מעט אחרי ההתאוששות מההלם של אסון התאומים, יצא מגזין "טיים אאוט ניו־יורק" בקמפיין חוצות: "ברוכים הבאים לניו־יורק, ועכשיו צאו בבקשה החוצה". הסיסמה הזו נמרחה על פוסטרים ומודעות ענק וברחבי הרכבת התחתית. זה היה קמפיין ניו־יורקי טיפוסי: קורץ ובוטה, חייכני אבל בלי להיות שמאלצי. המגזין קרא לתיירים להגיע לעיר ולקבל ממנו את כל המידע על מה שהיא מציעה כל יום, מסביב לשעון.
מאחורי מסע השיווק הזה עמד הרצון להושיט יד לאורחים שמגיעים לניו־יורק. באירופה, לעומת זאת, מתחולל בשנה האחרונה בערים שונות, שמספרן הולך ועולה, קמפיין דומה ולגמרי אחר: אל תבואו. אם אתם באים, תסתלקו לנו מהעיניים כמה שיותר מהר. ואתם תשלמו על זה שהחלטתם לבוא אלינו.
מה גרם לערים, שתיירות היא חלק חשוב בכלכלה שלהן ורבים מתושביהן חיים מהענף, להפנות את גבן לתיירים? עיר־עיר וסיפורה, אבל לכולן מכנה משותף: המקומיים מרגישים שכמויות התיירים, שלפעמים מגיעות לפי עשרים ביום מהאוכלוסייה המקומית, שטפו את הבית שלהם והרסו את שגרת חייהם.
דוברובניק: אין מקום
לפי מדד תושבים מול תיירים בשנה, דוברובניק הקרואטית היא המקום המתויר בעולם. קצת יותר מ־40 אלף תושבים מתגוררים בעיירה היפהפייה, שקיבלה בום תיירותי בזכות אירוח הסט של "משחקי הכס". מדי שנה מגיעים פי 36 תיירים מכמות התושבים החיים במקום.
התיירות העצומה לקחה מהתושבים את חיי היום־יום שלהם. הכבישים והמדרכות פקוקים, המחירים זינקו. הרשויות הגבילו את כמות התיירים שיכולים להיכנס לעיר העתיקה ל־8,000 ביום, באמצעות מאות מצלמות ואכיפה של פקחים על המספרים.
אורחי בתי הקפה והמסעדות בעיר העתיקה אחראים לרעש חזק שמפריע למקומיים ביום ובעיקר בלילה. כדי להפחית את הרעש החליטו ראשי העיר לפעול בשתי דרכים: בעלי המסעדות ובתי הקפה יביאו סחורה וישלחו אוכל לבתי תושבים רק בכלי רכב חשמליים. על האורחים נאסר לגרור מזוודות על גלגלים והם חייבים לסחוב אותן בידיהם.
רשויות העיר גם חוקקו תקנות קוד לבוש ברחובות העיר העתיקה: למשל איסור הליכה בפלג גוף עליון חשוף או בבגד ים. תיירים מסתכנים בקנס של 4,000 יורו על הפרעה לסדר בעקבות שתיית יתר של אלכוהול, חילופי מכות, שינה במרחב הציבורי והטלת שתן.
האלשטאט: סוף לנוף
הסינים כל כך התלהבו מהכפר האוסטרי הקטן עם 800 התושבים, האגם, הבתים והמדרכות המצוירים והרי האלפים ברקע, שהחליטו ב־2011 לבנות רפליקה שלו בארצם. ועדיין הכפר, שרבים טוענים שהיה השראה לממלכת אלזה בסרט האנימציה המצליח בכל הזמנים ("פרוזן"), ממשיך לקבל כמויות בלתי נסבלות של תיירים, גם מסין, שמבקשים לראות את האורגינל, את היישוב האידיאלי, כפר שהוא כמו מוזיאון.
לתושבים נמאס. הם בנו קיר עץ גבוה באתר הכי פופולרי לצילומים ולסלפי כדי שיחסום אפשרות להשיג תמונה של האלפים. לאחרונה המקומיים גם חסמו את הכניסות לכפר בכמה הזדמנויות כדי למנוע מאוטובוסים להיכנס אליו. הם כמובן מרוצים מהתיירות המשגשגת, אבל כמויות האורחים פגעו באיכות החיים שלהם. בגלל המיקום של הכפר, אין לו גם ממש לאן לגדול, ועבור 800 תושבים כמיליון תיירים בשנה הם חלום בלהות.
הרשויות החליטו גם להפחית את מספר האוטובוסים שמורשים להיכנס לכפר מ־50 ל־80 ביום, ואפשר להישאר ביישוב רק שעתיים ועשרים דקות. כמו כן מוטלים קנסות חניה לאוטובוסים שחונים מחוץ לכפר ומאפשרים למורה הדרך ולתיירים להיכנס אליו ברגל.
ברצלונה: תוכנית ההגבלה
בברצלונה ראו גם את הצדדים הטובים של הקורונה. העיר הקטלונית בת 1.6 מיליון התושבים מקבלת מדי שנה 20 מיליון תיירים. המגפה גרמה לרבים מהמקומיים לחזור למקומות שבהם נהגו ללכת ולשבת, פינוי האשפה התבצע בקלות, זיהום האוויר וכמויות הרעש פחתו, נסיעה בתחבורה הציבורית לא הייתה חוויה קלאוסטרופובית. ובעיקר: העיר, הגלויה של העם הקטלוני, הפכה שוב קהילה עירונית נורמלית.
אבל אז הקורונה הסתיימה (בינתיים). ברצלונה, שהפכה למוקד תיירות בעיקר אחרי אירוח המשחקים האולימפיים ב־1992, נלחמת בעשור האחרון על הגבלת תיירים. העירייה הגבילה את מספר המיטות בבתי המלון ואסרה על בניית מלונות חדשים, בעיקר ברובעים ההיסטוריים. כמו כן בוטלה התוכנית להרחבת נמל התעופה שהייתה אמורה להגדיל את כמות הנוסעים ב־60 אחוז.
בעלי בתים שרוצים להשכיר את דירותיהם חייבים לקבל רישיון. רגולציה על דירות אייר בי אנד בי הפכה קשוחה יותר. קבוצות תיירים מוגבלות לעד 30 איש והמדריכים חייבים לצייד אותם באוזניות ולא להשתמש במגאפון. כמו כן הוטלו מסים על נוסעים שמגיעים לברצלונה בספינות תיירות, בנוסף על המס הלילי של העיר. מוזיאונים מחייבים אורחים בדמי כניסה לעומת המקומיים שנכנסים בחינם.
ההערכות הן שבשנת 2022 הגיעו 12.5 מיליון תיירים לברצלונה, נתון נמוך יחסית. אבל התיירים הללו בילו יותר לילות בעיר וכמובן הוציאו בה יותר כסף.
אמסטרדם: נגמרה המסיבה
יש אטרקציות רבות באמסטרדם, עיר של 800 אלף תושבים שמארחת 20 מיליון תיירים בשנה. הארכיטקטורה מופלאה, המוזיאונים מרשימים, תעלות המים מרגיעות, אבל העיר ההולנדית קנתה מוניטין גם כבירת מסיבות ליברלית שבה אפשר לעשן בקופי שופס, לשתות לאורך כל היום ולבקר בחלונות האדומים. לא פלא שהיעד הראשון של רשויות העיר במאבק לעצירת זרם המבקרים, שכלל ניתוח אופי לתדמית התיירותית, היה נגד צעירים מבריטניה, אולי הקבוצה הגדולה והרעשנית ביותר ששוהה באמסטרדם.
הקמפיין נגד התיירים הבריטים נקרא "אל תתקרבו". הוא כלל שלטים באנגלית שהזכירו לאורחים שהשתנה לתוך התעלות אסורה בהחלט. בהמשך התקבלה החלטה שלפיה אסור לעשן יותר קנאביס ברובע החלונות האדומים. בקיץ החליטה העירייה לאסור את כניסתן של ספינות שיט עם תיירים למרכז העיר. מצד שני, העירייה משתפת פעולה עם בעלי עסקים: ומעניקה בונוסים לחנויות להשכרת אופניים ולמארגני טיולים אם הם מוציאים את התיירים ממרכז העיר. אמסטרדם גם אוכפת את כמות הנוסעים בסחיפהול, נמל התעופה המקומי, לא מתירה יותר בנייה של מלונות ולא מספקת עוד רישיונות לחנויות מזכרות וממכר גבינה.
במטרה לגאול את המקומיים מההרגשה שהם תיירים בבית שלהם, רשויות העיר הגבילו את כמות הימים שאפשר להשכיר דירה דרך אייר בי אנד בי – עד 30 בשנה. קנסות על התנהגות ציבורית לא נאותה הוגדלו. מי שנתפס חייב לשלם מיידית, אחרת יבלה לילה בתא מעצר. אלכוהול בשטח ציבורי? 95 יורו קנס. רכיבה באופניים בשכרות? 95 יורו. רעש מוגזם? 140 יורו. השלכת פסולת לא בפחי הזבל? 140 יורו.
תושבי העיר מרוצים מהתקנות החדשות ומכך שההכנסות אמורות לסייע בפיתוח תשתיות. אבל עדיין רבים מהם לא הסירו את השלט מחלון ביתם, המזכיר לתיירים: "אנחנו חיים פה".
ברוז': מזכרת רעה
העיר הציורית ברוז׳, בצפון־מערב בלגיה, זכתה לכינוי "ונציה של הצפון". היא טובעת, כמו אחותה מאיטליה, בגלי תיירים הולכים וגוברים. בכל שנה עולה הכמות בעשרה אחוז. בשנת 2022 ביקרו בה יותר משמונה מיליון תיירים, שלא עשו חיים קלים ל־120 אלף התושבים.
הרשויות מאשרות רק לשתי ספינות לעגון בנמל לעומת חמש בשנים קודמות. גם בתחום הזה נדרשת יציבות. אורחים לרגע פחות רצויים בברוז', יש מחירים כבדים לתחלופה המהירה. קבוצות תיירים מגיעות באוטובוסים מהספינות, נשארות שעות ספורות ומוציאות חצי מהסכום שמשלם תייר שנשאר ללילה. "אנחנו רוצים אצלנו תיירים שנשארים כמה ימים, שאוכלים כמו שצריך ושמבקרים במוזיאונים", הבהיר ראש העיר דירק דה פאו.
כדי שמרכז ברוז' לא יהפוך למוזיאון ריק מיושביו, העירייה מעניקה לתושבים ולסטודנטים ברובעים ההיסטוריים הנחות במסים. באזורים אלה דירות אייר בי אנד בי נפוצות מאוד, על חשבון התושבים מקומיים שלא יכולים להרשות לעצמם לגור שם. ובכלל, דירות רבות עומדות ריקות בתקופות שונות בשנה.
בעיה נוספת: אין במקומות אלה חנויות שמשרתות את התושבים. סופרמרקט נורמלי, קצבייה, מסעדות במחירים סבירים. את הכל תופסות חנויות מזכרות. נפתחה מלחמה גם בחנויות שמוכרות בירה ושוקולד לתיירים ו"פוגעות בקסם המקומי".
כמות המבקרים בגנט שבמרכז בלגיה עדיין נסבלת ופרופורציונלית ביחס לגודלה ולמספר תושביה, אולם האחראים על התיירות בעיר החליטו לפעול לפני שיגיעו למצב שבו נמצאת ברוז׳. החל מיולי השנה העירייה לא מנפקת יותר רישיונות אירוח, ממלונות ועד אכסניות. בשנה הבאה ייכנס לתוקף מס שהייה של שישה יורו ליום על דירות השכירות לזמן קצר. לא בטוח שכל המהלכים האלה יעזרו, אבל בגנט לפחות מקדימים תרופה למכת התיירים. •
איטליה: המלחמה בתיירי "פגע וברח"
רוצים לבקר באביב בוונציה? כדאי שתכינו כרטיס מראש. מתוקף תקנה שאושרה סופית בשבוע שעבר יחויבו כל התיירים הנכנסים לעיר להזמין מראש אישור כניסה בסך חמישה יורו, סוג של מס תיירות. מי שלא ירכוש את הכרטיס מסתכן בקנס של עד 300 יורו. המהלך ייכנס לתוקף בסופי שבוע באביב ובקיץ 2024 לתקופת ניסיון של חודש. מי שיישאר ללון בוונציה עדיין יזדקק לכרטיס, אך לא ישלם עליו.
50 אלף הוונציאנים צפויים לארח בשנת 2025 כ־38 מיליון תיירים. נמאס להם בעיקר מתיירוּת "פגע וברח", כפי שמכונים הנופשים הפושטים על העיר מהפלגות ההמונים וחוזרים בערב לאכול ולישון בתאים שלהם. מדובר ב־73 אחוז מהמבקרים, שאחראים רק ל־18 אחוז מההכנסות של הענף. וזה עוד לפני הנזק שספינות הענק גורמות לאיזון האקולוגי של הלגונה או ליסודות הארמונות של אתר המורשת של אונסקו, ההולך ושוקע במים.
גם בפירנצה כבר אי־אפשר לזוז בקיץ. העירייה אסרה על כניסת מכוניות של תיירים למרכז ההיסטורי בעיר, והודיעה שלא תאשר יותר דירות להשכרה קצרה ברובעים באזור. 75 אחוז מהדירות הללו מתרכזות בחמישה אחוז משטח העיר. אבל מה שמוציא את תושבי פירנצה מדעתם, וגם את תושבי הבירה רומא, הם תיירים שנרדמים מול אתרי מורשת, אוכלים על מדרגות הכנסיות ושפת המזרקות, משאירים לכלוך ואפילו משתמשים בגנים הציבוריים כשירותים. עכשיו החצופים ישלמו 500 יורו אם יאכלו למשל בפיאצה דלי אופיצי בפירנצה בשעות הצהריים והערב.
דוגמה נוספת היא פורטופינו, פעם עיירת דייגים שלווה בצפון־מערב המדינה, והיום גיהינום ל־379 תושביה. הפנינה התיירותית האיטלקית עלתה לאחרונה לכותרות כאשר בעיתונות הבריטית דווח שתיירים מסתכנים בקנס שבין 65 ל־275 יורו אם יעצרו לסלפי לאורך המזח או בכיכר הראשית. "אנשים צריכים להבין שזו הדרך הראשית אצלנו וצריך להשאיר מעבר למקרי חירום", הסביר ראש העיירה מתאו וילאקאבה. הרשויות גם אסרו על תיירים להסתובב בבגד ים. "כדי שכולם יהנו, אנחנו מבקשים שיכבדו את העיר שלנו", אמר ראש העירייה.
תמר שבק
צרפת: התוכנית לאירוח המשחקים האולימפיים
משרד התיירות הצרפתי פנה לאחרונה בקריאה נרגשת למשפיענים בתחום: "פרסמו בבקשה אתרים חדשים במדינה". הצרפתים רוצים להמשיך לשמור על מקומם כיעד התיירות המוביל בעולם, אולם הם רוצים לחשוף את המבקרים למקומות נוספים, בין היתר בגלל העומסים המוכרים, בעיקר לקראת המשחקים האולימפיים בפריז בקיץ הבא.
המפרצונים הקטנים של קסיס ליד מארסיי שבדרום המדינה היו פעם סוד מקומי שאליו הגיעו תושבים בסירות קטנות כדי ליהנות ממי הטורקיז. היום מגביל משרד התיירות את מספר המבקרים בחלק מהם ל־400 ביום. גם האי פורקרול הסמוך לטולון בדרום צרפת ושמורת הטבע שלידו החלו למכור כרטיסים ולהגביל ל־6,000 את כמות המבקרים היומית.
אתר נוסף שהפך לאטרקציה, לאחר ששימש תפאורה לסדרה "לופן" בכיכובו של עומאר סי, הוא צוקי אטרטה בנורמנדי. שלוש מפולות סלעים נרשמו השנה במקום והנוף המפוסל והמרשים הולך ושוקע מבלי שאף אחד מ־900 אלף המצולמים שפירסמו אותו ב־2022 בכלל שם לב. האחראים נאלצו לגדר את השביל למקום, להוסיף מגרשי חניה ושוקלים גם הם להגביל את מספר המבקרים.
2.5 מיליון תיירים פוקדים בכל שנה את הסמטאות הצרות של מון סן מישל בנורמנדי. קשה מאוד להגיע למנזר הקסום מהמאה ה־13, האתר המתויר ביותר בצרפת אחרי פריז. לאחר שהרחיקו את מגרשי החניה כשלושה קילומטרים מהאי, משרד התיירות רוצה להגביל גם פה את מספר המבקרים.
העימות הקשה ביותר נרשם בפסגת הר המון בלאן באלפים שבין צרפת לאיטליה. 25 אלף מטפסים מנסים להגיע לפסגה המושלגת בכל שנה, ולא כולם מתנהגים כנדרש. בין המפגעים: הררי זבל ועלייה במסלולים לא רשמיים. השלטונות קצבו את הלינה בבקתות ל־240 מבקרים וחייבו את המעוניינים להזמין מקום מראש, כדי למנוע את טורי המטפסים שהחלו לדמות יותר מדי לאוורסט.
תמר שבק
