בשבת, ברבע לתשע בערב שעון מקומי, אירחה נבחרת גרמניה בכדורגל את יפן למשחק ידידות בוולפסבורג. הספסלים בברים שהראו את המשחק היו מלאים, וכוסות הבירה התחלפו. המשחק שודר בערוץ רגיל של הכבלים. ביום ראשון בצהריים שיחקה גרמניה נגד סרביה בגמר גביע העולם בכדורסל. שום ספסל לא נפתח בברים, שום בירה לא נמזגה. רק הניצחון בחצי הגמר על ארה"ב והברכות מהנשיא שטיינמאייר הביאו את רשת השידור הציבורית לשדר את המשחק. עד אז, למרות מאזן של שבעה ניצחונות ואפס הפסדים, לא היו שידורים ישירים למשחקים של גרמניה.
2 צפייה בגלריה
(נבחרת גרמניה עושה היסטוריה וזוכה לראשונה בתולדותיה בגביע העולם בכדורסל | צילום: Yong Teck Lim/Getty Images)
קיימות נסיבות מקלות: שבוע של 30 מעלות חום נפל על גרמניה בספטמבר, ושעות המשחקים שנערכו בפיליפינים נפלו בדיוק על השעות שבהן הגרמנים העדיפו לבלות באגם או בפארקים. נבחרת הכדורגל הפסידה 4:1 ליפן, כשהשוער הגרמני מציל לפחות עוד שלושה־ארבעה שערים בטוחים. נבחרת הכדורסל שייטה לניצחון 77:83 על סרביה עם מחצית שנייה מצוינת, שבה התוצאה לא הייתה מוטלת לרגע בספק.
רק שההתאחדות לכדורגל הגרמנית לא ממש מצאה סיבה להשתתף בחגיגה. ממש עם הבאזר שנתן לנבחרת הכדורסל אליפות היסטורית, הוציאה ההתאחדות הודעה על פיטוריו של האנזי פליק מאימון נבחרת הכדורגל. זה היה מהלך מבוהל וחסר כבוד, שהבהיר עד כמה הכדורגל הגרמני שקוע במשבר עצום. חמור מכך: הוא הבהיר לגרמנים רבים כי הכדורגל הגרמני הוא פשוט גוף חסר קלאס, שלא יכול היה להמתין דקה (שלא לדבר על יום) כדי להפגין קצת קולגיאליות ספורטיבית עם חבריו מהכדור הכתום. לפחות דירק נוביצקי והקנצלר אולף שולץ מיהרו לברך את הנבחרת, שחקניה וצוות האימון על הזכייה.
2 צפייה בגלריה
ההתאחדות הגרמנית מצייצת: המאמן האנזי פליק פוטר אחרי תבוסה 4:1 מול יפן | צילום: EPA/Friedemann Vogel
הנאמנות בכדורגל
למרות הרנסנס של הכדורסל הגרמני, שהתחיל מהליגה המקומית ועבר לנבחרת הלאומית, הוא לא מקבל שום כבוד מראשי הספורט והציבור הגרמני. מבין 26 הענפים האולימפיים הוא הספורט עם התקציב הכי קטן. הענף עם התקציב הגדול ביותר? האתלטיקה, שהגיעה להישג מופלא של אפס מדליות באליפות העולם שהתקיימה בחודש שעבר בבודפשט. אגב, הכדורסל הוא לא הענף היחיד ש"זוכה" להזנחה פושעת מראשי הספורט, התקשורת והציבור הגרמני: שום משחק של נבחרת ההוקי־קרח, שהגיעה במאי לגמר אליפות העולם, לא שודר.
גרמניה, כמדינה, עוברת כעת משברים, סימני שאלה ואתגרים רבים: מהגרים, כלכלה, עליית הימין, המלחמה באוקראינה והפילוג בעם. היא הייתה זקוקה לספורט בצורה נואשת כדי להיתלות במשהו, לאסקפיזם, כדי שיהווה דוגמה לאיך דברים צריכים לקרות.
ההרגל הגרמני, ואין הרבה דברים שחזקים מההרגל הגרמני, השאיר את הנאמנות שלו לכדורגל. התקשורת החביאה את הכדורסל. הציבור הגרמני נחשף שוב לאוזלת רגלה של נבחרת שאננה, מאופקת, חסרת כל חזון, חסרת לכידות ונחישות. אם בין 2006 ל־2014 הכדורגל הגרמני היה מודל של טיפוח צעירים, שילוב בין זרים (או בני זרים) למקומיים, וצמיחה של מנהיגים, הרי שכל אלו נעלמו בתשע השנים האחרונות, שנים שבהן גרמניה הודחה פעמיים בשלב הבתים בגביע העולמי (ועוד פעם השנה, של נבחרת הנשים).
הכדורסל לעומתו הראה בטורניר הזה יצירתיות, מנהיגות בעמדת המאמן בזכות גורדון הרברט ועל המגרש בדמותו של דניס שרודר, לחימה, נחישות, כבוד לסמל ולדגל, ואחווה כמעט צבאית. כל השחקנים הסכימו להיררכיה שבה שרודר, מוסלמי ובן לנישואי תערובת בין אב גרמני ואם מגמביה, הוא זכר האלפא של הקבוצה וכולם הלכו אחריו בעיניים עצומות. נבחרת גרמניה של גביע העולם 2023 הייתה גרמניה האידיאלית: עקשנית, בעלת משמעת גבוהה, ולצד התכונות ההיסטוריות הללו של ספורט גרמני, גם קורט או שניים של יצירתיות נפלאה ויכולת אישית נהדרת, בעיקר בקליעה מחוץ לקשת.
בלי ריספקט וקלאס
ועדיין, אף אחד לא שאג משמחה בשעה 16.40, כשגרמניה שמה את החותמת הסופית של זכייתה באליפות העולם. שום זיקוקים לא התפוצצו בשמיים. השיחה היחידה שנסובה על המאמן הייתה כמעט תחינה: האם יורגן קלופ יסכים להציל אותנו, האם הוא יהיה המשיח שיגאל אותנו מהייסורים הללו. בינתיים קיבל רודי פלר את תפקיד המאמן הזמני.
מה שגרמניה האתאיסטית צריכה זה לא תפילות לגאולה, אלא לגלוש על המומנטום של ההישג הגרמני בכדורסל. בדיוק כפי שילדים גרמנים רבים הלכו לשחק טניס אחרי ההצלחות של בוריס בקר ושטפי גראף, כך גם השמות אובסט, האחים ואגנר, תייס וכמובן שרודר צריכים להפוך לפנים מוכרות בגרמניה, כאלו שיעודדו ילדים ונערים לצאת ולשחק כדורסל. ההימור הגרמני, בעיקר בכל מה שקשור למשחקים קבוצתיים, על כדורגל הוא מובן אבל חסר פרופורציה.
הכדורגל הגרמני הלאומי לא נמצא קרוב לצמרת העולמית, וכנראה שגם לא האירופית. אין סיכוי שהוא יהיה קרוב לתואר. הוא צריך שידוד מערכות מהגילים המאוד צעירים של הענף בכל הקשור להכשרת שחקנים ומנהיגים. אבל להתאחדות הגרמנית אין זמן. היא עדיין לא הפנימה את עומק המשבר, והיא מחויבת להקים נבחרת תחרותית לפני אליפות אירופה בקיץ הבא אצלה בבית. זה כמעט משפט כפירתי עבור הגרמנים, אבל: נבחרת הכדורגל צריכה להסתכל על נבחרת הכדורסל כדי ללמוד איך עושים את זה נכון. ולהתחיל בריספקט וקלאס של לא להודיע על פיטורין של מאמן לאומי, כשנבחרת לאומית אחרת על סף זכייה באליפות העולם.
