שנה טובה לך, פרופ' אמיר ירון.
בעוד חודשיים אתה אמור לסיים את כהונתך הראשונה כנגיד בנק ישראל. אתה מתלבט אם להמשיך לעוד כהונה. בשיחתך עם ראש הממשלה בנימין נתניהו הוחלט לא להחליט עד לאחר סוכות. זו שיטת רה"מ בבחירת נגידים: להמתין עד הרגע האחרון ולעיתים מעבר לכך. אלא שהפעם נתניהו לא מעוניין בדרמה, יש לו די והותר על בימות ממשלו.
לכלכלת ישראל שלושה קברניטים: ראש הממשלה, שר האוצר והנגיד. אם אתה מסתלק, ההגה נשאר בידי שניים אלו, לפחות עד שמחליפך ייכנס לנעליך הגדולות ויקשור את השרוכים. פחד אימים. בנסיבות אלו, עזיבתך תהיה הפקרת פיקוד; המשק עלול להיסחף אל עין הסערה. זה לא הזמן להיעלב או להשתפן.
בהופעותיך בציבור ובתקשורת אינך קל ניסוח כמו קודמך פרופ' פרנקל ולא שובה לב כמו קודמתך פרופ' פלוג. כבד ראש ודיבור אתה, נרתע מאמירות חותכות וכדרכם של כלכלנים מציג דברים מצדדים רבים. בהמולת הקיצוניות האופפת אותנו אלו תכונות נדירות ונדרשות מאין כמותן. המונח "מבוגר אחראי" נשחק עד דק, ובכל זאת ארשה לעצמי להעלותו בברכת שנה טובה אליך: אנא, הישאר כמבוגר האחראי של כלכלתנו גם בתשפ"ד.
שנה טובה לכם, בנימין ושרה נתניהו.
הודו על האמת, חצי השנה האחרונה לא היטיבה עימכם. ההיגררות אחר קיצוני הקיצוניים בממשלה הוליכה אתכם שולל ודחקה לפינה חשוכה. בגלל העיסוק חסר התוחלת ב"רפורמה משפטית" שממילא לא יצא ממנה כמעט כלום, הפסדתם תשעה חודשים יקרים של חיים אישיים וציבוריים. ירדתם במדרון תלול מגדולה לעליבות. האהבה אליכם, שאתם כה צמאים לה, נמוגה גם בקרב הבוחרים הנאמנים שלכם. אתם לבד והרסתם לבד את המותג נתניהו.
בפרק הזמן האבוד יכולתם לבקר בבית הלבן ולזכות לחיבוקי הנשיא. יכולתם להתחיל לארוז לקראת טקס חתימה על הסכם נורמליזציה עם סעודיה שהיה מבצר לנצח את מעמדו של מר נתניהו בתולדות מדינת ישראל והמזרח התיכון. השגשוג הכלכלי שהיה לבטח מתחולל בארץ בהיעדר יוזמות החקיקה המופרכות והמחאה ההמונית נגדן, היה מחזיר למר נתניהו את התואר "מר כלכלה". הפופולריות של שניכם הייתה שוברת שיאים. גם הסלחנות כלפיכם. אבל אתם בחרתם לשרת את קומץ המשיחיסטים. ההשתעבדות שלכם לשיגיונות של לוין, רוטמן, סמוטריץ' ודומיהם גבתה מכם עלות כבדה ואפס תועלת. שילמתם את המחיר – אתם והמדינה כולה – לגמרי לחינם. אני מאחל לכם: הקדישו את תקופת החגים לא רק לחשבון נפש אלא גם לחשבון עלות־תועלת. כדאי לכם, כדאי לנו.
שנה טובה לך, רון חולדאי.
אני מלא התפעלות מהכושר הניהולי והמנהיגותי שלך כראש עיריית תל־אביב־יפו ומהמאמץ הבלתי פוסק שלך לשמור על אופיה הליברלי. תענוג לראות כיצד אתה שובר את מחסומי גילך, שהוא גם גילי. אני פחות מתפעל, בלשון המעטה, מהנטייה שלך להתחיל בזה אחר זה בעשרות רבות של מיזמי תשתית בעיר, מבלי לסיימם. כולם לרווחת התושבים, ואף כל פי כן החפירות הפתוחות האינסופיות הפכו את תל־אביב־יפו לבלתי נסבלת לתושביה, המצביעים ברגליים.
כן, ברגליים. האם אתה יודע שמהמדרכות הרבות שריצפת מחדש מזדקרים כבלים, אבנים וחלקי צינורות? שהולכי הרגל נתקלים על כל צעד ושעל בגושי אספלט ובטון, ובבורות פתוחים? האם ראית את רוכבי הקורקינטים הדוהרים בהפקרות מסוכנת בלי לציית לתמרורים, רמזורים וזכויות דרך, למרות שסללת להם נתיבים מיוחדים? שמת לב למצבורי הלכלוך ולטינופת לאורך ולרוחב עירך, מה שהופך אותה למקום מגורים דוחה ומופקר? מזה בדיוק, מר חולדאי, החלה השקיעה של סן פרנסיסקו, שהייתה העיר הנחשקת בארה"ב.
אם אכן תיבחר באוקטובר הקרוב לראש העירייה אני מאחל לך שלא תרפה ולא תוותר על הערכים שלך – אבל גם שתביא לסיום מהיר את מסכת חפירת העיר ותתפנה לניקיונה היסודי. במהרה בימינו.
שנה טובה לקונות וקוני הדולרים.
בחצי השנה שחלפה רכשתם הרבה דולרים ואתם מאוד מבסוטים מההשקעה. הרווחתם. ברחבי הרשת נחשפתם בינתיים לאזהרות מפני קריסת השקל, לנבואות על "החלפת מטבע" ולמידע "בדוק" על בנק ישראל שיקנה מכם בקרוב בחזרה את הדולרים במחיר הכי מופקע שיש.
זה לא יקרה, כפי שלא קרה ב־2002, כאשר ישראלים התנפלו בבהלה על סניפי בנקים זרים והזניקו את שער הדולר ל־5 שקלים. לא מעטים פתחו חשבונות בחו"ל. כולם הפסידו הון: במהלך העשור שחלף מאז כלכלת ישראל יצרה עודפי מטבע חוץ ענקיים, הרזרבות תפחו, השקל המריא לשחקים. חוזקו כבר החל להשפיע לרעה על כושר התחרות של היצוא הישראלי. תיקון מסוים נדרש, לסביבות 3.6 שקלים לדולר. כל השאר זו ספקולציה נטו והיסחפות עם העדר.
אני מאחל לכם ולכן, הדולריסטים והדולריסטיות, שבתשפ"ד הבאה עלינו לטובה תתרחקו מהימורי מטבע.
שנה טובה לך, מירי רגב.
בסבב חלוקת המשרדים בראשית 2023 זכית באחד החשובים והמשפיעים על חיי התושבים, משרד התחבורה. הוא חולש על פרויקטים ותקציבי פיתוח עצומים וקרובים כיסו וכעסו של כל ישראלי. במשרדך זה את יכולה לפעול במלוא המרץ (ויש לך, לא?) לפתרון, שיירשם על שמך, של המשבר התחבורתי הקשה המעיק עלינו. את יכולה להתחיל מניצול הכי טוב של התשתיות הקיימות – ששולטים בהן בזבוז, בלבול, אטימות, התנשאות והיעדר סדר עדיפויות – לטובת המשתמש היום־יומי המיואש. לצמצם את התאונות, לרסן את האלימות בנהיגה לכל סוגיה ולשמח את הולכי הרגל. אבל את, במקום לנצל את היצירתיות והכוחנות שלך למטרות ציבוריות בוערות, מבזבזת אותן על משחקי קידום מפלגתיים והתחשבנויות בירוקרטיות. בשביל מה את מגחיכה את עצמך כדי להתחבב על המיעוט שבמיעוט בקרב מצביעי ליכוד? ומה לך ולחלומות הדיקטטורה במודל מזרח אירופי של לוין ורוטמן?
אני מאחל לך שבשנה הקרובה תשתחררי מהצעקנות, מהרברבנות, מגסות הרוח, מהגזענות ומהעדתיות המנופחת – תכונות שאימצת לעצמך כפוליטיקאית ושהפכו (לרע) לטבעך השני. למה תנמיכי כה את קומתך? חזרי לטבעך הראשון.
שנה טובה לכם, ילדי חורף 1973.
כפי שכתבתם בשיר הכואב ההוא, "חלמנו אתכם עם שחר בתום הקרבות ואמרנו, הלוואי וילדים אלה לא ילכו לצבא". וכן, הבטחנו יונה, עלה של זית ושלום בבית. לא את כל ההבטחות קיימנו. לצבא התגייסתם ולחמתם במלחמת לבנון הראשונה, הכי מיותרת מכולן. עלה זית? הייתם בני 30 בשיא האינתיפאדה השנייה. מצד שני, מדינתכם כן התקדמה לשלום עם סביבתה העוינת; אין בגבולנו צבאות סדירים המאיימים לפלוש אלינו ויותר מדינות ערביות מכירות כיום בישראל מאשר כאלו שלא מכירות בה. בהשכנת שלום בית הצלחנו פחות, בכלכלה הצלחנו – יחד אתכם – הרבה יותר.
בתשפ"ד אתם נכנסים לגיל ה־50 כשלרובכם נכסים לא מבוטלים, קריירה מקצועית ומשפחה יציבה. עתידכם באחריותכם; אנחנו כבר לא מלאכי השרת שלכם. המדינה שייכת לכם ואתם עמוד השדרה שלה. בנאומו ההיסטורי בפני העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב־15 בספטמבר 2005 אמר ראש הממשלה אריאל שרון, לאחר שהציג את עצמו כאזרח של מדינת ישראל הדמוקרטית, החופשית והריבונית: "שלום הוא שליחותי ומשימת חיי. בפרוס השנה החדשה אני מאחל לכם שתתגייסו למשימה הזו, שלום בחוץ ושלום בבית, במלוא הרצינות, כפי שאתם יודעים ומסוגלים.
אתם כבר לא ילדים של חורף 73', אתם הורים מבוססים לילדים של חורף 93'. בכם ובכם בלבד תלוי כיצד היא תראה בחורף 2033 . עשר שנים, לא רחוק.
