1. כשדירק נוביצקי נבחר ל־MVP של העונה ב־NBA, פרנץ ואגנר עוד לא היה בן שש. לימים הוא סיפר שנוביצקי היה "השראה ענקית" עבורו. הוא לא היחיד, דור שלם של כדורסלנים צעירים שאב השראה מהכוכב של דאלאס, שהוביל את גרמניה למדליית ארד בגביע העולם לפני יותר משני עשורים, ובהמשך גם למדליית כסף באליפות אירופה. הסגל הכישרוני והעמוק של גרמניה הפך אותה לאלופת העולם, וכן, גם העובדה שיריבותיה סבלו מחיסורים. אפשר רק לדמיין מה היה עושה נוביצקי בזמנו אילו הייתה סביבו חבורה מוכשרת כמו שיש היום לדניס שרודר. בכל מקרה, המורשת שלו חיה.
2. אם רצינו להבין עד כמה גרמניה אינה מדינת כדורסל, הגיעו הפיטורים של מאמן הנבחרת בכדורגל, האנזי פליק, ממש במקביל לגמר ההיסטורי. לא היו יכולים לפחות להמתין עד לסוף המשחק?
3. הלקח המרכזי לשחקני נבחרת ארה"ב מגביע העולם הזה הוא שבטורניר של פיב"א נדרשת לא רק יכולת התקפית, אלא גם הגנה סבירה. שימו לב כמה נקודות ספגה החבורה של סטיב קר בשלושת ההפסדים שלה: 110 מול ליטא, 113 מול גרמניה ו־127 (111 ב־40 דקות) מול קנדה במשחק על הארד. איך נבחרת שבשורותיה משחק, בין השאר, שחקן ההגנה של העונה ב־NBA (ג'ארן ג'קסון ג'וניור) מציגה הגנה מחפירה כל כך? לאמריקאים הפתרונים.
4. בפינת הסעיף הקטנוני: זה הזמן להזכיר שעבר כבר יותר מעשור מאז שהוחלט לשנות את שם הטורניר לגביע העולם בכדורסל. אחת המטרות הייתה לנסות לשאוב קצת מההילה שאופפת את גביע העולם בכדורגל. אפשר לומר בוודאות שזה לא קרה, כשכוכבים גדולים ממשיכים להבריז ורמת העניין הציבורי אפילו לא מתקרבת, כמובן, לזו של הטורניר האח מהכדורגל.
5. אפרופו ניסיון לחקות את פיפ"א, נראה שפיב"א החליטה ללכת בעקבות קברניטי הכדורגל גם בתחום השערוריות. הכוונה להחלטה לקיים את גביע העולם הבא בקטאר. הרי מה יכול להועיל לפופולריות של טורניר מדשדש יותר מאשר קיומו במדינה שכל קשר בינה ובין כדורסל מקרי בהחלט? וזה עוד לפני שדיברנו על כך שמדובר במדינה שמפרה זכויות אדם בשיטתיות.
