ביצוע סדיר של פעילות גופנית, כך הוכח כבר מזמן, משפר את תפקוד מערכת הלב־ריאה, את בריאות כלי הדם ומחזק את השרירים ואת העצמות. אך אלה לא ההשפעות היחידות: מאות מחקרים הוכיחו שאימון גופני מיטיב גם עם המוח. זה כולל שיפור מיידי של כישורים קוגניטיביים כגון יכולת עיבוד מידע וקבלת החלטות – שבאה לידי ביטוי, למשל, בהצלחה גדולה יותר במבחנים ובשיפור תוצאות של טיפולים פסיכולוגיים. ויש גם השפעה ארוכת טווח, למשל הפחתה משמעותית של הסיכון ללקות במחלות ניווניות של המוח כגון פרקינסון או אלצהיימר, והאצה של חזרה לתפקוד לאחר אירוע מוחי.
לעומת זאת, עד לא מזמן איש לא חשב שיש השפעה לתרגול המוח עצמו - למשל באמצעות תרגול של הזיכרון, פתרון בעיות מתמטיות וכדומה - על היכולות הגופניות. כי מי היה מעלה בדעתו שביצוע פעילות מוחית תוך ישיבה על הספה יכולה לשפר את היכולת לבצע מאמצים גופניים.
מוח עייף
הקשר הראשון בין תפקוד המוח לבין היכולת הגופנית התגלה אצל ספורטאי הסיבולת, רצים למרחקים ארוכים, שמגיעים בזמן המאמץ למצבי עייפות קיצונים. כאשר בדקו מה גורם להם לתחושת העייפות שמכריחה אותם להפסיק את המאמץ, נמצא שבניגוד למה שניתן היה לצפות, היא נובעת לא רק מהמנגנונים המוכרים לכל מתאמן – למשל ירידה בזמינות מאגרי האנרגיה בשרירים, היווצרות של תוצרי לוואי בשרירים או ירידה בתפקוד מערכות אחרות הקשורות ישירות למאמץ.
מחקרים גילו כי תחושת העייפות שגרמה להם להפסיק את הפעילות נבעה בעיקר מירידה בפעילות מרכזים שממוקמים בחלק הקדמי של המוח, אזור שנחשב עד אז כאחראי רק על המחשבות ועל ביצוע פעולות קוגניטיביות מורכבות. מתברר שהירידה בפעילות באזור זה, בין אם בגלל מאמץ גופני עצים, או מאמץ קוגניטיבי ממושך, גורמת להפחתה בפקודות הכיווץ ששולח המוח לשרירים בזמן הפעילות, ובמקביל היא גם גורמת לעלייה בתחושת העייפות הסובייקטיבית.
המנגנון הזה בא לידי ביטוי בתופעה שכולם מכירים: תחושת עייפות גופנית כללית שמתרחשת מיד לאחר ביצוע מאמצים קוגניטיביים אינטנסיביים, לדוגמה לאחר מבחן או לאחר פתרון של מספר תרגילי חשבון. מתברר שאותו מנגנון קיים גם לאחר פעילות גופנית מאומצת. גם היא מגבירה את תחושת הלאות הכללית, מעבר לעייפות של שריר זה או אחר. תחושה זו מכונה "עייפות מנטלית".
בעקבות הגילוי של הקשר הפיזיולוגי בין עייפות מנטלית של המוח לבין ביצועים ספורטיביים, נערכו מחקרים ששילבו בין ביצוע משימות קוגניטיביות לבין מאמצים גופניים מתוך מטרה לבדוק האם ניתן להשיג שיפור בעמידות המוח בפני "עייפות מנטלית". זה הוליד את המושג Brain endurance training, שמשמעותו אימון ושיפור הסיבולת של המוח לעמוד במאמצים גופניים.
בשלב הראשון, המחקרים בוצעו על מתאמנים מקצועיים במטרה לשפר את ביצועי השיא שלהם. המחקר נערך בקרב רוכבי אופניים מקצועיים, שחולקו לשתי קבוצות אשר ביצעו תוכנית אימונים זהה במשך חמישה שבועות. קבוצת הניסוי ביצעה מיד בסיום האימון, במשך 60 דקות, במנוחה, שורה של משימות קוגניטיביות קלות. קבוצת הבקרה הקשיבה באותו פרק זמן למוזיקה.
בסיום תקופת האימונים, שתי הקבוצות ביצעו מספר מבחני סיבולת מרביים ותת־מרביים. במבחן הסיבולת המרבית, בקבוצת הניסוי התרחש שיפור של 12% לעומת 3% בקבוצת הבקרה. במבחני הסיבולת התת־מרביים נמדדה ירידה משמעותית, כ־20%, בתחושת העייפות הסובייקטיבית של קבוצת הניסוי לעומת קבוצת הבקרה. מאחר שלא נמצא הבדל בין הקבוצות במדדים הפיזיולוגיים, ניתן ללמוד מכך שהשיפור ביכולות נוצר בשל השיפור בסיבולת של המוח.
מוח חזק
בשלב הבא, הניחו החוקרים את ההנחה ההגיונית שלא רק ספורטאים מקצועיים, אלא גם אנשים רגילים, סובלים מדרגה כלשהי של "עייפות מנטלית", אשר משפיעה על היכולת הגופנית שלהם. ומי לא היה רוצה לשפר את הביצועים הספורטיביים שלו בזמן ישיבה, ללא מאמץ? מה גם שלרוב האנשים אין את היכולת להקדיש זמן בלתי מוגבל לאימוני סיבולת של הגוף. לכן, נערכו מחקרים על השפעת האימון לשיפור סיבולת המוח בקרב האוכלוסייה "הרגילה".
במחקר שתוצאותיו התפרסמו לאחרונה בכתב העת European journal of sport science ביצעו הנבדקים תוכנית אימונים לשיפור כוח האחיזה של שרירי כף היד במשך חמישה שבועות, שכללה ארבעה אימונים בשבוע. הם חולקו לשתי קבוצות: קבוצת הניסוי, שלפני כל אימון ביצעה 20 דקות של אימון סיבולת מוחית אשר כלל משחקי זיכרון, "מבחן סטרופ" (שבו נבדקת היכולת להבחין במהירות בין משמעות מילה המתארת צבע, לצבע שבו נכתבה המילה – שיכול להיות שונה מהמשמעות: למשל: לכתוב את המילה צהוב באותיות בצבע ירוק). קבוצת הבקרה, לעומת זאת, ביצעה את אימון כף היד ללא האימון המוחי.
תוצאות המחקר הראו שבקבוצת הניסוי התרחשה עלייה של פי שניים בכוח המרבי לעומת קבוצת הבקרה. בנוסף, בקבוצת הניסוי התרחש שיפור ביכולת של האזורים בקדמת המוח לקלוט יותר חמצן בזרם הדם בהשוואה לקבוצת הבקרה. זה מצביע על כך שהאימון לא רק משפיע פסיכולוגית על ידי הגדלת יכולתו של המוח לעמוד בעומס המנטלי, אלא שיש גם השפעה פיזיולוגית של ממש על המוח, דבר שמגדיל משמעותית את חשיבות האימון.
המסקנה: כבר לא צריך לקפוץ מיד מהספה ולנצל כל זמן פנוי לאימון גופני. אפשר להתחיל לשפר את הכושר הגופני כבר מהספה, אם כי אסור כמובן להמעיט מדי בפעילות הגופנית.
כך תעשו זאת נכון
• מומלץ לבצע כארבעה אימונים משולבים בשבוע.
• בצעו את סוג האימון שאתם רגילים לבצע, בדרגת קושי בינונית.
• לפני האימון או מיד אחריו, במצב מנוחה, הקדישו 20 דקות לאימון לשיפור הסיבולת המוחית. ניתן לעשות זאת באמצעות משחקי זיכרון, פתירת תשבץ, סודוקו ועוד.
• שיפור ביכולת לבצע מאמץ וירידה בתחושת העייפות יורגשו לאחר כחמישה שבועות.
