקא בזכות בתי.
"פגשתי את בעלי בדיסקוטק לפני שהתגייסתי. אחרי שמונה חודשי שירות הוא אמר לי 'בואי נתחתן!' ויצאתי מהצבא להתחתן. קצת התבאסתי להפסיק את השירות כי נהניתי, אבל הוא היה קנאי ולחץ עליי להתחתן, וגם חתונה זה כיף. בגיל 20 כבר ילדתי את הבת הבכורה, ואחרי שבע שנים ילדתי את הבן שלי. כשבתי הייתה בת 15, ראיתי שהיא מתחזקת. בערב שבת, בזמן שישבתי עם הבן לראות טלוויזיה, היא הייתה סוגרת את עצמה בחדר וקוראת ספרי קודש. כאב לי שהיא לבד בזה אז הלכתי אחריה, כאילו שאלוהים ניסה לעזור לי לחזור בתשובה. בתי הייתה קוראת ספרי הדרכה על איך עושים שבת - היא הייתה כמו הרב שלי. התחלתי לסגור את הטלוויזיה בשישי בערב, ובמקום שיחקנו במשחקי חברה. התחלתי גם להכין ארוחת שבת - בהתחלה פסטרמה ופיתות וחמוצים; אחר כך התשדרגנו וקניתי פלטה, מחם והכל. התחלתי ללכת איתה לבית כנסת ובהמשך החלפתי את הלבוש החשוף שלי, מה שלא הצלחתי לעשות כשהייתי נערה. השלב האחרון והכי קשה היה לכבות את הטלפון בשבת.
"מאז שחזרתי בתשובה אני לא פוחדת מהחיים כי יש לי על מי לסמוך. החיים לא פשוטים, אבל ברגע שאתה עובד את השם בשמחה אלוהים נותן לך בחזרה, ואני מרגישה את זה כל הזמן. בתקופה שכל בני הנוער התחילו לצאת לדיסקוטקים נורא פחדתי על בתי כי לא ידעתי את מי היא תפגוש שם בלילות. ואז אלוהים נתן לי מתנה והיא התחילה לחזור בתשובה, ובמקום לחזור בלילה מדיסקוטקים היא חזרה עם חברות מבני עקיבא אחרי שיעור תורה ושירים. ברוך השם, היום היא בת 33 ויש לה שבעה ילדים: שש בנות ולפני חצי שנה נולד הנכד הראשון. הבן שלי לא חזר בתשובה. היה לו קשה עם זה ששינינו את אורח החיים שלנו, וכל הזמן היו מלחמות סביב הנושא. אבל לא הפרענו לו, נתנו לו ספייס לעשות כרצונו. כל אחד בוחר את דרכו.
"אני מאוד אוהבת גלים. אני אוהבת לקפוץ על הגל ולחתוך אותו באמצע. כשהייתי ילדה אבא היה לוקח אותנו לחוף הסלע בבת־ים ונותן לנו לקפוץ מאחורי הסלעים. זה היה קצת חסר אחריות ואסור היה לספר לאמא, אבל זו הייתה חוויה מדהימה. כשאני חוזרת לים אני נזכרת בחוויות הילדות האלו. היום יש יותר מדי שפע לילדים וכל הזמן הם זקוקים לריגושים יותר ויותר קיצוניים. אז היו מעט דברים לעשות, ונהנינו מכל דבר. אפילו לבקר קרוב משפחה הייתה מין חוויה, כי לא היו לנו טלפונים והיינו מגיעים ומצלצלים בדלת בהפתעה, בלי לתאם. רוב הזמן אנשים היו בבית כי לא היה כל כך לאן ללכת. אני קצת מתגעגעת לפשטות".
