היא דומה לקרולינה ברמה של תאומות סיאמיות שהופרדו בלידתן. "לא עובר יום בלי שיעירו לי על כך", מספרת אודהליה ברלין ומנערת את רעמת התלתלים שהפכה לסמל מסחרי. "אנשים עוצרים אותי ברחוב ואומרים 'רגע, את מוכרת לי' ואז אני מאכזבת אותם ב'סליחה, אני לא קרולינה'. פעם, בדיוק כשחציתי כביש סואן, מישהו צעק לי מהמכונית 'האלבום האחרון שלך נפלא' אז עניתי לו 'תודה'. גנבתי מחמאה".
את וקרולינה עמדתן פעם זו מול זו – תלתלז' מול תלתלז'?
"כן, בפגישה מקרית. היא סיפרה לי שגם לה מגיבים על הדמיון".
בשבוע הבא, בערב יום כיפור (21.9) תעלה ברלין בפעם ה־15 את "אוחילה" (ר' מסגרת) – ערב של פיוטים וניגונים חוצי מגזרים שמחברים בין לבבות, לנשים בלבד. לא רק לדתיות. שם המופע נגזר מהפסוק "אוחילה לאל אחלה פניו" שהקסים אותה. "זו מילה שלא נמצאת בשימוש יומיומי, אבל יש בה כוח בגלל ריבוי המשמעויות שלה. אני שומעת בה געגוע, כיסופים ותקווה". ו"אוחילה" שלה הוא תופעה. יותר מ־4,500 נשים מכל קשת החברה הישראלית ימלאו את בנייני האומה בירושלים כשברלין, זמרת דתית, תעלה לבמה עם להקת נשים, ולערב אחד כולן יניחו את המחלוקות בצד ויתמקדו בתפילה.
הרעיון נולד בשיחת בנות. "סיפרתי למישהי שעבדה איתי שקשה לי להתפלל ביום כיפור בבית כנסת למרות שאהבתי מאוד את השירים של התפילות, ואמרתי לה 'בואי נרים ערב לפני ערב יום כיפור, רק עם שירים ורק לנשים'. בהופעה הראשונה, לפני 15 שנה, 180 נשים באו לבית אביחי בירושלים, אחרי שנה באו 360 נשים, בשנה החמישית הגענו לבנייני האומה, ומהשנה השישית המופע סולד אאוט. כש'אוחילה' הגיעה גם לתל־אביב הייתה בזה אמירה - זה לא מופע לדוסיות, אלא מסע יהודי־נשי שיש בו מקום לכל תפילה ולכל אישה".
וקהל הנשים מגוון. "דתיות עם מכנסיים ודתיות עם 'בובו', דתל"שיות, בנות 80 פלוס וילדות בנות שש, רבניות ומפורסמות, לצד נשים עם צרכים מיוחדים. יש לי חבורת נגניות מהטובות בארץ. קרן טפרברג היא מתופפת על, שני שביט בסיסטית מדהימה, יעל שפירא על צ'לו, סלעית להב היא מולטי ונילי פינק, גיטריסטית. אנחנו הרבה שנים ביחד. הן לא באו מהעולם הדתי, אבל שותפות מלאות בבניית החומרים ושרות סולואים. הכנסנו גם שירים ישראליים שקיבלו משמעות של תפילה, כמו 'שיר של יום חולין' של רחל שפירא".
דתיות ולא דתיות רוקדות ושרות ביחד?
"רוקדות ושרות ומתחבקות. השנה 'אוחילה' לא תגיע לתל־אביב, לא הסתדר, אבל בבנייני האומה נופיע פעמיים בפני יותר מ־6,000 נשים. זה קורה מפני שהיהדות מדברת את שפת הנפש שלנו. המעיין של היהדות שייך לכולם".
• • •
ואודהליה ברלין (42) היא ההוכחה לשילוב בין יהדות לצלילים. היא בתם של מוסא (משה) ברלין, כלייזמר ואמן קלרינט, ודינה, שמעבירה שיעורי תורה לנשים במקביל להיותה אם לשישה. הוריה העניקו לה את השם אודהליה, ולא אודליה, כדי להדגיש את ההודיה. "כשאמא באה ללדת אותי אמרו לה שהעובר לא בחיים. הכינו את אבא שלי לאפשרות שהוא יאבד גם את אשתו וגם אותי. סטאז'ר אחד התעקש שיש מה להציל ושכדאי לנתח וזה היה נס גדול. שתינו ניצלנו, אבל אמא לא יכלה עוד להרות".
שישה ילדים זה יפה מאוד.
"אבל הוריי רצו מאוד עוד ילדים. כשהייתי בת 14 וחצי הם לקחו לאומנה תינוקת עם תסמונת דאון, נגה, ואחרי שנה הם לקחו לאומנה עוד תינוק עם תסמונת דאון, אלחנן, ואחרי זה הם לקחו עוד תינוק עם תסמונת דאון כמשפחת קלט, עד שתימצא עבורו משפחת אומנה, ונפשו של צחי נקשרה בנפשנו. אחי הגדול, גלעד־מנחם ואשתו לקחו אותו לאומנה".
אמא שלה, לדבריה, תמיד סיפרה לנגה ואלחנן ש"יש ילדים שנולדים מהרחם, ויש תינוקות שנולדים מהלב". אצלה, היא מודה, זה היה תהליך איטי והדרגתי. "זה לא שישר חיבקתי אותם. עד גיל 14 וחצי הייתי הכי קטנה בבית, לא ידעתי מה זה אחים קטנים וגם לא ידעתי מה זה תסמונת דאון. ולמה שניים? למה להגזים? מאז כבר יש לנו פולקלור של בדיחות משפחתיות. בדיעבד, המתנה שקיבלתי מהצטרפותם למשפחה הייתה הרבה יותר גדולה מהשריטה של גיל ההתבגרות".
והשריטה, היא מספרת, לא הייתה שטחית או קלילה. משפחת ברלין עקרה מאלקנה לאלון שבות כדי לספק לילדי האומנה מסגרת לימודים נאותה. היום, נגה (28) ואלחנן (27) גרים בדירות עצמאיות של סדנת שילוב ביישוב גבעות שבגוש עציון. אלחנן עובד באורווה וקוטף פרסים בתחרויות רכיבה על סוסים. נגה עובדת בבית קפה בגבעות וקולעת סלים מקש. צחי (24) גר ביישוב רחלים ועובד במרכז תעסוקה.
מכל ילדי המשפחה, אודהליה היא היחידה שלקחה את המוזיקה כמקצוע וכאורח חיים. "בגיל ארבע וחצי התחלתי לנגן בפסנתר, אחר כך שלחתי יד גם לגיטרה ולקלרינט, וחלום חיי היה לנגן עם אבא שלי", היא מספרת, "אבל המציאות טפחה לי על הפנים. איפה אנגן עם אבא? במירון? בחתונות של חרדים? לא הייתה אז אף אישה דתית ששרה וניגנה על במה. האולפנה באלקנה, שבה למדתי, הייתה עבורי חוויה טובה ובטוחה, הקמתי בה קבוצה מוזיקלית, 'השביעייה', יצרנו ושרנו עד שסיימתי את האולפנה עם חלום, ובלי אף מודל לחיקוי. הרכב נשי שמגיע לקהל גדול ורחב עוד לא היה אז על המפה".
בשירות הלאומי ב"שלווה" בירושלים היא נחשפה לנפלאות החינוך המיוחד. "נכון, היו לי נציגים בבית, אבל ב'שלווה' הרגשתי שהמוח והנפש שלי יכולים לצאת לחופשה מפני שהחיבור לחניכים נוצר אך ורק מהלב. זה היה ממכר". במקביל ללימודי מוזיקה וחינוך מיוחד במכללה בירושלים היא החלה להופיע בהרקדות ובאירועים קטנים. "הקמתי הרכב עם שש מוזיקאיות, רובן דתיות, וזה היה חידוש בנוף – יצירה נשית מהעולם הדתי עם כלי נגינה חיים, וכשגיליתי מה האנרגיה הנשית עושה באולם המשכתי לחתור לקריירה עצמאית. 'אוחילה' היא הבייבי שלי כבר 15 שנה. כל פעם המופע הוא אחר. אותם השירים, אבל הסיפור הפנימי שונה והוא נובע ממה שעבר עלינו ומהתקוות לשנה הבאה".
• • •
לפני שלוש שנים ברלין התחילה את תהליך הכניסה להיריון, ואת בנה הבכור, טל אליאב, היא ילדה יום אחרי יום הולדתה ה־40, בגיל שבו חלק מחברותיה מהאולפנה כבר מובילות את פרי בטנן לחופה. "ידעתי שזה צעד מורכב שיתבע ממני מחיר, גם במעגל הקרוב אליי וגם בחברה. חרד"לית רווקה עם ילד? לא כל בני המשפחה שלי תמכו בי, וזה בסדר. גם אני לא שלמה עם כל מה שהמשפחה שלי עושה, אבל צריכה להיות הפרדה בין חילוקי הדעות שבינינו לבין האהבה שבינינו".
פנית לרב כדי לקבל אישור להביא ילד לעולם?
"יש לי רב שמלווה אותי, רב עם עין טובה ולב טוב, ואני מתייעצת איתו כמעט על כל צעד. כשהחלטתי להביא ילד, פחות חיפשתי חותמת כשרות על הצעד, רציתי להבין איך לבצע אותו בצורה הכי נכונה ורכה מהבחינה ההלכתית. אם הגעתי לאימהות רק בגיל 40 ויום כנראה שלא יכולתי לעבור אותו קודם. לפעמים החיים מתחילים מהאמצע. מי אמר שזה רע?"
מה לגבי הופעות לקהל מעורב?
"בהתחלה הופעתי לפני נשים בגלל ההלכה של 'קול באישה', אבל תוך כדי תנועה גיליתי שהאנרגיה הנשית היא אוצר מטורף. אנחנו מבינות אחת את השנייה ואת הקסם הזה לא אוכל לייצר בהופעה מול קהל מעורב. אני מאמינה שלשירת נשים יש כוח ושצריך לשים לב אליו".
לבנה הבכור היא העניקה שני שמות. "טל – מפני שזה שפע שנמצא כל השנה, אבל לא יכול להיווצר כשיש סערות או ערפל. הרגשתי שגם טל שלי חיכה לבהירות כדי להגיע לעולם. אליאב הוא שם המשפחה של אמי לפני נישואיה". הם גרים ברמת השרון ("הוריי עוזרים לי גם מבחינה כלכלית") ומדי שבת מתייצבים שלוש פעמים בבית הכנסת "שבת אחים" שסמוך לביתם. "יצרתי לנו שגרה של תפילות הבוקר. זה זמן יקר ומתוק של חיבור בינינו וככה שנינו מתחילים את היום שלנו באנרגיות טובות", היא מתארת בחיוך רחב ומראה לי סרטון שבו היא שרה את התפילות והוא, חובש כיפה גדולה, מתופף על השולחן לפי הקצב.
איך את מסבירה לו על המשפחה המיוחדת שלכם?
"כולנו חסרים. זה העולם. לא משנה כמה יהיה לנו, במהות של הנשמה קיים חסר. אז נכון, הבאתי את הילד שלי למציאות לא שלמה. אני יכולה לשים על זה את המוקד, אבל אני בוחרת לשים את המוקד על העובדה שזו מציאות שלמה בשבילי. כשהאמא שלמה עם הדרך, הילד מקבל את השלמות שלה וזורם איתה. זה סט הערכים שלי".
ב־1 בספטמבר היא יצאה לחל"ת מעבודתה כ"מורה למוזיקה ולאמנות החיים. לימדתי את התלמידים שלי להקשיב ואהבתי מאוד את העבודה, אבל החלטתי שהגיע הזמן לפנות יותר זמן ליצירה. המוטו שלי הוא שהחיים ב'מה היה בעבר' או ב'מה היה אילו' מבזבזים לנו המון זמן, וכך גם החיים ב'מה יהיה בעתיד', בדאגות ובחרדה. אני רוצה לחיות את החיים עצמם. ללמוד לפרוש כנפיים ולעוף. הגעתי למקום שבו אני מוכנה להעז. גם התלתלים הם העזה".
התלתלים?
"ברור. אנשים חולי שליטה לא יכולים להיות מתולתלים מפני שתלתלים עושים מה שבא להם. כששואלים אותי מה עשיתי בשביל ללכת פזור אני עונה: הייתי שלוש שנים אצל פסיכולוגית ושעה במספרה". •
אוחילה – שירים וניגונים לימי התשובה
יום חמישי, ו' תשרי, 21.9.23, בנייני האומה בירושלים
כל אישה מוזמנת להגיע למופע "אוחילה" ולמצוא את הדרך האישית שלה להתחבר לתפילה ולפתוח את הלב רגע לפני יום הכיפורים.
לצד הזמרת והיוצרת אודהליה ברלין שמובילה את המופע, מנגנות ושרות בו חברות הרכב מוזיקלי מגוון ואקלקטי: קרן טפרברג (מוש בן ארי, הכוכב הבא), סלעית להב (יהודה פוליקר וגידי גוב), שני שביט, נילי פינק (יובל דיין, סניקרס), יעל שפירא (קרן פלס) ועוד.
"אוחילה" מורכב מפיוטים, מזמורים וקטעי תפילה מסורתיים לצד קטעים מקוריים, ניגונים חסידיים אשכנזיים עתיקים ופיוטי עדות מכל העולם, שירים מהסידור, ממחזור התפילה וממאגר השירים הישראליים היפים ביותר שנכתבו כאן.
ביום חמישי יתקיימו שני מופעים בבנייני האומה: מופע צהריים שיתחיל ב־16:30 ומופע ערב שיתחיל ב־21:00.
