לפי דוחות של ארגוני זכויות אדם, קטאר הצליחה להשתמש בגביע העולמי גם כדי להלבין את חצי העבדות שבה מועסקים עובדים זרים במדינה.
תשעה חודשים לאחר ההכתרה של ארגנטינה כאלופת העולם, אלפי עובדים טרם פוצו על הלנות שכר חמורות שאירעו במהלך ההכנות לבניית התשתיות והאצטדיונים למשחקים. בנוסף לכך, מאות משפחות של עובדים זרים שמתו בקטאר בגלל תנאי עבודה ובטיחות חמורים, טרם קיבלו פיצוי כלשהו מהמדינה. גרוע מכך: עובדים שנשארו בקטאר כדי לנסות לקבל את המשכורת שמגיעה להם, לא קיבלו את הדרכונים שלהם מהמעבידים והיו נתונים לגל חדש של הלנת שכר והתעללות.
הנתונים הללו עומדים בניגוד גמור לטענות של פיפ"א ושל הרשויות בקטאר כי הנחילו מדיניות ושיטות מעקב בנוסף למדיניות הפיצויים ולתוכנית לביטחון העובדים שיבטיחו כי במדינה לא יהיו ניצול והתעללות בעובדים זרים, טענות שהעלו במהלך המשחקים כשאורות הבמה התקשורתית היו על המדינה. כעת מתברר כי למילים ולטענות הללו לא היה אז שום תוקף, ואין להן גם עכשיו. רק שעכשיו, למי אכפת. הגביע העולמי עשה את שלו, אפשר לחזור ולהפר זכויות בסיסיות של בני אדם. זוהי המורשת של מונדיאל 2022, הרבה יותר ממסי או אמבאפה.
איפה הכסף? איפה אינפנטינו?
באופן טבעי, יש פחות עבודות בנייה בקטאר מאשר לפני הטורניר, אבל מתברר שחברות השמה וחברות בנייה המשיכו להחזיק בדרכונים של אלפי עובדים, בעיקר מקניה, הודו ונפאל, אסרו עליהם לעזוב את המדינה או לעבור לחברה אחרת עד שתתקבל אצלם עבודה. מי שכן התעקש לעזוב את קטאר, נאלץ לעשות זאת כשהחברות פשוט גונבות את שכרו – גם את השכר החודשי המגיע לו, וגם ההטבות שהיו מגיעות לו על סיום העבודה.
כאמור, פיפ"א וקטאר, שהרוויחו הון עתק על גבם של העובדים האומללים הללו, לא טרחו עד עכשיו להקים קרן שתנסה לעזור פיננסית לעובדים או למשפחות העובדים שמתו. זאת בניגוד להבטחות של נשיא פיפ"א ג'אני אינפנטינו ועלי בן סמיח אל מארי, שר העבודה הקטארי, כי קרן התמיכה והביטוח הקטארית תעזור לכל מי שיפנה אליה לגבי מקרים שאירעו בעשור האחרון.
עשרות עובדים פנו לבתי המשפט לעבודה כדי לטעון לשכרם, לפעמים בגובה של עשרות אלפי דולרים. העובדים היו מגובים במסמכים הדרושים, ורובם גם עבדו בפרויקטים שהיו קשורים לפיפ"א. בית המשפט דחה את טענותיהם של חלקם, ואילו במקרים שבהם פסק לטובת העובדים החלה סחבת של תשלומים או ערעורים שגרמה לפועלים לצאת מהמדינה בלי הכסף, לאחר שלא היו יכולים לשאת עוד בעול הכלכלי של להישאר בקטאר ללא עבודה.
עובדים אחרים שראו את הפונים מאבדים כסף וכוחות במאבק המשפטי החליטו לוותר. הם נשארים תקועים בקטאר, בלי שכר, יושבים כל היום בחדרים שלהם ומחכים שהחברה ששולטת בחייהם תקבל פרויקט בנייה. חלק מהם השאירו מאחור משפחה שתלויה בהם כלכלית בצורה מוחלטת.
סחבת, בירוקרטיה וניצול ציני
החברות הקטאריות, כאמור, גם מסרבות להעניק לעובדים שלהן חופש עבודה. ויזת העבודה של העובדים תלויה בהן, אבל לפי רפורמה שקרתה ב־2020, לחברות אסור למנוע את חופש העבודה של העובד בחברות אחרות והן מחויבות להעניק לו טופס או מכתב חתום שהוא בעצם מכתב פיטורין, המאפשר לו לעבוד בחברה אחרת. בפועל, זה לא קורה.
לפי עדויות שנגבו על ידי ארגוני זכויות אדם מעובדים וחברות השמה בקטאר, מתברר שהבעיה עמוקה יותר. "עד שהכסף מגיע אלינו הוא עובר דרך עשרה ערוצים גבוהים יותר מאיתנו", העיד מנהל בחברת השמה, "לא רק שיש האטה בעבודה, אלא שעשרות חברות בעצמן לא קיבלו את הכסף מהרשויות הקטאריות למרות ההבטחות. המון חברות פשטו את הרגל ונסגרו. חברות אחרות יכולות לשלם לעובדים את שכר הדירה והאוכל, אבל אין לנו שום יכולת לתת להם שום משכורת".
פיפ"א רשמה בגביע העולמי בקטאר הכנסות בסך של 7.5 מיליארד דולר. אבל היא לא השתמשה באגורה ממאה מיליון הדולר שהניחה בקרן המורשת לגביע העולמי קטאר 2022, כדי לסייע בפיצוי ועזרה לאלפי העובדים שעזרו לה לייצר את הרווח העצום הזה. זוהי בפועל מורשת אינפנטינו.
ואם הניצול הציני לא הספיק, אז בתחילת יוני, איגוד העבודה העולמי בחר בקטאר כנשיאה של ועידת העבודה הבינלאומית ה־111.
אסירים ללא מדים
לחלק מהעובדים, לפי העדויות, כמעט ואין מה לאכול. חלקם, באבסורדיות מטורפת, פנו למשפחה שהשאירו במדינתם בבקשה שיעזרו להם. "זה באמת אירוני", אמר עובד מאפריקה ל"גרדיאן", "אנחנו נמצאים במדינה הכי עשירה בעולם ואנחנו מתחננים שישלחו לנו כסף מאפריקה".
צריך לציין שעובדים רבים רומו על על ידי סוכנים בארצם לשלם אלפי דולרים עבור ויזות תיירות או ויזות שבהן הם אחראים למצוא עבודה. רבים מהם לא מצאו עבודה בכלל, והם חייבים עוד אלפי דולרים למשפחות וחברים בארצם. לרבים מהם אין עבודה, אבל הם מעדיפים להישאר בקטאר עד שימצאו עבודה כדי להחזיר את החוב. רבים מסתבכים בשהות לא חוקית עם איום של מעצרים או גירוש מהמדינה. במקרים האלו, טחנות הצדק הקטאריות פועלות במהירות של קונקורד.
בינתיים הם ישנים עשרה בחדר של 30 מטר, אוכלים פיתות ואורז, אסירים ללא מספר ומדים. מבעד לחלון הם יכולים לראות את האורות הבוהקים של המסעדות ובתי המלון וחנויות היוקרה שקטאר מציעה למי שהיא חפצה ביקרו.
