אתם זוכרים אותה מהתפקיד הראשי ב"הפיג'מות" בערוץ הילדים, או מהסדרה "ילדי ראש הממשלה", אבל כבר 20 שנה שהשחקנית אלונה טל לא מתגוררת בארץ. בגיל 20 ארזה מזוודה ונסעה לניו־יורק. שנה לאחר מכן עברה ללוס־אנג'לס והשתקעה בה. כשאנחנו מדברות, אלונה מכינה לעצמה קפה ומספרת שצ'ארלי בתה בת השש, מבקשת "רק שלוק, רק שלוק".
את מדברת איתה בעברית?
"כן, והיא עונה לי באנגלית, כי אין מה לעשות, השיחות כבר יותר עמוקות, וכשהיא לא מבינה זה מבאס אותה והיא מתחילה לנטור לשפה טינה, וזה משהו שאני מנסה להימנע ממנו. גם כשהגיעה העלייה הרוסית, ההורים נלחמו על זה שהילדים ידברו רוסית, אבל הילדים גדלים ומדברים עברית, וזה העולם, ואני גם מקבלת את זה. צ'ארלי חיה בסביבה של אנגלית, אבל חשוב לי שהיא תבין עברית כשהיא מגיעה לביקורים בארץ".
איך נראה משם מה שקורה בארץ?
"מזעזע. נראה מזעזע. אני בעד דמוקרטיה, אני בעד הפרדה בין דת וממשל ובעד זכות בחירה, בעד הכוח של בית המשפט, וכן, אולי אפשר להגביל את הכוח שלו, אבל אסור לנו לשבש את מערך האיזונים והבלמים. אלה דברים שמפוררים את היסודות של הדמוקרטיה. אני נגד הפרדות מגדריות והדרת נשים, דברים שקשורים בדת צריכים להיות אישיים ופרטיים, וזו גם דעתי לגבי שמירת שבת. אני לא חושבת שצריך להכריח אנשים לשמור שבת. לכל אחד צריכה להיות מערכת היחסים שלו עם הדת".
מדברים איתך על איך אנחנו נראים בתקשורת האמריקאית?
"אומרים לי שזה נראה לא טוב, שישראל הופכת קיצונית מרגע לרגע. שישראל היא מדינת אפרטהייד. כשיש לך בממשלה שר כמו בן גביר שמחזק את האמירות האלה, זה לא נראה טוב".
בטח שמעת על מסכת הציוצים שלו עם בלה חדיד.
"כן וזה לא מפתיע, והוא רק נתן לה יותר כוח. הוא לא מספיק חכם בעיניי, לפחות לא כדי לצאת למלחמה עם אושיית רשת כל כך מנוסה שיש לה הרבה ידע והבנה בכלי הזה ואנשי מקצוע שעובדים איתה".
ואיך את מתנהלת ברשתות, כאמא לשתי ילדות שמבינה כבר את הצורך להגן עליהן?
"אני מאוד נזהרת בחשיפה שלהן. הבריונות ברשת לא עוצרת, אנשים מרגישים חופשיים מאחורי מקלדת, אומרים דברים מגעילים, אבל אני גם זוכרת שיש לי את הפונקציה של 'מחק, הסר ובלוק'".
ואם צ'ארלי, בתך הגדולה, מבקשת טלפון סלולרי?
"היא לא מקבלת", מכריזה טל וצוחקת. "היא החליטה שהיא תקבל טלפון כשהיא תהיה בת עשר, אמרנו לה שזה נורא נחמד, אבל ממש לא. אני מקווה שנצליח למשוך אותה לגיל 12 וקדימה. אני צריכה כלים להתמודד עם מה שצפוי לה ברשתות, כל נושא החרמות הוא מאוד קשה. אני עוקבת אחרי אופק ראשון שעשו עליה חרם במשך שנים והיום עוזרת לילדים אחרים.
"כשהייתי ילדה, אני סבלתי מחרם, וזה עוד בימים שבהם הטלפון וקבוצות הווטסאפ לא רדפו אחרינו כל שעות היום. זה הכי מפחיד אותי. הבריונות, הבוטות. אנחנו מנסים לחזק את צ'ארלי כמה שאפשר, בתור הורים שנינו פתוחים לייעוץ של אנשי מקצוע אם וכאשר יהיה צורך כדי לדעת לנווט ולגרום לה להרגיש שהיא יכולה לפנות אלינו בכל מצב".
עובדים על הנישואים
טל, שחוגגת השנה 40, נישאה בשנת 2007 לשחקן האמריקאי מרקוס אנתוניו שמבוגר ממנה ב־17 שנים. בתם צ'ארלי נולדה ב־2017 וביילי אחותה נולדה ב־2022.
איך מתבצעת חלוקת התפקידים בינך ובין מרקוס?
"זה תלוי כמה עסוקים אנחנו. למשל, קיבלתי תפקיד לא גדול בסדרה כשביילי הייתה בת ארבעה חודשים, וצ'ארלי נכנסה זמן קצר לפני כן לכיתה א'. כדי לא לגרום לה טלטלה, היא נשארה עם אבא שלה, ואחת לכמה שבועות הם הגיעו לבקר את ביילי ואותי על הסט. זה היה מסובך, אבל הצלחנו לעשות את זה. צריך להבין שממש לא קל לקבל תפקיד אחרי לידה, אז לא אומרים לזה לא, אלא גורמים לזה לקרות, כי קשה לקבל עבודה נקודה".
למה קשה? בגלל האודישנים המצולמים?
"כן, כיוון שהיום שולחים אודישנים מצולמים, התחרות עצומה. וגם מאז שהחליטו שצריך לגוון בליהוקים ושהדמויות לא יהיו רק לבנות, אז המטוטלת קצת זזה לצד השני. אבל עכשיו זה קצת מתאזן והיום הליהוק כבר לא שרירותי, וזה משמח אותי. מבינים שצריך להראות את הפנים של כולם בהקשר הנכון ולא רק כדי לסמן וי".
זה רק נראה קל, לעבוד בתעשיה הזו.
"זה לא קל אף פעם. גם לא בדרגים הכי גבוהים של האיי־ליסטים שנוסעים לצילומים, יש ילדים ויש מסגרות והילדים לא תמיד מבינים למה צריך לזוז. יש לי חברה נורא מפורסמת, שלא אנקוב בשמה בגלל פרטיותה, ובכל נסיעה כזו לצילומים של כמה חודשים באירופה רובצת עליה מועקה, בגלל הנזק שהיא מרגישה שהיא עושה לילדים כשהיא צריכה להזיז אותם ממקום למקום. ואני זוכרת שאמרתי לה: 'את יודעת מה מאמי, כך או כך הילדים יתלוננו, אז עדיף שיראו שאמא שלהם עובדת ומפרנסת וחיה את החלום שלה ואיזו רמת חיים את מספקת להם'. כשאמא שיולדת בארץ צריכה לחזור לעבודה תוך כמה שבועות ולשים את הילד בפעוטון, זה יותר טוב?"
קל לי לשאול אותך את זה, כי שניכם שחקנים, אבל גם למרקוס כגבר יש את המחשבות האלה?
"כן, הוא מאוד מחובר למשפחה. הוא מאוד מודע לכמות הזמן שהוא מבלה עם הבנות. כשצ'ארלי הייתה בת שנתיים ואני צילמתי בניו־יורק הוא היה ה'נני' שלה".
בטח כל הזמן שואלים אותך על הפרשי הגילים.
"כבר הפסיקו, אבל כן. אני עונה שאנחנו נשואים כבר 18 שנה אז נראה לי שהכל עובד. אין מה לעשות, שום דבר לא מושלם. אני מכירה זוגות בני אותו גיל שמתגרשים אחרי שנתיים. אין מתכון אחד לתבשיל הזה. כשזה עובד זה עובד. וגם זה לא קורה בקלות – אנחנו מטפחים את זה יום־יום, זה כמו צמח שאם לא נשקה ונטפל הוא ידעך. ידענו שכאשר תגיע התינוקת זה יהיה מאתגר, ומרקוס נלחם על זה שנפנה זמן לעצמנו. עכשיו עם ביילי אנחנו גם חכמים יותר והוא גם פחות מעצבן אותי ופחות אומר לי דברים שבא לי להעיף לו כאפה".
הוא יודע מה זה כאפה?
"הוא מרגיש מאוד בנוח בארץ. הוא השתלב טוב מאוד באנרגיה הישראלית, הוא לא מהאמריקאים השקטים והנחבאים אל הכלים. הוא יותר בווייב של הישראלים, שהם כנים ופתוחים, אומר מה שהוא חושב ולא מתבייש".
מחכה להזדמנות כבמאית
כל שחקן ושחקנית שמגיעים מישראל ללוס־אנג'לס ומנסים להשתלב בתעשייה המקומית יודעים שהם יכולים לפנות לטל, ושהיא תעשה הכל כדי לעזור להם להתאקלם. לדבריה, יש לה מודל נפלא בדמותה של נועה תשבי, שהיא מאוד מעריכה.
"נועה תשבי היא בולדוזר של טוב. בחורה - אחת המרשימות. מדהים איך היא מימשה את כל הכוח הלא יתואר שלה בשלוש השנים האחרונות. יש לה עוד כל כך הרבה מה להציע ואני גאה בה".
איך היא הגיבה כשאילצו אותה לעזוב את התפקיד ההסברתי שלה?
"היא ראתה את זה בא. הכתובת הייתה על הקיר. היא כמובן קיוותה להמשיך, אבל נועה היא בחורה מאד אינטליגנטית, יודעת לקרוא את המפה. אני גם חברה של שני אטיאס, שהיא מקסימה, ויש את הישראלים שעל הקו – דר זוזובסקי שאני מאוד שמחה על ההצלחה שלה, שירה האס שעכשיו משחקת בסרט של מרוול ושיחקה ב'המורדת' והיא כוכבת גדולה־גדולה, אבל הן לא פה באופן קבוע. גיא נתיב שעושה עכשיו חיל ומצליח מאוד הוא כמו אח שלי, אני גם קרובה למשפחה שלו והוא אחד הישראלים שאני הכי קרובה אליהם פה. הוא ונועה תשבי. כשהם בעיר אנחנו כמובן נפגשים, מבלים ועושים דברים ביחד".
כדי לתחזק את הוול־ביאינג שלה מעבר לקשרים עם הישראלים, היא עושה פעילות גופנית, מקפידה על טיפול פסיכולוגי, על כתיבת יומן, על שיחות נפש עם חברות ועם משפחה ועל עזרה לאחרים, שזו לדבריה אחת הדרכים הבדוקות לחזק את עצמנו.
ואת גם רוצה להתחיל לביים.
"כן זה נכון, אבל בתחום הזה יש המון פוליטיקות. אני ברשימה של בימאים שמחכים להזדמנות שלהם לביים בסדרה שאני משתתפת בה, 'אריות הים', וגם בכל מיני פרויקטים אחרים שאנחנו מנסים לפצח את הנוסחה של מי יתן לי את ההזדמנות. את יודעת איך זה – אף אחד לא מאמין בך עד שלא עשית את הדבר".
ויש גם את השביתה בהוליווד.
"נכון וזה צומת דרכים מאד משמעותי שיקבע את עתידם של הרבה מאד שחקנים ותסריטאים, ובעצם את עתידה של הוליווד כולה. זה נשמע דרמטי, אבל זה ככה, זה פשוט ככה, הכי דרמטי שיש, והמשמעות של זה היא עמוקה וגדולה: האם נוכל להמשיך להתקיים במקצוע הזה".
אז הסטרימינג הרג את כוכב הקולנוע?
"אין בעיה שיש אבולוציה בדברים האלה, גם בשנות ה־60 הייתה שביתה גדולה על נושא התמלוגים, וגם אז זו הייתה הטכנולוגיה שעמדה במוקד כי פתאום היו יותר ערוצי טלוויזיה, אבל מצאו את הדרך. גם לפני כמה שנים כשהאונליין היה בחיתוליו, הנציגים של האיגודים העלו את הנושא לדיון, אבל מאז ־ תמונת המצב השתנתה מאוד והסטרימינג הוא כבר לא מדיום חדש, אלא המדיום השולט עם אחוז הכנסות שובר גבולות. האמירה של 'אנחנו לא יודעים איך לפצח את זה' כבר לא רלבנטית".
את בת 40 עוד חודשיים.
"זה הזוי", היא צוחקת, "כי את יודעת, אני זוכרת את אמא שלי בגיל 40, והיא קצת נתקעה לי בגיל הזה. יש משהו אמיתי ומאוד מאיים בשביל אישה להגיע לגיל הזה".
זה העשור הכי מדהים של נשים בעיניי.
"אני לא מפקפקת בזה לרגע, אבל בעולם שבו אנחנו חיות השרישו לנו את פחד השעון המתקתק, את זה שאת כמו חלב שהחמיץ וזורקים אותך לפח. אם אני יכולה לעלות על הגג ולצעוק עם מגפון 'לאאאאאאא', זה מה שהייתי עושה. בחיים לא הרגשתי יותר נוח עם עצמי. זה גיל שיש בו שחרור, אבל יש בו גם משהו כבד, כי את מודעת באופן טוטאלי לזה שאת כבר לא ילדה. בגיל 40 הציפיות ממך מאוד משתנות, וזה מאיים, ועל אחת כמה וכמה זה מאיים במקצוע שלי, שבו יש את המרדף אחרי הנעורים והנראות".
מה עם התערבויות אסתטיות? זה מתחיל היום מאוד מוקדם.
"עשיתי פעמיים, מאוד מינימלי. נשים שמבינות עניין יבחינו שאני עושה את המינימום. כשהלכתי פה לרופא ואמרתי שזה מה שאני רוצה, אמרו לי 'אנחנו לא עושים כל כך מעט', אבל התעקשתי. אני לא מעוניינת לעצור את תהליך ההזדקנות, אלא פשוט לעדן כדי שזה לא יהיה דרמטי, כי יש ימים שאני אוהבת את השינויים ויש ימים שפחות. אני בעד שכל אחת תעשה מה שטוב לה - מי שרוצה לעשות מילוי או ניתוח או שפתיים, שתעשה.
"אני ספציפית צריכה להיזהר, כי אני שחקנית וצריכה להיראות כמו אישה אמיתית ולא כמו שחקנית שמשחקת את הדמות. חייב להיות איזון ואני סומכת על האנשים שסביבי - בעלי, חברים, בימאים, צלמים, מלהקים — שיגידו לי איך אני נראית מהצד השני של המצלמה. את יודעת שהיום בימאים אומרים שהם לא מוצאים דמויות אופי כי כל השחקנים נראים מאוד עשויים?"
anat-le@yediot.co.il
