ה־1:1 ברומניה זו תוצאה טובה, שמותירה את גורלה של ישראל בידיה. בתרחיש הגיוני, ניצחון ביתי על רומניה במשחק הלפני אחרון של הקמפיין ישלח את ישראל להבטיח עלייה ליורו בחוץ מול אנדורה, ואת זה אפילו אנחנו לא נפספס.
כשמדובר בנבחרת שלא רגילה להשיג תוצאה, נדמה ששום דבר לא יכול להיות יותר חשוב מהשורה התחתונה, אבל המשחק מול רומניה היה רגע נדיר שבו השורה התחתונה הייתה טובה – והיא אפילו לא הייתה הדבר הכי טוב. יותר מהתוצאה, הרשימה הדרך. לא גנבנו, לא קרה לנו נס. אולי להפך, סבלנו מחוסר מזל, שזו פריבילגיה ששמורה רק למי שטוב באמת.
המחצית השנייה של הנבחרת הייתה מופת של כדורגל נועז, התקפי ונחוש, שידע להתאושש מהמעידה בתחילת המשחק. אם יריצו לאחור את 45 הדקות האחרונות וילחצו "פליי", ישראל תנצח 1:3. השילוב באגף שמאל בין רוי רביבו, סולומון וגלוך מבטיח שנים ארוכות של עונג. כולם, להוציא אולי אלי דסה ושגיב יחזקאל, שהיה פעיל מאוד אך לא מדויק, היו בשיאם. נבחרת שלא רגילה לעמוד בציפיות, הפליאה להתעלות עליהן.
המחצית השנייה מול רומניה צריכה להיות המחצית הראשונה של המשחק הערב נגד בלארוס. זה הרגע של הנבחרת לפדות את ההמחאה שכתבה בשבת ולחבר בין התוצאה לחוויה. לעלות ליורו זה חשוב, להיכנס ללב ולדמיון של האוהד הישראלי – אפילו יותר. קדימה, הדלת פתוחה והכדור ברגליים שלהם.
