במהלך 90 שנות קיומו ראה הטרוקסי, מרכז תרבות בסדר גודל בינוני שניצב בליבה הקשוח של מזרח לונדון, את כל מה שיש לבירת אנגליה להציע בעולמות האנדרגראונד ותרבות הנגד: מלהקות שמנסות להמציא את הגלגל מחדש (וחלקן אפילו הצליחו בכך) ועד לקרבות בסגנון MMA. אבל עכשיו, במוצאי שבת לוהט של חודש ספטמבר, הטרוקסי מארח אירוע חריג גם בגודלו, והוא כולל גברים נטולי חולצה שתוקעים בשופר, חלוקת תפוח בדבש לקהל וכמעט אלפיים איש שרוקדים בלבוש צבעוני (ולעיתים מינימלי) לצלילי "הבה נגילה" וגם "מי שמאמין לא מפחד".
ברוכים וברוכות הבאות ל־ButtMitzvah, ליין המסיבות שכבר מספר שנים חוגג את אחד השילובים הכי צבעוניים ומשמחים שאפשר לעלות על הדעת, בין התרבות הקווירית למסורת היהודית. זה המקום שבו רוקדים לצליל להיטים של ליידי גאגא וקיילי מינוג לצד נועה קירל ועומר אדם, ועל הבמה מופיעה מלכת דראג שמתחילה בביצוע של "אבינו מלכנו" ומשם עוברת ל־"Unholy" של סם סמית' וקים פטרס.
על המסך מוקרנים קליפים שצולמו בחתונות ובטישים של חסידויות אולטרה־שמרניות לצד ההופעה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון שבו זכתה וכמובן קטעים מתוך "ינטל" בכיכובה של ברברה סטרייסנד ו"כנר על הגג" עם חיים טופול ז"ל. ברחבה אפשר לראות גברים ונשים משלל מוצאים וזהויות. לא צריך אפילו לנחש שעבור חלקם זוהי פגישה ראשונה עם שירת "משיח, משיח, משיח". לפי האקסטזה, החמור הלבן בהחלט יכול להתחיל בהכנות.
בכניסה עומד מת'יו, חלק מהצוות המצומצם שעמל על הפקת המסיבות, שעשו להן שם בקהילה הקווירית באנגליה ומחוצה לה. בהיעדר חולצה החום משפיע עליו קצת פחות מעל האחרים, אבל חוץ משרשרת מגן דוד הוא גם לובש שלט בולט שכתוב עליו באנגלית "דבש כשר". מת'יו לוקח חלק בחגיגה כבר מיומה הראשון, לפני שש שנים, עוד כשהייתה מתקיימת בבר קטן בשכונת דלסטון במזרח העיר. "אני ממשפחה מסורתית, כמו הקונסרבטיבים באמריקה", הוא מתאר את הרקע שלו.
ומה משך אותך דווקא למסיבה הזאת?
"קודם כל זה כיף ואנחנו אוהבים את חיי הלילה. וחוץ מזה בר ובת־מצווה, במהות שלהם, זה משהו מאוד קאמפ וגיי. חשבנו שזה יופי של כותרת למסיבה".
יש פה הרבה סוגים של אנשים, כולל כאלה שלא היו בארוחת חג בחיים שלהם. איך אתה מסביר את זה?
"הבאט־מצווה מציגה לאנשים צד כיפי ומהנה של המסורת היהודית, שכולם יכולים לקחת בה חלק וגם אפשר להתגאות בה. לכן גם לא־יהודים מגיעים למסיבות האלה. זה חלל מרים ומכיל, וזה גם משהו יהודי שהוא קול".
הנרי, למשל, הוא גבר שחור ולא־יהודי, שזאת כבר הבאט־מצווה החמישית שלו. לצידו ניצבת כריסטינה, אישה שחורה, שזאת הפעם הראשונה שלה. "שמעתי שזאת המסיבה הקווירית שצריך להיות בה", היא מספרת. "זה מאוד חשוב לחגוג את ההצטלבות של הקהילות שלנו", אומר הנרי, "חלקנו להט"ב ויהודים וחלקנו שחורים ולהט"ב, זה חשוב להכיר בזה שאנחנו לא קהילה מונוליתית. אנחנו באים ממקומות שונים עם רקעים תרבותיים או דתיים או כלכליים שונים, וחשוב לחגוג את כל זה".
"למסיבה יש צד חינוכי", מוסיף אלכס, חבר של הנרי וכריסטינה, שהוא גם לא־יהודי אבל בן זוגו כן, "אתה מאוד רצוי אפילו שאתה לא־יהודי. יש הרבה מרחבים קוויריים שאומרים לך 'כולם רצויים כאן', אבל מעט מאוד באמת גורמים לך להרגיש ככה. אני מכיר את החגים בגלל בן הזוג שלי ואנחנו חוגגים בבית, אבל יש לי חברים שלמדו עליהם כאן".
הקהילה היהודית כאן מתמודדת עם אנטישמיות. אתם חושבים שאירועים כאלה עוזרים למלחמה נגדה?
הנרי: "זה שאתה כאן בהחלט עוזר לצאת נגד אנטישמיות כשתיתקל בה. בכלל, המסיבות האלה עוזרות לחשוב לעומק על תופעות שנראות כאילו הן לא נוגעות אליך".
"זה רק טוב כשלא־יהודים מגיעים לאירוע כזה ורואים כמה היהדות יכולה להיות חיונית ושמחה", אומר מייק, יהודי שלא שומר מצוות אבל דווקא הערב הוא חובש כיפה. "אני לא יכול לדמיין מישהו לא־יהודי שמגיע לכאן ולא רואה איזה עם נפלא אנחנו".
לצאת מהארון כיהודי
לקראת חצות עולה לבמה גבר גבוה ומציג את ה"משפוחה" של הבאט־מצווה. קוראים לו ג'וש קול, וביום־יום הוא גורם בכיר בתעשיית הטלוויזיה הבריטית: ראש מחלקת הקומדיה בסטודיו של BBC. ברזומה שלו נמצאות עבודה על סדרות כמו "בשורות טובות", "מנסים" וגם "Black Ops", מהלהיטים הגדולים על המסך הבריטי ב־2023. עם פיבי וולר־ברידג' הוא עבד עוד לפני שהתגלתה כמטאור. אבל עכשיו קול נמצא כאן תחת הכובע של אבי המשפוחה: המייסד של הבאט־מצווה ומי שראה איך רעיון למצוא חלל כיפי להיות בו גם גיי, גם בריטי וגם יהודי, הופך לאירוע פופולרי אצל כל סוגי הזהויות הללו.
"הייתה תחושה שאין לנו חלל", מספר קול בשיחה עם "ידיעות אחרונות". "הרגשנו אאוטסיידרים במרחבים של גייז, יהודים ובריטים. הרגשתי שאני צריך להחביא את היהדות שלי, ולפעמים הרגשתי שזה קשה יותר לצאת מהארון כיהודי מבתור גיי, והיהדות שלנו זה משהו שאנחנו די שקטים לגביו בציבור. זה מובן כי היסטורית זה לא תמיד היה בטוח להיות יהודי. בבריטניה זה לא היה המקרה. הבאט־מצווה היא ניסיון להפוך את זה על הראש".
והניסיון הצליח הרבה מעל למשוער, כבר מהרגע הראשון, בבר קטן בשם "גלורי". "חשבתי שזה יקסום לגייז יהודים, אבל לא חשבתי שיהיו כל כך הרבה מהם", משחזר קול את מסיבת הבכורה, "חשבתי שנהיה מעט, אבל המון אנשים לא הצליחו להיכנס. אנשים עמדו ארבע שעות בגשם. ואז לאט־לאט התחיל להגיע קהל מאוד מגוון: גייז לא־יהודים, יהודים לא־גייז, גברים ונשים מכל הגילים. יש קהילה של מזרח אסייתים וגם הרבה שחורים. בכלל, אנשים מקבוצות מיעוט אחרות מגיבים מאוד בחום. אני חושב שזה בגלל שבעולם הגאה הכל די גנרי ונוסחתי. באט־מצווה מציעה משהו אחר לגמרי".
קול, באופן לא מפתיע עבור בריטי, נוקט אנדרסטייטמנט: הבאט־מצווה היא אירוע תרבות יהודי פרוע במובן הכי טוב של הביטוי, ומנגד חיבור חריג של הסצנה הגאה לעולם שבו הדת ומנהגיה משחקים תפקיד משמעותי. "הבאט־מצווה היא ביטוי רדיקלי וחדש של יהודיוּת", הוא מסכים, "אני מאמין שזה אירוע עם חשיבות תרבותית היסטורית. אני לא חושב שהיהדות נחגגה ככה. זה משהו מאוד שמח וחיובי. להביא לא־יהודים לתרבות הנהדרת שלנו זה חשוב. זה גם מעורר השראה עבור אנשים שאיבדו את הזהות היהודית שלהם. אני מדבר עם אנשים שהייתה להם סבתא יהודייה והבאט־מצווה פותחת עבורם דלת שנסגרה".
מצד שני, ביהדות יש ממד שמרני, בוודאי בכל הנוגע לקהילה הגאה.
"אני חושב שזה די ברור שאנחנו מכבדים את הרעיון שהבאט־מצווה היא לא בשביל כולם. הומור הוא חלק מהותי מהזהות היהודית וקומדיה זה גם הרקע שלי, ואנשים מבינים שהמסיבה היא טייק פרודי וקיצוני על הזהות היהודית".
מה ההורים שלך חושבים על כל זה?
"ההורים שלי היו, ואמא שלי באה עם חברות. גם רבנים היו אצלנו. זה אירוע מאוד חם ואוהב. ברור שהוא גם סאטירי, אז יש אנשים שיגידו שאסור לעשות סאטירה על הנושאים האלה. זה בסדר. הבאט־מצווה מזמינה את כולם, אבל מובן שהיא לא לכל אחד".
כבוד לנועה קירל
בספרו המבריק "לא סופרים את היהודים" (הדוקו שנולד בעקבותיו זמין לצפייה ב־yes והוא מומלץ בחום), הקומיקאי דיוויד בדיאל מנתח את אפליית הקהילה היהודית בשיח הפוליטיקלי־קורקט ומקדיש חלק נכבד לזווית הישראלית, כלומר האופן שבו ביקורת נגד ישראל מגויסת כדי לגמד את בעיית האנטישמיות. גם מסיבת הבאט־מצווה נוגעת במתח הזה: מצד אחד, מסיבה שבה מחלקים בכניסה בייגלים ותפוח בדבש, רוקדים "הבה נגילה" והנושא כולו הוא ראש השנה היא קודם כל יהודית. מאידך, תחייתו של הפופ הישראלי בשנים האחרונות מיוצגת היטב על הרחבה, ונועה קירל הייתה מתקבלת במסיבה הזאת כמו המלך צ'רלס ואפילו מעבר.
לדברי קול, ההשפעה הישראלית על הבאט־מצווה נובעת מהיכרות קרובה עם תופעה ישראלית חריגה כשלעצמה: הפיכתו של חודש הגאווה בתל־אביב לאחד מאירועי השיא של התרבות הקווירית הגלובלית, וכן הברקות כמו המסיבות של "אריסה", שחיברו בין קהילת הלהט"ב לזהות המזרחית (והולידו את מוסד להיטי הגאווה כמו "תל אביב" של עומר אדם ו"מלכת השושנים" של עדן בן זקן). "המסיבות של 'אריסה' העיפו לי את המוח", אומר קול, "יש להן השפעה מאוד גדולה על הבאט־מצווה. אני גם שמח שיש בישראל סצנה מוזיקלית מבריקה וחדה. מאוד שמחתי שנועה קירל פרצה לקהל בינלאומי".
"אני חושב שנטע ברזילי עשתה לנו טובה גדולה עם הזכייה שלה באירוויזיון", אומר מת'יו, "היא ונועה קירל כוכבות גדולות כאן והקהילה הגאה מתה עליהן. הן עזרו לה להכיר קצת את הפופ הישראלי, שהוא מאוד קאמפ במהות שלו".
אז אולי הבאט־מצווה תעשה עלייה.
"זאת שאלה מאוד טובה. כבר עשינו מסיבה בניו־יורק וזה עבר טוב בתרגום. היינו רוצים מאוד לעשות את זה, אבל הרבה מאוד מההומור של המסיבה נוגע לאורח החיים הבריטי, גם בניו־יורק היינו צריכים לעשות התאמות. אז חברים מתל־אביב אומרים לנו שאנחנו צריכים לבוא, והיינו שמחים כי הרבה מאיתנו באים כל שנה לאירועי הגאווה. אז אולי, נראה".
גם קול לא פוסל את הרעיון, אבל גם הוא חושש שכל מה שנראה חמוד ומגניב במזרח לונדון לא יעבוד באותה מידה בתל־אביב. ויש לו עוד בעיה: "הייתי מאוד שמח לעשות את הבאט־מצווה בעוד מקומות, אבל האמת היא שפשוט אין לי זמן".
אגב הדיי־ג'וב שלך, יש פה קומדיה רומנטית קלאסית: גיי יהודי וגיי לא־יהודי נפגשים בבאט־מצווה ולא תאמינו מה קרה אחר כך.
(צוחק): "אתה צודק. בכלל, אפשר לעשות הרבה מאוד דברים עם באט־מצווה, שהיא בבסיס אירוע מאוד תיאטרלי. גם מה שאנחנו עושים עכשיו עובד מעולה". •
הצד היהודי של לונדון
המלצות שוות למי שרוצה לחוות קצת יהדות בבירת בריטניה
• פסטיבל הסרטים היהודי. אירוע שמתרחש בכמה בתי קולנוע ברחבי לונדון ומכנס תחת קורת הגג שלו סרטים מישראל ומשאר רחבי העולם שעוסקים בתרבות יהודית, בדמויות יהודיות וגם בהוויה הישראלית. התוכנייה השנה תתפרסם בסוף החודש, והיא צפויה לכלול סרטים ישראליים מדוברים, שעבור תושבי הממלכה זאת הזדמנות די נדירה לצפות בהם. 19-9 בנובמבר.
• סיור ברובע היהודי הישן. לונדון מלאה בסיורים רגליים נהדרים ומעשירים, ואחד מהם (של חברת London Walks) מוקדש לפנינה חבויה יחסית: תולדות הרובע היהודי הישן במזרח העיר, שנמתח מתחנת הרכבת התחתית של ה־Tower ועד לפסל המרגש לזכרם של ילדי הקינדרטרנספורט. מתקיים מדי יום ראשון ב־10:15, להזמין מראש באתר.
• סוכות בגן החיות. גן החיות המפורסם של לונדון, אטרקציה לא רעה בפני עצמה במערב העיר עבור משפחות, יחגוג השנה לראשונה את סוכות ויעמיד סוכה במקום שתשרת מבקרים ומבקרות שירצו לשבת בצילה וגם ליהנות מאוכל כשר (בתשלום, לא צריך להגזים). 6-2.10.
• מאפיית רינקאוף. היימן רינקאוף היגר ללונדון מקייב עם חלום לפתוח מאפייה. ב־1911 הוא הגשים את משאלתו והיא ממשיכה להתקיים יותר ממאה שנה אחרי עם בייגלים משלל סוגים, עוגת בבקה מצוינת ואחלה חלות. 224 Jubilee Street.
