השטראסה הספורטיבי בגרמניה געש השבוע בעקבות הזכייה של נבחרת הכדורסל בגביע העולם, אבל בעיקר בגלל קריסתה של נבחרת הכדורגל ופיטוריו של המאמן האנזי פליק. הגרמנים לא יכולים לסבול שהנבחרת שלהם נראית ככה שנה לפני שהם מארחים את היורו. הנבחרת שהביאה להם כל כך הרבה כבוד לאורך השנים והרימה את המורל הלאומי בתקופות הקשות ביותר. כמו בקיץ 1954, תשע שנים אחרי סיומה של מלחמת העולם השנייה, שהם עצמם הביאו על האנושות. בפעם הקודמת שהם הפסידו במלחמת עולם והכבוד העצמי של הגרמנים היה על הקרשים, זה הביא לעלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון. הפעם הם עשו זאת באמצעים הרבה פחות אלימים – בעזרת הכדורגל.
השנה היא כאמור 1954 וגרמניה מקבלת אישור לראשונה מאז סיום המלחמה להשתתף במשחקי הגביע העולמי, שנערך בשווייץ. היום זה יישמע מוזר, אבל גרמניה (למעשה מערב גרמניה) הגיעה לטורניר כאנדרדוג גמור, ממדינה שחולקה לשניים, בלי ליגה מסודרת ועם שחקנים חובבנים. היא שובצה בבית מוקדם עם הונגריה, טורקיה ודרום־קוריאה, אבל חוקי הפורמט קבעו ששתי המדורגות ראשונות בבית (הונגריה וטורקיה) לא ישחקו זו נגד זו. גרמניה ניצחה את טורקיה 1:4, אבל הובסה על ידי הונגריה 8:3. גרמניה וטורקיה סיימו עם מאזן של שתי נקודות, מה שגרר משחק פלייאוף ביניהן, והגרמנים ניצחו 2:7. ברבע הגמר גברה הנבחרת של ספ הרברגר על יוגוסלביה 0:2 ובחצי הגמר מחצה את אוסטריה 1:6, בדרך לגמר ולמפגש חוזר עם הונגריה.
ועכשיו, לפני שמגיעים למשחק הגמר, כמה מילים על נבחרת הונגריה. זה תור הזהב של הכדורגל ההונגרי, שהיה משופע בכוכבי ענק כמו פרנץ פושקש, שנדור קושיץ', נאנדור הידגקוטי, זולטן צ'יבור, גיולה גרושיץ' ואחרים. הנבחרת לא הפסידה בחמש השנים שקדמו לטורניר ובמהלכו, ברצף שנמשך 32 משחקים, וזכתה שנתיים קודם במדליית הזהב באולימפיאדת הלסינקי. בנובמבר 1953 היא הגיעה למשחק ידידות בוומבלי, שהוכתר כ"משחק המאה", והביסה את אנגליה 3:6. מספר שבועות ספורים לפני המונדיאל נפגשו השתיים למשחק חוזר בבודפשט, והפעם זה נגמר 1:7, ההפסד הגדול בהיסטוריה של אנגליה. תוסיפו לזה את הניצחון המשכנע על גרמניה בשלב הבתים ותקבלו פייבוריטית ברורה במשחק הגמר.
אלא שאותו הפסד בשלב המוקדם שיחק בסופו של דבר לטובת גרמניה. המאמן שלה העלה אז הרכב משני שהסתיר את כוחה האמיתי, וכמו כן הקפטן ההונגרי פושקש נפצע וחזר לשחק רק בגמר כשהוא לא במיטבו. ביום שבו נערך משחק הגמר בברן, 4 ביולי, ירד גשם חזק – אבל הגרמנים הגיעו מוכנים עם נעליים מיוחדות שהכינה עבורם חברת אדידס. פתיחת המשחק התנהלה על פי כל התחזיות, עם שני שערים מוקדמים של פושקש וצ'יבור, ובדקה השמינית התוצאה הייתה כבר 0:2 לנבחרת הפלא ההונגרית. אלא שכאן הסתיים הפלא והתחיל הנס. מקס מורלוק צימצם בדקה העשירית ושמונה דקות מאוחר יותר הלמוט ראן דחק מקרוב את ה־2:2. ההמשך היה כולו של הונגריה, שהפעילה לחץ אדיר על השער הגרמני. הכדורים פגעו בקורות ובמשקוף או שרקו לידם, אבל אף אחד מהם לא הכניע את השוער טוני טורק. ואז הגיעה הדקה ה־84: ראן השתלט על הכדור, חדר לרחבה תוך כדי שהוא עובר שחקן הונגרי ובעט לפינה השמאלית ופנימה. ניצחון 2:3 ענק, אחת הסנסציות הגדולות בתולדות המונדיאלים עד היום ואליפות עולם ראשונה אבל לא אחרונה של גרמניה.
וכך נפתח סיקור המשחק ב"ידיעות אחרונות": "'אל תחשבו שיצאתי מדעתי, גרמניה ניצחה את הונגריה 2:3' – צעק קריין הרדיו הגרמני שהעביר את המשחק מעל גלי האתר לארצו, נתן בכך את האות להמון נלהב בערי גרמניה לצאת בריקודים סוערים ברחבי הבירה הגרמנית, שלא לדבר כבר על אותם עשרות אלפים שחצו את הגבול השוויצי וקיבלו בשמחה ובהשתוללות פראית את הניצחון הגרמני". כך נולד "הנס של ברן", שהיה אחד הסממנים החשובים בהתאוששותה של גרמניה ממלחמת העולם ושיקום הכבוד העצמי של האומה.
